שלושה ימי זיכרון ליהודי העיר ביוון

רחל פנקס עמדה בראש צעדת זיכרון שהוקדשה לזכר יהודי העיר בה נולדה ונשלחו לאושוויץ. לערוץ 7 היא מספרת על שלושה ימים מרגשים ביוון.

שמעון כהן , כ"ד בתשרי תש"פ

מבית הכנסת לתחנת הרכבת. בני נוער עם שלטי שמות היהודים שנרצחו
מבית הכנסת לתחנת הרכבת. בני נוער עם שלטי שמות היהודים שנרצחו
צילום: משפחת דניאלי

בעיר ווריה שביוון התקיים לפני ימים אחדים מצעד לזכר הקהילה היהודית שרובה נשלח לאושוויץ לפני 76 שנים. המצעד חתם שורה של אירועי זיכרון וטקסים לזכר יהודי העיר. ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם מי שצעדה בראש המצעד, רחל פינקס (לבית דניאלי).

פנקס מספרת של שלושה ימים מרגשים ביותר בהם יצאה העיר מגדרה על מנת לחבק את הניצולים וצאצאיהם ואת השרידים שעוד נותרו מהימים ההם. בתום שלושת ימי הביקור, היא אומרת, הוצרכה היא עצמה לאישפוז בשל ההתרגשות הרבה ובשל בעיות הלב מהן היא סובלת.

עשרות הישראלים שהגיעו לביקור בחלקם גדלו בעיר לפני ואחרי המלחמה ובחלקם הם דור שני ושלישי. את בתי היהודים, מספרת רחל, הפכו למלונות בוטיק ובאחד מהם התגוררו האורחים מישראל במשך ימי הביקור. היא עצמה ראתה בכך מעין סגירת מעגל שכן לביתה שלה לא יכולה הייתה לחזור, שכן שני שלישים ממנו נהרסו במרוצת השנים, אך החזרה לבית יהודי אחר הייתה מרגשת מאוד.

את המשלחת הישראלית קיבלה מארגנת האירוע, זמרת מקומית, שיחד עם בעלה, מנצח התזמורת בעיר, ארגנו את שלושת ימי הביקור והזיכרון.

ביום הראשון הגיעו רחל וחברי המשלחת למצגת מיוחדת של נעליים שחוט קושר ביניהן. בשעת ערב נפגשו בחדר המועצה עם ראש העירייה, שם בטקס מיוחד חולקו להם מדליות זיכרון מהעיר. משם המשיכו אל בית הכנסת לטקס קבלת שבת משותף יחד עם רב המקום. "הביאו חלות ויין. זה היה מרגש מאוד עבורי אחרי כל כך הרבה שנים לעשות קידוש בבית הכנסת בו גדלתי. זה היה מרכז החיים היהודיים".

בשבת בבוקר הגיעה המשלחת לבית הקברות היהודי שחולל מאוד מאז והפך למגרש כדורגל ומגרש כדורסל כאשר רק מספר מצבות נשארו במקום כמזכרת לצד אנדרטה לזכר היהודים. לצד האנדרטה הוצבה מנורה כסמלה של מדינת ישראל, "שם היו כל המי ומי כולל השגריר החדש של ישראל ביוון נכחו שם ואחר כך הניחו זרים".

במוצאי השבת התכנסו המשתתפים בבית הכנסת, לשם הגיע הרב של סלוניקי שאמר קדיש, "האירועים היו מרגשים מאוד. לא הפסקתי לבכות", מספרת רחל.

ביום השלישי, יום המצעד המיוחד, הגיעו לעיר יהודים מאתונה, סלוניקי וערים נוספות והשתתפו באירוע המרכזי שבו קשרה התהלוכה בין בית הכנסת לתחנת הרכבת ממנה נלקחו 460 יהודים לסלוניקי ומשם להשמדה באושוויץ, "משם אף אחד לא חזר".

לאורך שלושת הקילומטרים של הדרך כולה ניצבו ילדים מילדי העיר כשהם לבושים בבגדים שחורים וכל אחד נושא שם של יהודי מאותם 460 יהודים, "מאחר ואני שולטת בשפה היוונית קראתי את השמות ואנשים מאוד התרגשו כששמעו לפעמים שמות של קרובי משפחה, סבא וכו'. מצאתי גם שלטים עם שמות של יהודיות עם שמות כמו שלי. "העיר הייתה סגורה. לא הייתה תנועה בכבישים האלו. המשטרה סגרה את הכול לטובת התהלוכה. זה היה מאוד מאוד מרגש. כשהתקרבנו לתחנת הרכבת קיבל אותנו נגן צ'לו שניגן מנגינות עצובות וזה העביר בנו צמרמורת כששמענו את המנגינות האלה מרחוק".

"אחר כך נכנסנו לאירוע עצמו. שטח ענק הוכשר והיו בו הרבה אנשים שישבו על כיסאות ומולם במה עם כמה מקהלות בגילאים שונים. הזמרת התחילה לשיר בעברית את 'אלי אלי' של חנה סנש. אחר כך היא שרה שיר נוסף שגדלתי עליו, שיר על השואה של תאודורקיס ואחר כך שיר נוסף בעברית". בהמשך הושרו שירים בלדינו, השפה בה דיברו יהודי הקהילה המיוחסים למגורשי ספרד.

מאחורי ארגון האירוע כולו, מספרת רחל, עומד עורך דין יווני שכתב ספר עב כרס על גורלה וההיסטוריה של קהילת יהודי ווריה הקיימת מזה כאלפיים שנה. אותו עורך דין שמשום מה לא היה באירוע עצמו דירבן את המערכות השונות לקיים את ימי הזיכרון והטקסים הללו כאשר למען האירוע נרתמו רבים במימון הקרן הבינלאומית להנצחת זכר השואה.

האירוע הסתיים בשירת התקווה ושירת ההמנון היווני, "בסוף קמנו ושרנו את התקווה. זה היה... עד היום כשאני שומעת את התקווה אני מתרגשת ובוכה", אומרת רחל בהתרגשות.