'כשרואים עולה צריך להצדיע לו'

מערכת החינוך מציינת את יום העולה. האם עלייה מעניינת אותנו בכלל, גם כשחיים בחו"ל לא נראים נוראים כל כך וההתבוללות לא מרתיעה?

שמעון כהן , ז' בחשון תש"פ

להעריך ולקבל
להעריך ולקבל
צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

להצדיע. שוורץ

היום מצוין במערכת החינוך יום העלייה. על ההתמודדות עם נושא העלייה לארץ ישראל, שכמעט ואינו מדובר, שוחחנו ביומן ערוץ 7 עם זאב שוורץ, מנכ"ל ארגון 'תורה מציון' שעשרות משליחיו פזורים בקהילות יהודיות ברחבי העולם.

יום העולה נקבע לקראת פרשת 'לך לך', בהיות אברהם אבינו העולה הראשון. שוורץ מציין כי בתחילה הייתה כוונה לקבוע את היום ביום י' בניסן, תאריך כניסתם של בני ישראל לארץ ישראל, אך הוחלט על יום ז' בחשוון שבו מתחילים להתפלל על הגשמים, ובעיני שוורץ מדובר בתאריך מתאים שכן הוא מבטא את ההזדהות של יושבי ארץ ישראל עם יושבי קהילות התפוצות שהרי יום בקשת הגשמים נדחה עד להגעת אחרון המגיעים מבבל לביתו.

בדבריו מדגיש שוורץ את חשיבות המודעות לאופן קליטת העולים בישראל כחלק מתפיסת הכרת השונה וקבלתו. "מה זה עולה? עולה הוא שונה. הוא מגיע ארצה ועדיין יש שוני, והשאלה אם מערכת החינוך יודעת לקבל את השונה. אדם מגיע ללא שפה ללא חברים ומערכת החינוך צריכה לקבל את השונה עם כל הרגישות הנדרשת".

שוורץ מציין כי מניין העולים לישראל עומד כיום על כשלושים אלף עולים מדי שנה, עשרים אלף מתוכם מגיעים ממדינות חבר העמים ועוד עשרת אלפים עולים מכלל מדינות המערב, מספר זעום יחסית שיש לדאוג להגדלתו.

"לעולה יש סטיגמה, יש מבטא שונה שבא מהבית, יש מה שתמיד יהיה שונה. העולה משלם מחיר יקר והשאלה כמה החברה מוכנה לפתוח את הלב והנשמה לקבלת עולה", הוא אומר ומציין כי לא רק במערכת החינוך יש לדאוג לקבלת העולה, אלא גם בחברה ובשכונה, ניתן להתחבר למשפחת עולים חדשה שהגיעה, להעדיף בתעסוקה עולים, לצרף לטיול משפחתי משפחת עולים ועוד.

לדבריו יש להבין את המשמעות של עולה שחוזר לארצו במידה וקליטתו אינה מצליחה. הדבר מקרין על הקהילה כהוכחה לכך שישראל אינה יודעת לקלוט עליה, שהבירוקרטיה אינה מסייעת ושאין סובלנות כלפי עולים בישראל והדבר מרחיק את העולים הפוטנציאליים האחרים. "כולם מתרגשים כשרואים את מטוסי אל על עם העולים, אבל זה מחייב אותנו להתגייס, כל אחד במעשה שלו ובמקום שלו".

ואולי, שאלנו את זאב שוורץ, כל השיח על עלייה הוא שיח שנשאר בתוככי הציונות הדתית בעוד בשאר חלקי העם לא רואים בכך ייעוד ומטרה בעיקר משום שהחיים בחו"ל אינם נראים נוראים כל כך, שהעולם הוא כבר כפר גלובאלי שבו גם מי שחי באירופה או ארה"ב לא ממש מתנתק ממשפחתו לשנים רבות והשד אינו נראה נורא כל כך.

"אנחנו אמנם בכפר גלובלי, ולכאורה מה יקרה אם מישהו יוצא לאירופה לכמה שנים, אבל שם יש סכנות גדולות לכל יהודי באשר הוא. הישראלי היורד הוא אחת האוכלוסיות שנמצאות בסכנה הגדולה ביותר. הישראלי היורד לא מוכן לשלם את המחיר של חינוך יהודי ולכן שולחים את הילדים ל'פבליק סקול', שם הילדים יושבים ליד קוריאני, יפני אמריקאי או מהגר אחר וכך אוכלוסיית היהודים חשופה להתבוללות. לכן זה איום ונורא ואסור לנו לומר שלא נורא לרדת מהארץ לכמה שנים. גם בחור שיוצא ללימודי רפואה של כמה שנים באירופה, במי הוא יתאהב? בתלמידה ממולדובה, מיפן או ממדינה אחרת".

וגם על כך שאלנו את שוורץ אם אינו חש שהאווירה בישראל אינה רואה את סוגיית ההתבוללות כנוראה כל כך. הזכרנו את יחס החיובי לו זוכה בימים אלה ב'כאן 11' צעיר ישראלי שיצא לטיול בסין, נשאר שם, התחתן עם סינית וכעת הוא מלמד ילדים וחש שהוא תורם לעולם ולסין.

"זו שאלה כואבת", אומר שוורץ. "יש בחברה הישראלית מי שרואים במעשה הזה כתיקון עולם, יציאה לכפרים לעזור בסין או באפריקה ושם הם מתאהבים. כואב הלב. זה אסון ויש לנו בעיה חמורה. לא כולם מודעים לבעיית ההתבוללות. בקהילה אורתודוקסית הסיכוי להישאר יהודי גדול גם אצל מי שלא עולה לארץ, אבל בקהילות אחרות הבעיה חמורה. יש קבוצות של אלה שמוגדרים כ'בלתי מזוהים' שמגבירים את סכנת ההתבוללות. אנחנו עושים מאמצים לומר לצעירים שאפשר לטייל אבל לחזור הביתה. מי שהולך לשם חשוף להתבוללות וילדיו יהיו גויים".

"לפני מספר שנים ביקרתי בקהילה בסקנדינביה והזדעזעתי כששליחים במקום אמרו לי על בחורה שנראית תימנייה ומדברת עברית כשפת אם שהיא לא יהודייה. האבא התאהב והתחתן אבל הילדים לא יהודים", אומר שוורץ ומדגיש את חשיבות ההגעה לקהילות עם שליחים המהווים מודל וקושרים את הקהילות היהודיות ליהדות ולציונות.

ובחזרה לאופן שבו הישראלים קולטים את העולים: "הרבה יהודים בתפוצות חיים טוב, לא חסר להם כלום, לא עירוב לא כשרות ולא בתי כנסת והם לא מרגישים שרע להם. אם הם מגיעים לכאן בכל זאת זה כי הם מקריבים ומוותרים על הרבה ומצידנו צריך להיות מאמץ לאומי לקליטה, לשלוח שליחים לחפש אותם בקהילות הקטנות ולחשוף אותם ליהדות ולציונות. כשרואים עולה צריך להצדיע לו. הוא לא היה חייב להגיע לכאן".