קצר ונוגע - ביקורת סרט

בזמן הקצר של הסרט 'בשם הבת' נחשף בפני הציבור עולמן של המשפחות השכולות שכואבות את שחרור המחבלים הסיטונאי בישראל

יוסף ארנפלד , ט' בחשון תש"פ

אחד התפקידים המוצלחים של נתי רביץ. בשם הבת
אחד התפקידים המוצלחים של נתי רביץ. בשם הבת
צילום: רן אביעד

במהלך בילוי משותף, דרור בר-אל (נתי רביץ) מאבד את בתו גילי בת ה-16 (עלמה רביץ, בתו של נתי, בתפקיד בכורה) בפיגוע דקירה רצחני שמתרחש לעיניו, ומאז חייו מתהפכים. אחרי שנתיים בלבד שבהן נמק הרוצח בכלא הישראלי, מחליטה ממשלת ישראל לבצע עסקת חליפין ולשחרר את המחבל. דרור יוצא למאבק חייו כדי למנוע ממנו לראות את אור היום. זהו סיפור הרקע של 'בשם הבת', סרטו החדש של לירן שטרית שיצא השבוע לאקרנים ברחבי הארץ.

בכל פעם שבה החליטה ממשלת ישראל על שחרור מחבלים עם דם על הידיים בתמורה לשחרור חיילים או גופות של חיילים, התגייסה התקשורת לאתרג את העסקה. קולן של המשפחות השכולות שאיבדו את יקיריהן, גם אם זעקו ומחו נגד השחרור מדם ליבן ועשו הכול כדי שהוא לא ייצא אל הפועל, כמעט לא נשמע.

כמי שנשוי לבת שאיבדה את אביה הי"ד, יצא לי להכיר מקרוב משפחה שכולה ואת דרכי ההתמודדות של כל אחד מהקרובים. אבל בשביל רוב הציבור הישראלי זוהי הפעם הראשונה שבה הוא מקבל הצצה נדירה וכואבת על מה שעובר על המשפחות הללו מהרגע שבו איבדו את יקיריהן. אפילו בתוך המשפחה המצומצמת, כל אחד מבני המשפחה מתמודד אחרת עם החור שנפער לו בלב. בעוד אביה של גילי בוחר לנתב את הכאב למאבק ללא פשרות נגד שחרור המחבל, ואף משלם על כך מחיר משפחתי כשהוא נעדר מהאזכרה השנתית לזכר בתו, אשתו ליהי (לירית בלבן) משדרת עסקים כרגיל, כאילו גילי עדיין בחיים. כשהיא עורכת שולחן לארוחת בוקר היא מניחה צלחת גם במקום שלה.

שטרית עמל קשה כדי שהסרט לא יתויג ולא יזוהה פוליטית עם אג'נדה ימנית חלילה, אלא בעיקר ישים דגש על הפן האנושי. בסצנה הפותחת את הסרט, ברגעים שלפני הפיגוע, האב ובתו לובשים חולצות עם הסיסמה "דור שלם דורש שלום" ואף טורחים להצטלם יחד עם צעיף של 'שלום עכשיו', שמאוחר יותר מוכתם בדמה של גילי. הכול כדי שההזדהות עם הכאב של דרור תהיה אמיתית וכנה. כך גם לא מוזכרים שיקולים אחרים נגד עסקת השחרור, כמו למשל הסכנה הביטחונית שמן הסתם תתעצם אחרי שהמחבלים יחזרו לפעילות בשטח.

באופן חריג לסרט שמוקרן בבתי הקולנוע, אורכו הוא 40 דקות בלבד. המטרה העיקרית של שטרית ביצירת הסרט היא המסר החשוב שלו, שבהחלט מצליח לעבור בפרק זמן קצר. באופן כללי, על אף גילו הצעיר של שטרית - 22 בלבד - ובלי תמיכה חיצונית של קרנות כלשהן, הוא הצליח לגייס למלאכה קאדר של שחקנים מוכשרים ונחשבים, שברוב המקרים מתחמקים באלגנטיות מהשתתפות בסרטים דלי תקציב. במקרה דנן, העיד על עצמו נתי רביץ שהוא כל כך התחבר לנושא החשוב שהוא נענה באופן מיידי. התוצאה בעיניי היא אחד התפקידים הכי מוצלחים שהוא מגלם. הוא נכנס לדמות באופן מעורר התפעלות, ועל אף שהיו רגעים מסוימים שהיו צפויים, הוא מצליח לטלטל את הצופה ולגרום לו להיכנס יחד איתו לתוך הדרמה.

בשונה מסרטי דרמה אחרים שמצליחים להסעיר אותנו בזמן הצפייה אך למחרת בבוקר אנחנו קמים וממשיכים כרגיל, כאן מדובר בדרמה מטלטלת של החיים עצמם. כולנו מכירים אנשים שנמצאים בתוכה, אבל פשוט לא ידענו מה עובר עליהם. פרט ליכולת ההכלה והאמפתיה למשפחות השכולות, שכולי תקווה שתקבל מקום של כבוד בעקבות 'בשם הבת', אולי גם יגיע הקץ לשחרור המחבלים הסיטונאי שהפך לדפוס פעולה קבוע, ובמקום זה תרים מדינת ישראל את הראש ותמצא דרכים יותר מועילות לשחרור חיילינו.