האיש מאחורי המהפכה בקיבוצים

הרב שלמה רענן עומד מאחורי חנוכת בית הכנסת בקיבוץ מגידו ובקיבוצים רבים נוספים. דברנו איתו ושאלנו - מה סוד ההצלחה?

יהונתן גוטליב , כ"ט בתשרי תש"פ

הרב שלמה רענן (עם עניבה) עם חברי הקיבוצים
הרב שלמה רענן (עם עניבה) עם חברי הקיבוצים
צילום: איילת השחר

למעלה מ-70 שנה אחרי שהוקם, נחנך בית כנסת בקיבוץ מגידו. מי שליוותה את התהליך היא עמותת איילת השחר.

הרב שלמה רענן, יו"ר העמותה, סיפר לערוץ 7 על הקשר שלהם עם הקיבוץ שהוביל להקמת בית הכנסת במקום וחשף את סוד ההצלחה של העמותה שמטרתה ליצור גשר בין הציבור החילוני והדתי.

"הקשר שלנו עם קיבוץ מגידו החל לפני קרוב לעשרים שנה", סיפר הרב רענן. "התחלנו עם פעילות בהתיישבות, הקמת מניינים. בהתחלה עשינו מניינים בשבתות, כשגיליתי שיש מקומות שהתפילה לא מצויה שם, כך הכרנו לאט לאט עשרות רבות של קיבוצים ויישובים".

לרב רענן יש כלל - הוא לא דוחף ודוחק באנשים, יש לו סבלנות רבה עד שהצורך יגיע 'מלמטה'. "לפני כשנתיים, כשהחל התהליך כבר להתרומם לבית הכנסת, אז כמובן שהיינו שותפים פעילים בכל התחומים", הוא אמר. "גם במעורבות הקהילתית, גם בהנעה של התהליך וגם בבלימה של כל מיני כוחות שניסו לפרוץ קדימה מידי מהר לטעמינו.

"אחרי שהייתה הצבעה בקיבוץ, שעברה על חודו של קול, אז עשינו מה שעשינו בעשרות יישובים, אנחנו הקמנו כבר למעלה מ-50 בתי כנסת. אמרנו להם אנחנו פה בשבילכם, כלומר המעורבות שלנו היא לא לנהל את הקהילה אלא לסייע לה", הדגיש.

ההצבעה בקיבוץ מגידו עברה, כאמור, על חודו של קול. "אנחנו מכירים את זה. רוב האנשים שמתנגדים זה נובע מפחד משינוי אופיה של הקהילה. זה בדרך כלל מתברר כחשש לא מציאותי, חשש שווא. יש מיעוט קטן שחונך בג'יהאד נגד כל דבר יהודי, כל דבר שמסמל להם משהו דתי. מה שקורה זה שהקהילה ברובה מבינה את המניעים ולא כל כך שותפה להתנגדות הזאת. ההתנגדות הרעיונית האידאולוגית היא בשוליים", ציין.

"שיטת העבודה שלנו זה ההקשבה, השותפות המלאה הנשיאה בעול. אנחנו לא יזמים, אנחנו לא דוחפים ואפילו לא מציעים. אבל כשמתעוררת איזושהי פניה ואנחנו מזהים אותה - אנחנו מחבקים אותה ומאפשרים לה להתפתח ואנחנו באמת שם רק בשביל לתמוך".

הרב רענן סיפר מה סוד ההצלחה שלו. "אני בא למקום, ואני אגיד את זה בצורה הכי כנה, זו עבודה פנימית. אני לא חושב שאני יודע יותר מהם, שאני צדיק יותר מהם, בוודאי לא טוב יותר מהם אני בא בגובה העיניים, אמיתי".

"איילת השחר היא לא חרדית", הוא מדגיש, "יש לנו הרבה דתיים לאומיים אצלנו. אני מחנך את הילדים שלי בחינוך חרדי אבל אנחנו בכלל לא מבינים מה זה חרדים ומה זה לא חרדים, אנחנו לא מכירים את המונחים האלה".

"דווקא הסקרנות הזו והחשש, זה ההזדמנויות שלנו. הניגודיות, זה שמעולם הם לא העזו לשוחח, ולשבת לשתות כוס קפה עם מישהו חרדי - זו הזדמנות החיים שלנו, זה יוצר את העניין, זה יוצר את המתח, זה יוצר את האקשן", הוא הסביר.

תהליך בניית בית הכנסת מפליא מאוד את הרב רענן. "דבר שכל פעם מפתיע אותי מחדש זה החרדת קודש שהם ניגשים למלאכה הזאת. זה במושגים שאתה לא קורא אפילו בספרי המוסר. הדחילו ורחימו והכובד ראש וההתרגשות והכמיהה נמצאים שם בצורה הכי בולטת. וזה לא משנה אם זה איש או אישה, אדם מבוגר או צעיר, כולם נרתמים ועושים את הכל בטהרה לשם שמיים. לפעמים קשה לי אפילו להשתלב בתוך הסיפור הזה. הם עושים את הכל בלי טיפה אגו, בלי כלום, רק לכבוד ה'. אני גם אומר לילדים שלי, אם אתם פעם רוצים לחוות תפילת יום כיפור אמיתית בואו איתי לתפילות בקיבוצים ובמקומות הרחוקים".

לסיום סיפר הרב רענן סיפור מרגש. "עשינו 'יום המזוזה' ארצי לכבוד ראש השנה. שלחנו סופרים למאות מקומות, והם ישבו וכתבו את המזוזות ואת התפילין שלהם עם אפשרות לאנשים לבוא ולהציץ. מי שיש לו מזוזה יכל להביא ולבדוק אותה, מי שאין לו מזוזה יכל לרכוש. לקחנו מזוזות הכי מהודרות ומכרנו בארבעים ש"ח, אבל זה לא הסיפור. הסיפור הוא שבאו אליי כל כך הרבה אנשים, כמעט לא הייתה לי מזוזה אחת כשרה מהדמעות שלהם שפשוט מרחו את כל האותיות.

"ביום שישי האחרון הייתי בקיבוץ בארי, הגעתי הביתה בשעה חמש ולא הספקתי להתקלח לשבת כי קבעתי שם מזוזות מבית לבית, והייתי צריך לקרוע את עצמי מהבתים. אבל זה הכוח, כשאנחנו איתם, כשאנחנו קשובים ומשתדלים למלא במאה אחוז את מה שהם רוצים ולהשאיר טעם טוב. לא לדחוף, לא לכוון, אפילו לא לומר ובקושי לענות", כך הרב רענן.