העמדת תאגיד לדין: פורסמה הנחיה חדשה של פרקליט המדינה

פרקליט המדינה שי ניצן פרסם הנחיה שנועדה להתוות את מדיניות התביעה בשיקולי העמדה לדין של תאגיד.

ערוץ 7 , כ"ד בתשרי תש"פ

שי ניצן
שי ניצן
צילום: הלל מאיר/TPS

פרקליט המדינה שי ניצן פרסם הנחיה חדשה שנועדה להתוות את מדיניות התביעה בשיקולי העמדה לדין של תאגיד, ובגיבוש עמדתה ביחס לדרכי הענישה של תאגידים.

בהנחיה נאמר כי הדין מכיר בכך שקיימת חשיבות מיוחדת להתייחסות לתאגיד כאל ישות עצמאית שניתן להאשימה בפלילים. העמדתם לדין של תאגידים מוצדקת פעמים רבות בשל הצורך בהרתעה ובמניעת הישנותן של עבירות המתבצעות בדרך כלל בסביבה התאגידית, על ידי נושאי משרה של התאגיד.

הטלת אחריות פלילית על תאגידים מרתיעה ויוצרת תמריצים לתאגיד לפעול לאיתור ומניעה של עבירות המבוצעות במסגרתו, ומאפשרת להטיל סנקציות על התאגיד במצבים שבהם הוא הנהנה העיקרי מפירות העבירה שמבוצעת במסגרתו.

בהנחיה הודגש, כי העמדתו לדין של תאגיד אינה פוטרת את נושאי המשרה שביצעו את העבירות בפועל, ובדרך כלל יש לוודא כי לא יתאפשר לאורגן שביצע את העבירה לחמוק מאחריות עקב העמדתו לדין של התאגיד בלבד.

נקודת המוצא, לפי ההנחיה, היא שככל שקיימת תשתית משפטית וראייתית להעמדת תאגיד לדין וקיים אינטרס ציבורי בהעמדה לדין של התאגיד, יש להעמיד לדין. במובן זה אין הבדל בין יחיד לתאגיד.

בהנחיה נקבעה שורה של שיקולים מרכזיים שיש לשקול ביחס להעמדתם של תאגידים לדין, וביניהם: חומרת העבירה ונסיבותיה (מידת הנזק שהעבירות גרמו, טובת ההנאה שהתאגיד הפיק ועוד), מאפייניו של התאגיד החשוד (מידת מרכזיותו במשק, האם הוא מספק שירות לציבור, היקף פעילותו וכו'), מידת הכשל בתרבות הציות לחוק בתאגיד, מידת המעורבות של נושאי משרה בכירים בתאגיד בביצוע העבירה, מידת שיתוף הפעולה של התאגיד עם רשויות האכיפה, וכן שיקולים נוספים.

ההנחיה אף קובעת שכחלק משיקולי ההעמדה לדין יש לבחון אם התאגיד מקדם תרבות ציות לחוק. עבירה המבוצעת במסגרת תאגיד עשויה בנסיבות מסוימות לנבוע מכשל נקודתי במנגנוני הפיקוח התאגידיים, ובנסיבות חמורות יותר היא עשויה ללמד על כשל נרחב בתרבות הציות וכיבוד הוראות הדין בתאגיד. ככל שהנסיבות מלמדות על כשל נרחב, מתעצם משקלו של האינטרס הציבורי בהעמדת התאגיד לדין. ההנחיה מבהירה כי קיומה של תוכנית אכיפה פנימית יישקל כשיקול מקל עם התאגיד רק כאשר יהיו קיימות ראיות לכך שתוכנית האכיפה היא אפקטיבית, ומבטאת תרבות ארגונית המעודדת התנהלות עסקית אתית ומחויבות לציות לדין.

באשר למדיניות הענישה, בהנחיה נאמר כי כאשר התביעה מגבשת את עמדתה העונשית ביחס לתאגיד שהורשע, הרי שבנוסף לשיקולי הענישה הכלליים, עליה לתת את דעתה גם למצבו הכלכלי של התאגיד בעת ביצוע העבירות ובעת הטלת העונש (חוסנו הכלכלי של התאגיד, היחס בין גובה הקנס המבוקש לבין נתוני ההכנסות, הרווחיות וההון העצמי של התאגיד), וכן לפגיעה הצפויה בגורמים קשורים כתוצאה מענישת התאגיד, כדוגמת בעלי המניות, עובדי החברה ונושיה.