אין גבולות להומור הערבי - הערות

מסתבר שלעולם הערבי הומור משלו, מסתבר שלתקשורת לב רחום וחנון, מסתבר שאפשר לסמוך על מילה של עבאס. הערות טרם שבוע טוב

שמעון כהן , י"ג בתשרי תש"פ

שבוע טוב
שבוע טוב
צילום: ISTOCK

מראית עין בלבד

אולי ברוח ימי הרחמים והסליחות מצאה התקשורת שלנו לנכון לקבל בסלחנות מרגשת את היעדרותה של עו"ד ליאת בן ארי מהשימוע של ראש הממשלה.

עצמת הסלחנות המופלגת הזו הביאה את התקשורת וגדודי פרשניה להסביר לנו שהחלטתה של בן ארי לצאת לחופשה שנקבעה מראש בדיוק ביום בו פרקליטי נתניהו מציגים את טיעוניו\טיעוניהם, היא אמנם החלטה שלא נראית טוב, אבל "זה רק עניין של מראית עין", אמרו הפרשנים והמומחים מטעם עצמם, "אין כאן שום דבר מהותי".

מה זה??? אין כאן שום דבר מהותי? רק מראית עין? מי שנחשבת לאחת הדמויות שבשפיץ המכריעים על גורלו ועתידו של ראש הממשלה לא מגיעה למעמד שבו אנשי ראש הממשלה מנסים להזים את החשדות נגדו, לא מוצאת לנכון להגיע כדי לשאול שאלות, לטעון טענות, לייצר דיון אמתי סביב הטענות שבתיק החשדות, ואתם מספרים לנו שזו מראית עין?

אם משהו כאן נראה כמו מראית עין זה אולי כל הליך השימוע הזה עצמו. אם הגברת בן ארי מתכוונת לגבש את עמדתה על פי מה שהיא כבר יודעת וחושדת ועל פי מה שהיא תקרא בפרוטוקול השימוע, זה לא מהותי?

ובאיזו קלות קנו כלי התקשורת שלנו את הסיפור הזה על חופשה פרטית שנקבעה מראש, שבגינה לא יכולה הייתה בן ארי להגיע לשימוע של ראש הממשלה. של ראש הממשלה!!! לא של פושע ליגה ג' או של ח"כ ליגת הספסלים האחוריים. של ראש הממשלה! כאילו אי אפשר לשנות תאריכי חופשות, כאילו ידעו על מועד השימוע חצי דקה לפני שהוא התחיל, כאילו אי אפשר להחליט שדוחים בשבוע את השימוע כדי שגם החצי שופטת בן-ארי תוכל לשמוע מה קורא בשימוע. זה הרי הרעיון בשימוע, לשמוע, לא לקרוא אחר כך ולהחליט.

ולזה הם קוראים לא משהו מהותי, רק מראית עין, וגם רוצים שנתייחס ברצינות למנגנונים הגוזרים גזרי דין דרמטיים כל כך.

מבט מדאיג קדימה

בראיון לבן כספית שחרר אביגדור ליברמן חרצובותיו לכל עבר, דרעי בוגד, רגב בהמה, ישראל כץ שקרן עלוב, (לח"כ קרעי שמר ליברמן קללה מיוחדת, חרד"לניק הוא קרא לו) ולנתניהו ושלוחיו הוא שמר קללה נמרצת, מהסוג שלא ניתן להעלות על הדעת ובוודאי לא על הכתב.

כעת נותר לתהות איך כל בליל הקללות הזה מסתדר לליברמן עם שאיפתו לאחדות, אחווה, אהבה ושלום עולמי. בנוסף, לנוכח שאיפתו הכמעט מוצהרת על יעד ראשות הממשלה שהוא שם בפני עצמו, יש מקום לתהות איך בדיוק עלולה להיראות ממשלה בראשותו של מגדף ומחרף מהסוג הזה. מטריד.

קורעים מצחוק ומבכי

כולם משבחים ומהללים את ההומור הבריטי כהומור משובח ומתוחכם ואני נותר תוהה, ומה עם ההומור הערבי? הוא אולי פחות מתחכם, אבל אין ספק שגם בדיחותיו והלצותיו קורעות ומפילות אפיים ארצה את השומע.

קחו לדוגמא את ההחלטה שקיבלה הליגה הערבית לכלול את פלשתין בוועדת זכויות האדם של הליגה. כן, כן, ממש כך, אל תצחקו. זה בדיוק מה שקרה שם. מדינה שלא קיימת תהיה אחראית על זכויות שלא קיימות.

רק כדי שנבין קצת יותר את ההומור הערבי המשובח: זו לא סתם מדינה שלא קיימת, אלא שמדובר בישות שבחסותה מוקמים מתקני עינויים בנוסח האינקוויזיציה לטיפול במתנגדי משטר, ישות ששליחיה שורפים בני אדם למוות כחלק ממדיניות הענישה (לא המצאה שלי. דיווח שקיבלתי מפלשתיני שראה את אחד מבורות השריפה הללו, ואל תבקשו ממני לפרט), ישות שמממנת משכורת לרוצחי ילדים ואזרחים, ישות שמתעללת בבני דתות אחרות שאיתרע מזלם לחיות בצילה של הישות הזו, ישות שבחוק שלה יש לרצוח מוכרי קרקעות, ישות שמגדירה את בני הדת היהודית כבני קופים וחזירים שיש לרדוף ולהרוג, ישות שקוראת כיכרות, בתי ספר, קייטנות, טורנירי ספורט ועוד על שמם של רוצחים בדם קר, ישות שמנהיגיה מכחישי שואה, ישות שמנהיגיה מתפארים בעברם כשותפים למעשי רצח אכזריים וזו רק רשימה חלקית. הישות הזו תהיה חברה בוועדת זכויות האדם. מה תגידו? מצחיק או שבעצם בא לבכות.

מילה של עבאס זו מילה

זעקותיה הנואשות של הרשות הפלשתינית על המשבר הכלכלי שבו היא שוקעת הן אולי זעקות קולניות, אבל גם מעוררות עניין. הראיס, אבו מאזן, הבטיח שגם אם יישאר בקופתו שקל אחרון הוא יינתן קודם כל למחבלים הכלואים ולבני משפחותיהם, ואצל אבו מאזן מילה זו מילה.

המעקב שמקיים ארגון 'מבט לתקשורת הפלשתינית' מלמד שבמלוא העוז והתנופה בונה הרש"פ מחדש את ארבעת קומותיו של המבנה בו מתגוררת משפחת אבו המייד שחמישה מבניה הם מחבלים רוצחים, ארבעה בנים מרצים מאסר עולם ואחד שנהרג במהלך פיגוע רצחני שביצע.

בעיני אבו מאזן ואנשיו אמם של החמישה, אום נאסר אבו המייד, היא מופת ומודל לחברה הפלשתינית כולה. חוסיין א-שייח', נציגו של אבו מאזן, אמר לפני פחות משנה: "אנו משתחווים למשפחה זו, להיסטוריה של המאבק ולגבורתם, ולכן המינימום שעלינו לעשות הוא בניית ביתם מחדש". גם סגנו של אבו מאזן התבטא בהערצה לאם המחבלים וקבע שהיא "האימא של כולנו, האימא של הלוחמים הפלשתינים ועלינו לחבק אותה ולבנות את ביתה מחדש". אגב, אבו מאזן עצמו הורה על הקמת ועדת שרים שתהיה אחראית להקמתו מחדש של בית המשפחה הרצחנית.

ועכשיו לכו ותעשו איתם שלום.

אוי לה לאותה בושה

בדוחה שבקטאר מתקיימת בימים אלה אליפות העולם באתלטיקה קלה. הצצתי בכמה מהתחרויות, נחמד, אבל קצת מפתיע. התאכזבתי לגלות שבשום פינה בשולי האצטדיון לא מתקיימת מחאה קולנית ונמרצת של שדולת הנשים הבינלאומית בקריאה לחדול מהדרת נשים בתחרויות הגברים וגברים בתחרויות הנשים.

הרי בעולם שוויוני כמו שלנו לא יתכן שעדיין תתקיימנה תחרויות מפלות שכאלה. ורק אל תגידו את המשפט הנורא והמזעזע שמדובר בשני מגזרים עם יכולות שונות. המשפט הזה, כידוע, אסור לו שיישמע בחוצותינו ובקרוב ככל הנראה גם יוצא מהחוק. לכולם יכולות שוות וזכויות שוות. אז למה מאפשרים לאירוע מגדרי שכזה להתרחש?

תעלומה ביום כיפור

רגע לפני יום כיפור איחלה עיתונאית לעם היושב בציון ולנציג מד"א שישב באולפן שיום הכיפורים יעבור בלי שכמדי שנה יזרקו אבנים על אמבולנסים. המד"איסט שבאולפן הינהן קלות והפאנל עם הצופים עברו לאייטם הבא.

ואכן, אחת לשנה או שנתיים איפשהו סביב יום הכיפורים צצים דיווחים קודרים על אמבולנסים ששוב ספגו אבנים במהלך יום הכיפורים, משל הייתה כתובה במקום נידח כלשהו במקורותינו מצווה בנוסח 'זרוק תזרוק אבנים על אמבולנסים וצוותי חירום'.

מאז ומתמיד לא הסתדרו לי הדיווחים האלה עם המציאות. רוח הדיווחים הייתה שגורמים חרדיים הם שעומדים מאחורי מתקפות האבנים הללו, אבל יודע כל שומר מצוות בתחילת דרכו שלבד מחובת 'ונשמרתם מאוד לנפשותיכם' קיים איסור על הרמת אבנים ובוודאי על השלכתם, אז מה בדיוק עובר על המשליכים הללו, שאלתי את עצמי.

השנה החלטתי לחרוג ממנהגי ולא לשאול רק את עצמי אלא גם את דובר מד"א מזה שנים לא מעטות, זכי הלר, שמי כמותו יודע מה מצב האמבולנסים בימי כיפור ובשאר ימות השנה. תשובתו של הדובר הפתיעה אותי.

מסתבר שגם השנה יידו אבנים על אמבולנס. זה קרה באזור רמת ישי ואפילו ניפצו את השמשה הקדמית. תהיתי אם מדובר בציבור חרדי ותשובתו הייתה נחרצת 'לא'. מדבריו מסתבר שאין שום מאפיין לזורקי האבנים לבד מהעובדה שהם אינם נמצאים בריכוזי אוכלוסייה חרדית. להערכתו של הלר מדובר במשועממים חסרי מעש שמפיגים את דלות עולמם בהשלכת אבנים. מי הם ומה הם, לא ממש ברור, לבד כאמור מהנתון שקבע דובר מד"א: חרדים הם לא. הלר מוסיף ומעיר שבכל הודעותיו המסכמות את אירועי ימי הכיפור הקודמים ציין שמאחורי זריקת האבנים לא עומדים חרדים. זה שבתקשורת ובציבור הישראלי הבינו אחרת זה כבר בעיה בהבנת הנקרא.

ברכות שמים וארץ

במסגרת ים הברכות והאיחולים ששיגרו בני העם היושב בציון זה לזה נפתחו לא מעט ברכות בצמד המילים המשונה "מי ייתן ו...", מי ייתן ותזכו לנחת, מי ייתן ותזכו לשנה טובה ומבורכת, מי ייתן ותגשימו את שאיפותיכם ועוד ועוד 'מי ייתנים' כיד הדמיון הטובה על המברך והמאחל.

אני חייב להודות שהופתעתי לראות ברכות מהסדרה הזו יוצאות גם מתחת קולמוסיהם (טוב, לא ממש קולמוסיהם, יותר סלולריהם) של יהודים מאמינים, שומרי מצוות ומקפידי הלכות קלה כחמורה.

מאנשים כאלה הייתי מצפה שיעצרו רגע לפני שהם כותבים משפט כזה, ינשמו עמוק ויבינו שלפחות על פי תפיסת עולמם שלהם אין דבר כזה "מי ייתן". עבורם לא אמורה להיות שאלה לגבי זהותו של ההוא שייתן שפע נחת שמחה ושנה טובה ושאר הגשמת משאלות ושאיפות. יש ריבונו של עולם והוא זה שייתן, ולכן מעתה אמרו במקום 'מי ייתן ו...' 'יהי רצון ש...'.

שירו לה' שיר חדש

אחרי שכל כך הרבה דיברו על זה, גיחכו על זה וליהגו על זה, נראה לי שבהחלט הגיע הזמן שמישהו מאחיי יוצאי עדות המזרח ילחין מחדש ובאופן קצת פחות צהלולי את 'סקילה, שריפה, הרג וחנק'.

שאלה קטנטנה לסיום:

למישהו יש מושג למה, אבל באמת למה, בוער היה להנהגת 'ימינה' להתפצל?

חג שמח!

(להערות ולהארות שלכם: cshimon2@gmail.com)

לעוד כמה הערות קודמות:

מנטפליקס ועד עזה

ימי הנשיאים וההתנצלויות

רוצחים פוליטיקאים ותפילות

עוד פעם אחת וזהו (לשנה זו)

כשהאמת משועבדת לפוליטיקה