דוד שראל: "אני ממשיך את המורשת של בניה"

רס"ן בניה שראל ז"ל נהרג בצוק איתן והפך לסמל. אחיו דוד מסכם קו ראשון בתור מ"פ - בגבול עזה. "לא פוחד, עם ישראל נותן לי כוח".

ערוץ 7 , ז' בחשון תש"פ

דוד שראל
דוד שראל
צילום: צילום : יהודה פרץ עבור העיתון ישראל היום

בבוקר לפני שפלוגת החוד של גדוד 13 עזבה את רצועת עזה, קם סרן דוד שראל בארבע לפנות בוקר לעוד יום של שגרה מבצעית: מטען על הגדר בשעה תשע וחצי, סירה חשודה מול חוף זיקים באחת עשרה והיד עוד נטויה.

ג'יפ הגדוד מונע, הנמר ממתין ואם יש צורך גם טנק נמצא בסמוך.

היום, חמש שנים וחצי אחרי שאחיו, רב סרן בניה שראל ז"ל, נהרג ביום שישי השחור במהלך מבצע צוק איתן, נפרד אחיו מהגזרה המסוכנת והנפיצה ביותר בישראל.

בראיון לעיתון "ישראל היום" הוא אומר, "יש לי חשבון לא סגור עם עזה. זה היה קו מאתגר מאוד מכל הבחינות – גם ברמה הצבאית והלוחמה וגם מבחינה אישית. זו הגזרה החמה ביותר מבחינת ביטחון שוטף והתעסקות יום יומית. לא יודע אם לומר שזו סגירת מעגל, אבל זכיתי לחזור לאזור שבו אחי נהרג. מבחינתי זה נותן לי הרבה כוח ומזכיר לי שלא נשברתי, שמשפחתי לא נשברה. אנחנו ממשיכים קדימה".

על השאלה איך הוא מתמודד עם זה שכל יום הוא מסתכל לכיוון עזה ואומר "כאן אחי נהרג" השיב "לא בדיוק, כי רוב היום אני לא חושב ועובד כמו מכונה משומנת, אבל יש רגעים שאתה תופס את עצמך, בבוקר או בלילה, בחפ"ק או סתם סיור, ומתמלא פתאום הרבה מאוד געגוע".

שראל היה רק 12 ימים בצבא כשהודיעו לו שאחיו נהרג. באותו הבוקר התקשר אליו בניה אך הוא לא יכול היה לענות. מאוחר יותר באותו היום הוא זה שפתח את הדלת לקצין העיר ששינה את חייו.

עוד אמר "קל לחשוב בדיעבד מה הייתי עושה אחרת, אבל זה כך בכל החלטה. אני לא מצטער על הדרך שעברתי, אך כן על כך שהרבה זמן הדחקתי את מה שקרה ביני לבין עצמי וברחתי מזה. עברתי אירוע מאוד קשה ובחרתי לחזור מהר מאוד לחזור ולתפקד בצורה רגילה. תוך שבועיים חזרתי להיות טירון בגולני, בלי הקלות ובלי הנחות. אחד בין שווים. זה עשה לי טוב מאוד בזמנו כי זה איפס אותי, אבל בדיעבד אני מבין שאני מתעסק היום עם הרבה דברים שהייתי צריך לפתור אז, והיום הפצעים קצת יותר גדולים".

דוד מספר על אחיו רס"ן בניה שראל ז"ל