בנות השירות בפעולה, מימין: ישראל יגל. משמאל: מיכל יגל
בנות השירות בפעולה, מימין: ישראל יגל. משמאל: מיכל יגלצילום: מירי שמעונוביץ

"הם חיבקו אותנו לאורך כל הדרך, בדקו את הצורך שלנו מקרוב, השקיעו אין סוף עבודה ותמיד באדיבות ובמאור פנים. הבנות אפילו עלו על ההסעה כדי להכיר את האתגרים ואיפה יכולות להיות בעיות", מספר דוד קאופמן, סמנכ"ל תפעול בעמותת 'כנפיים של קרמבו'. העמותה של קאופמן היא אחד הארגונים שזכו לפיתוח אפליקציה ייחודית מבנות השירות הלאומי של 'כרמל 6000' - חברת הייטק למען החברה.

בכנפיים של קרמבו, תנועת נוער לצעירים עם ובלי צרכים מיוחדים, מסיעים מדי שבוע 700 בני נוער למוקדי הפעילות. על כל הסעה כזאת אחראים שני נערים, אבל לפעמים ההסעה מתעכבת, ולפעמים אחד הנוסעים מקבל התקף אפילפסיה או שמתעוררת בעיה מול הנהג. הנערים האחראים צריכים גם להודיע לכל אחד מהנוסעים מתי עליו להתחיל להתארגן כי ההסעה מתקרבת, ואין דומה התארגנות של נער שיושב בכיסא גלגלים לזו של נער שהולך על שתי רגליו.

"במצב הנוכחי, אנחנו לא יודעים איפה התקלות עומדות אלא לאחר זמן", אומר קאופמן. בכרמל 6000 מפתחים כבר חודשים ארוכים אפליקציה ידידותית להורים, לרכזים, לפעילים ולאחראים, כזאת שתיתן התראות בזמן אמת, תאפשר לנהג למצוא את הדרך המתאימה לנסיעה, תודיע להורים שהילדים שלהם עלו על ההסעה ועוד. "אנחנו יוצאים עכשיו עם פיילוט בסניף באזור ירושלים, כדי שבנות השירות שמפתחות את האפליקציה יוכלו לבחון את הממשק מקרוב. אני בטוח שלאפליקציה הזאת יהיה הרבה מאוד ביקוש בהרבה מקומות".

מתכנתות בגיל 18

הר חוצבים בירושלים. בניין הייטק חדיש מציג מסדרונות ארוכים, דלתות מסתובבות, שמות של חברות ששמן משלב את המושגים "מדיה", "טכנולוגיה" ו"טק". ופתאום דלת זכוכית ושלט בכתב יד ובצבעים עליזים שמברך את בנות מחזור ב' של בנות השירות הלאומי שעובדות כאן. הצצה בחדרים של כרמל 6000 מגלה בחורות בנות 19-18 שמתארגנות בחדרים, מתיישבות מול מחשבים ומתחילות לעבוד. זה להן היום הראשון של העבודה אחרי שעברו הכשרה של שבעה שבועות.

את פניי מקבל ישראל יגל, ירושלמי בן 66, נשוי פלוס שישה פלוס בן מאומץ. יגל פרש מהייטק לפני 12 שנה, כשמאחוריו תפקידים משמעותיים ובסופם "אקזיטון" כהגדרתו. מאז הוא לא חזר לעבוד, אלא התמקד בפרויקטים חברתיים, בלימודים וגם בטיולים בעולם. השגרה החדשה והשלווה הזאת השתנתה לפני שנתיים וחודשיים. אז הגיע אליו חברו מקורס טיס, יוסי צוריה. אומנם אף אחד מהם לא היה טייס בסופו של דבר, אבל החברות העמוקה נשארה. דרכיהם הצטלבו במהלך השנים בתפקידים שמילאו בתעשיית ההייטק, והם גם דאגו להיפגש מפעם לפעם סתם כך, "מנסים לתקן את העולם".

צוריה (60), גם הוא ירושלמי, נשוי לבימאית ויוצרת הסרטים ענת צוריה ואב לחמישה, החליט לפרוש לפני שנתיים, להגשים את החלום שלו ולהקים הייטק חברתי. "הטענה הבסיסית", מסביר יגל, "היא שלא יכול להיות שהמדינה היהודית תוביל בסייבר, תוביל בפיתוח נשק ולא תוביל בטכנולוגיה לטובת הגר, היתום והאלמנה של הדור הזה. בשביל המחשבה הזאת והחזון הזה הייתי מוכן להפסיק את החיים הטובים שלי".

שני החברים נפגשו בסלון של בית משפחת יגל כדי שהרעיון של צוריה יקרום עור וגידים. מיכל, רעייתו של יגל, שהייתה רכזת המתנדבים ב'יד שרה', האזינה לשניים. "היא זרקה לנו כל מיני תובנות, עד שאמרנו לה: שבי איתנו". היום שלושתם עובדים בחברה במשרה מלאה פלוס, אך בלי לקחת שקל לעצמם. התנדבות מלאה של מי ששעת עבודה שלהם שווה הרבה מאוד מצלצלים. המתנדבת הרביעית היא יפה פרקל, יועצת בנושא השירות הלאומי. היוזמים הם אפילו לא בעלי מניות. אם הרעיונות שמסתובבים כאן יגיעו לחו"ל ויימכרו שם, ויש כוונה כזאת ואף אנשים שעובדים כדי שזה יקרה בפועל, הם לא ייקחו דבר מההכנסה, "כדי להיות נקיים מה' ומישראל", מסביר יגל. גם מי שכן עובד כאן לפרנסתו אינו מקבל משכורת של הייטק - "הוא יכול לעלות שתי קומות ולהרוויח בין 50 ל-100 אחוזים יותר" - והם כאן מכל מיני סיבות. או שהחליטו לתרום לחברה, או שהמקום מאפשר להם יותר גמישות.

יוסי צוריה מצטרף לשיחה. השניים, יגל וצוריה, חולקים את אותו החדר. ניגוד חריף למנהלי חברות שמתפנקים במשרדים רחבים. "ידענו שיהיה כאן צפוף אז רצינו לשמש דוגמה אישית", מסביר יגל. אגב, בחלוקת התפקידים ביניהם צוריה הוא היוזם והמנכ"ל. "אני הנהג שלו", אומר יגל, ורק לאחר גיחוך הוא מסביר שהוא מעורב בכול, רק לא רצה טייטל. צוריה מסביר מה הניע אותו לפעולה: "אנחנו יודעים שטכנולוגיה יכולה לשפר את החיים לאוכלוסיות מוחלשות, ושמדינת ישראל לא עושה מספיק. אלה התובנות הבסיסיות".

היית מצפה שמדינת ישראל תקים מדור הייטק בתוך משרד הרווחה?

"מדינת ישראל משקיעה שני מיליארד שקלים בסייבר, ועכשיו משקיעים 500 מיליון שקלים בטכנולוגיה מתקדמת נוספת. המדינה הקימה קרן של 250 מיליון דולר לקידום תעשיית ההייטק בארץ. אז שתשקיע סכום גם בקידום ההייטק החברתי".

אולי היוזמה הזאת צריכה להגיע דווקא מהאזרחים, כמו שאתם עושים?

צוריה: "אתן לך דוגמה. אני יושב בשולחן עגול של טיפול ממשלתי בקשישים, שמטרתו לקדם את כל נושא הקשישים בארץ. לטובת העניין הם העמידו קרן של 160 מיליון שקלים. קק"ל למשל החליטה שהיערות החדשים זה הייטק, אז היא רוצה להיכנס לזה ויש לה תוכנית שלמה. יש כספים ממשלתיים, אבל הם לא מדברים על הייטק חברתי".

אני מנסה להסביר לצוריה ויגל שיש שיראו במושג "הייטק חברתי" אוקסימורון. הייטק פירושו קידמה, פיתוח ובעיקר כסף ועוד כסף. המושג "חברתי", לעומת זאת, זורק אותך לאסוציאציות רגועות, עמוקות ואולי גם נושנות. צוריה מסביר שהמושג הייטק חברתי כבר קיים, רק שהוא מקבל כרגע פירושים אחרים. "יש חברות וארגונים שמביאים אנשים ממגזרים שונים לעבוד בהייטק. חשוב מאוד להביא אוכלוסיות מהפריפריה, ערבים, חרדים ונשים שיעבדו בהייטק", אבל הוא רצה לעשות משהו אחר - "לרתום את ההייטק למען החברה".

אבל בדיוק פרשת אחרי שנים לא מעטות בעבודה אינטנסיבית. לא היה חסר לך הטיול שאחרי ההייטק? קצת מנוחה? הקמתם כאן חברה בעשר אצבעות וב-120 אחוזי משרה.

"טסתי מספיק, לא היה לי חסר", מסביר צוריה, שבמהלך השנים השתתף בפרויקטים רבים בספרייה הלאומית, באוניברסיטה העברית, ב-929, בהקמת קרן הון-סיכון, היה מנטור של חברות סטארט אפ, יועץ ועוד. "הייתה לי קריירה מדהימה בהייטק. החלפתי תפקידים, נכנסתי לשווקים אחרים, הקמתי חברות, עשיתי מה שאני רוצה. ההייטק שוחק בגלל שהוא לא נותן משמעות".

לכן אתה מקים חברה שיש לה משמעות?

צוריה: "לגמרי. קודם כול בשבילי, שנית בשביל מי שפה ושלישית בשביל החברה".

בשירות הלאומי התלהבו

אחרי שישבו השניים שהפכו לשלושה ועיבדו את הרעיון, הם התחילו להתרוצץ בין אנשים ומשרדים. צוריה מעיד שהוא לא חשב שהיוזמה תתקדם כל כך מהר. אבל הוא התפרץ לכמה דלתות פתוחות. הוא שולף מהתיק כתבה של חגית רוזנבאום שפורסמה ב'בשבע' לפני שנתיים וחצי. רוזנבאום כתבה על המחסור בידיים עובדות בשירות הלאומי, ועל אוזלת היד של הרשויות בטיפול בכך. הכתבה, שעסקה גם בדימוי הנמוך של בנות השירות לעומת בנות דתיות שמתגייסות לצה"ל, סייעה לו להבין שהוא יכול לבסס את החברה החדשה על בנות השירות הלאומי. הוא יכול להציע לבנות השירות הלאומי משהו בסדר גודל שהצבא מציע - תרומה למדינה דרך תכנות ומחשבים, אבל עם סוויץ' אחד - עשייה למען החברה ולא למען הביטחון. שר שלום ג'רבי, ראש מינהלת השירות הלאומי-אזרחי דאז, ראה שיש לו כאן הזדמנות. "מהר מאוד הם הבינו שזה פותר להם בעיה מסוימת. השירות הלאומי נמצא במשבר, וג'רבי מאוד התחבר לזה והרגיש שזה דבר שהוא צריך לעשות. גופים בהייטק הבינו את הפוטנציאל משתי זוויות שונות. האחת - שאנחנו מביאים עוד כוח אדם להייטק, והשנייה - שאנחנו פותחים אופציה לישראל להוביל בעוד תחום". השניים גם התרוצצו בין ראשי משרד החינוך והמינהל לחינוך דתי, מספרים ומשכנעים. גם משרדי הממשלה אמרו כן, וכך הם יצאו לדרך - לא לפני שכמה מהסובבים ניבאו להם כישלון.

צוריה: "בתחילת הדרך היו לי הרבה מפגשים. אחד מהם היה עם מישהי שהיא סמנכ"לית ברשת חינוך, אישה דתייה. היא אמרה לי: יוסי, הפרויקט שלך ייכשל. ריד מיי ליפס. בנות דתיות לא הולכות להייטק. הוא נתפס כנהנתני, גברי, תובעני, טובעני. אמרתי לה: אבל אנחנו נעשה הייטק עם משמעות".

יגל: "נשים לא מגיעות להייטק, נקודה. בתחום הזה יש רק 28 אחוזים של נשים, למרות שהן 51 אחוזים באוכלוסייה, והן הרי לא טיפשות יותר מהגברים".

אתם רואים בהבאת הבנות להייטק מטרה?

צוריה: "זו תוצאת לוואי. אני רואה את השאלה אחרת. האם כשאני מביא בנות זה מקדם את ההייטק החברתי? התשובה היא כן. אני חושב שלנשים יש יותר אמפתיה ויכולת הזדהות. הן גם מחפשות יותר משמעות. יכול להיות שבנות יכולות לבנות טוב יותר את ההייטק החברתי".

בניגוד לתחזיות הפסימיות, הבנות מגיעות. השנה כאמור משרתות כאן כ-50 בנות. חלקן ממשיכות לשרת שנה שנייה וחלקן התחילו השנה. 22 בנות התקבלו השנה מתוך כ-130 מועמדות. הן עברו כמה שלבים של מיונים ומבחנים, נדרשו ללימוד עצמי וגם נתנו שלושה שבועות על חשבונן. כבר בסוף הקיץ, בעוד חברותיהן בוגרות השמינית עושות קניות אחרונות לקראת השירות ויוצאות לטיול לצפון, הן כבר היו עמוק בלימודים מהבוקר ועד עשר בלילה בתנאי פנימייה. שאר ההכשרה ניתנת כבר במסגרת תקופת השירות.

הבנות פועלות במרץ רב. האתר של כרמל 6000 מציג 18 פיתוחים שנמצאים בשלבים מתקדמים מאוד, או שהגיעו לסיומם אחרי שנת פעילות אחת בלבד. כל בת הייתה מעורבת בשניים או שלושה פיתוחים בדרגות קושי שונות. יגל מגלה שזה מכוון: "אנחנו לא לוקחים פרויקטים ארוכי טווח, כי אלה בנות צעירות. אנחנו רוצים שהן תראינה את התוצאה ויהיה להן סיפוק". צוריה: "יהיו פרויקטים שנשביח ותהיה להם גרסה שנייה".

לאחר חשיבה הוחלט שכל גוף שמותר לו להעסיק בנות שירות לאומי יוכל לבקש פרויקט מכרמל 6000 בתחומי הרווחה, החינוך והבריאות. השניים הלכו לכל מיני מוסדות שהם מכירים, פגשו את הצוות וסיפרו על היכולות שהטכנולוגיה יכולה להעמיד לרשותם כדי לפתור להם בעיות. "לפעמים אנשים הבינו יותר ולפעמים פחות", אומר צוריה. "היו מקרים שהבאנו להם דוגמאות מהעולם. אבל לפגישה השנייה הם כבר הגיעו עם ארבעה או חמישה צרכים, ואנחנו בחרנו אחד מהם והתחלנו לעבוד על זה. לאט לאט אנחנו משביחים אותם ומתחילים לקחת פרויקטים איכותיים ומורכבים יותר". בכרמל 6000 לא מפתחים טכנולוגיות חדישות. הבנות משתמשות בטכנולוגיה קיימת וממנפות אותה לכיוון החברתי.

'סונגו' למשל, נעשה בשביל בית איזי שפירא ברעננה, אשר מטפל בילדים ומבוגרים בעלי צרכים מיוחדים. "ילדים עם תסמונת דאון צריכים לעשות יותר פעילות גופנית מילדים רגילים. מוציאים אותם החוצה לפעילות עם אופניים, אבל הם לא נוסעים". מצד שני, אנשי הטיפול יודעים לומר שמוזיקה מאוד מעוררת בהם מוטיבציה. "אז פיתחנו להם נגן שמנגן רק כשהאופניים בתנועה, ועכשיו אנחנו רוצים להרחיב את זה להליכונים מסוגים שונים". הראש מתחיל לחשוב לכמה אנשים ומטופלים הפטנט הזה יכול לעזור. המעגלים רחבים מאוד "והם מבסוטים עד הגג".

כל פיתוח אורך כמה חודשים. צריך להבין את הסוגיה, לאפיין את הפתרון ולפתח. אפליקציה חדשה שהולכת להיבדק בשטח ממש עכשיו היא 'הוספיקול' - רעיון שנולד מדיווח של אחות במחלקת היולדות בהדסה. "היא אמרה שהתקשורת בין היולדת לאחיות היא על הפנים", מסביר צוריה. "כרגע יש את הפעמון. גם אם את רוצה כוס תה וגם אם את הולכת למות, זה אותו צפצוף. ואז את תלויה בזה שאחות כלשהי תעבור בדלפק המרכזי, תראה מי לחצה, תמצא מי האחראית על החדר הזה ותשלח אותה אלייך. אבל אז כשהאחות תראה שאת רוצה תה, היא תגיד שזה בכלל לא התפקיד שלה". תיאור מתיש אבל מוכר למדי. הפתרון: טאבלט לכל יולדת שבו הקריאה שלה - גם סוג הקריאה, אפילו עוצמת הכאב אם מדובר בכאב - נשלחת מיד לאחות שאחראית על החדר הספציפי. במקרה של קריאת חירום ההודעה תישלח לכל הצוות הרפואי. אחרי שהאפליקציה תגיע לשטח ותנוסה בו היא תורחב לבתי חולים נוספים, ויגל אומר שגם לבתי אבות. "פרופ' שמחה יגל אמר שזו מהפיכה בתחום הסיעוד".

בנות השירות גם השתתפו בהאקתון, פרויקט מרתוני של מתכנתים, שעסק בהנגשת שידור האירוויזיון בישראל לאנשים בעלי מוגבלויות. "אנחנו אמרנו שאנחנו לא יודעים איך לגרום לחירשים לשמוע ולעיוורים לראות, אבל אנחנו נלך לאנשים עם בעיות קוגניטיביות ונעזור להם להצביע. ההצבעה היא חלק מהחוויה", אומר צוריה. ההצבעה באירוויזיון, מתברר, היא מאוד מורכבת, אבל בנות כרמל 6000 פישטו בשביל המצביעים את קבלת ההחלטות. "עשינו את הפרויקט עם בית ספר ערבי במזרח ירושלים שבו לומדים ילדים עם פיגור, ועם קשישים שסובלים מאלצהיימר ברעננה. בנינו מערכת מאוד פשוטה והם היו מרוצים". כרמל 6000 זכה במקום השני בהקאתון, "והתמודדנו מול חבר'ה מאוד רציניים, כשאיתנו בנות עם חצי שנת ניסיון". חצי שנת ניסיון אבל הרבה מוטיבציה, יצירתיות וגם שדרה של אנשי מקצוע שסוללים את הדרך. צוריה ויגל מתייעצים עם חברים טובים שיש להם ניסיון רב בכל תחומי הפיתוח.

השניים ממשיכים ומספרים על הפרויקטים כמו הורים גאים. קשה להפסיק את השטף, והאמת היא שהמגוון ודרך החשיבה מאוד מעניינים. גם שאלת ה"איך לא חשבו על זה קודם" מתעוררת. "לא עשו את זה עד עכשיו כי ההייטק למען החברה לא מקבל את המיקוד הראוי, לא מתעשיית ההייטק בעולם ובטח לא בישראל", אומר צוריה. "ותחשבי שאם אנחנו יכולים לעשות את זה עם 30 אנשים, אז מה יכולות לעשות חברות גדולות יותר", מוסיף יגל.

יש היום המון חברות הייטק שרוצות שהעובדים שלהן יתרמו לחברה, אבל הם לא תורמים בהייטק.

צוריה: "בדיוק. הם מסיידים וצובעים בתי ספר. מה זה הדבר הזה? פגועי נפש זה אתגר לאומי היום. על קשישים לא צריך לדבר, גם לא על אוטיזם". הוא היה רוצה לראות שכתבה כזאת תעיר ותעורר אחרים, "שאנשים יגידו: בואו נפתח סטארט אפ לתחום הזה".

אחד הגופים שהאמין מתחילת הדרך במיזם כרמל 6000 היא רשת אמי"ת, שסייעה ליגל ולצוריה בצדדים הפורמליים והכלכליים. "אנחנו מאמינים שתלמידות בעלות כישרונות מיוחדים בתחומי המדע והטכנולוגיה יכולות לעסוק בתיקון עולם, תוך ניצול היכולות היחודיות שלהן", אומר ד"ר אמנון אלדר מנכ"ל הרשת. "כרמל 6000 מאפשר גם לבנות שומרות מסורת, שמעדיפות שלא לשרת בצה"ל בשל שמירת ההלכה, לפתח את יכולותיהן הטכנולוגיות במסגרת השירות הלאומי ולעשות זאת למען החברה".

מעבר למיזם בנות השירות, יגל וצוריה רואים בכרמל כר נרחב לשותפות ולחיבור יהודים מכל קצוות תבל לישראל ולחברה הישראלית. במקום מתנדבים יהודים מן התפוצות שמגיעים לתקופות של שישה שבועות עד שנה. מעבר לעבודה המשותפת המטרה היא שיהודי התפוצות יהיו שגרירים של המוצרים המפותחים בכרמל ויופצו ללא תמורה לעולם כולו כתרומה של העם היהודי.

לשרת באווירה דתית

קבוצת בנות נאספת במטבח, עושה היכרות עם מכונת הקפה ולרגע נראית שוב חברת ההייטק הזאת כמו מקום של שירות לאומי. "להבדיל מכל מיני מקומות שירות לאומי", מסביר יגל, "אנחנו מתייחסים למקום כמו חברת הייטק. המשאב העיקרי שלנו הוא המשאב האנושי, שבלעדיו אנחנו לא יכולים לעשות כלום. יש מקומות שבהם בנות שירות עובדות כמזכירה או כסייעת. לא כאן". ואכן, העתיד של 80 אחוזים מהבנות שמשרתות כאן מובטח. לדברי יגל, הן יכולות לצאת מיד לשוק העבודה ולהרוויח 15 אלף שקלים בחודש, חלקן יכולות להרוויח אפילו 20. אבל לא על זה הם מדברים כשהם מסיירים באולפנות ובתיכונים. "אני מסביר להן שהתועלת האישית שלהן קיימת, אבל מבחינתי היא איננה חשובה. זה שהן במקרה מוכשרות וטובות ויוכלו לצאת לשוק העבודה, זו תוצאת לוואי. זו לא המטרה שלי. המטרה שלי היא פרויקטים פרויקטים פרויקטים למען החברה". אגב, השנה יש כאן גם בני שירות אזרחי שקיבלו פטור מהצבא על רקע רפואי. הבנות דורשות הפרדה מלאה מהבנים, שמהווים אחוז קטן מהמקום. נראה שגם על זה הם יצטרכו לתת את הדעת.

לחדר הישיבות נכנסת אורי סדק ממיתר, בוגרת האולפנה בערד, ושירה רבינוביץ', בוגרת צביה הרצליה. שתיהן מתחילות את שנת השירות השנייה שלהן במקום. סדק, שבכלל לא למדה מחשבים בתיכון, הגיעה לכאן כי "ראיתי שאני יכולה לתרום כאן בצורה שאני לא רגילה ואמרתי: יאללה, ניתן לזה צ'אנס". רבינוביץ' לעומתה כבר למדה בתיכון בתוכנית מיוחדת ללימודי מחשבים, סייבר, רשתות ושפות תכנות. "הם די כיוונו את מי שלמד שם ללכת לתוכניות של סייבר ומחשבים בצבא, אבל אני הייתי יותר בכיוון של שירות לאומי". היא שמעה על כרמל 6000 ונדלקה.

לצבא יש הרבה מאוד מה להציע לך. למה בחרת בשירות הלאומי?

"היו כמה סיבות. בצבא יכולה להיות אווירה דתית טובה, אבל זה לא דבר מובטח. בשירות הלאומי זה מובטח לי וזה מקום שעוטף אותי מהבחינה הזאת. חוץ מזה ידעתי בדיוק מה אני הולכת לעשות, ידעתי שאני הולכת לפתח אפליקציות, להשתמש בכלים שהיו לי וגם לתרום לכל מיני עמותות ואנשים עם צרכים מיוחדים. אז זה היה שילוב טוב".

סדק: "בהתחלה לא הבנתי מה באמת המשמעות של הדברים שאנחנו עושות, עד שנסענו לבית איזי שפירא עם מה שפיתחנו, וראינו שהם ממש מתלהבים וזה עושה להם טוב. זה היה מדהים".

רבינוביץ': "אני עבדתי ועדיין עובדת על פרויקט 'מורה להחלפה' בשביל משרד החינוך". זו אפליקציה שמשדכת בצורה חכמה בין מורים מקצועיים שמעוניינים לשמש מורים מחליפם במקצוע שלהם, ובין מנהלים שמחפשים לסגור את החור שנפער באיוש הכיתות. "שאלתי את עצמי איך אני תורמת לחברה מכאן. לפני שבוע וחצי הייתה לנו פגישה עם נציגי משרד החינוך והצגנו להם את הפרויקט. הם ממש התלהבו ממנו ואמרו לנו שבמדינת ישראל יש 180 אלף מורים וגננות ו-180 ימי עבודה בשנה, וכך אם מורה חולה אפילו רק יום אחד בשנה, יוצא שבממוצע חסרים אלף מורים ביום. ואז את חושבת איזה אימפקט יכול להיות למה שאת עושה. זה באמת גדול".

סדק ורבינוביץ' משמשות כראשי צוותים. השנה הן לא רק יפתחו, אלא יהיו אחראיות על מה שהצוות מפתח ויצטרכו לוודא שכל אחת מרגישה טוב עם העבודה שלה. זה מגביר את האחריות שלהן ומרחיב את נקודת המבט.

עכשיו, כשאתן כבר אחרי שנה פה, מה קיבלתן מכאן לחיים?

סדק: "דבר ראשון זה עמידה מול קהל. יצא פעם שהיינו אמורות לדבר בעברית, ואז פתאום אמרו לנו שבגלל הקהל צריך לדבר באנגלית. אלה דברים שקורים ואין לך ברירה, את צריכה להתמודד עם זה, וזה מפתח ביטחון עצמי ויכולות". הבנות מקבלות גם הכשרה באנגלית, בכתיבת מיילים, בהכנת מצגות וביצירתיות.

רבינוביץ' מוסיפה: "זה נותן לראות דברים בפן שונה. את רואה משהו ואומרת לעצמך: אז ככה העולם מתנהל? זה לא הדבר האידיאלי, אפשר לעשות דברים כדי שאנשים יחיו בצורה טובה יותר ויש לנו את היכולת לשנות".

אתן חושבות לעבוד בהייטק?

סדק: "לפני כרמל בכלל לא חשבתי על זה, אבל המקום נתן לי כיוון ופתח לי אפשרויות. אחרי כרמל ברור לי שאם יהיה מקום עבודה שעוזר לחברה, הוא יקרוץ לי יותר מאשר סתם משהו שעושים בו כסף".

גם נטע גבאי מרחובות מתחילה כאן את שנתה השנייה, והיא קיבלה תפקיד של יזמית - בנות שנפגשות עם לקוחות, רואות את הצרכים וחושבות על פתרונות. גבאי לא למדה מחשבים בבית ספרה, אמי"ת רחובות, אבל היא התרשמה מהיכולת לשלב מחשבים עם תרומה ייחודית.

את פוגשת מנהלי מוסדות ותיקים מאוד ובעלי ניסיון, ואת בגיל 19 מגיעה כדי למצוא פתרונות לבעיות שלהם. איך הם מקבלים אותך?

"רוב האנשים מופתעים לטובה. הם רואים ילדה בת 19 שעושה דבר כזה, אז זה מרשים. הם מדברים אליי כשווה, וכשהם רואים מה אנחנו עושות הלקוחות נשארים פעורי פה". גם גבאי מספרת שהראייה שלה על העולם השתנתה: "אני רואה בעיות ואני חושבת על פתרון טכנולוגי. ראיתי בחדשות כתבה על חולי אלצהיימר, הגעתי ליוסי עם רעיון לפתרון והוא אמר: 'את יודעת שאנחנו כבר חושבים בכיוון?'".

את ממליצה לבנות לנסות לשרת כאן?

"כן. יש תהליכי מיון לא קלים, אבל מי שמתאימה לזה ומי שרוצה את זה, כדאי לה לבוא לפה. לדעתי יש כאן שילוב מנצח". גבאי הלכה לשירות הלאומי מטעמי דת, אבל היא חושבת שיש יתרון לתכנות שלה על פני התכנות בצבא. "החברות שלי שמתכנתות בצבא יודעות שמה שהן עושות עוזר, אבל אני פוגשת את הלקוחות ומצליחה לראות את התועלת. אני אולי בורג קטן אבל אני בורג קטן שרואים אותו". וכשהיא נשאלת על המוניטין של יחידות כמו 8200 לעומת כרמל 6000 היא לא מודאגת: "בעוד כמה שנים כשאני אכתוב שהייתי בכרמל 6000 זה יפתח לי דלתות".