מתוך הסרט 'ג'וקר'
מתוך הסרט 'ג'וקר'צילום: באדיבות טוליפ אינטרטיימנט

חודש חלף מאז החלה הקרנתו של הסרט 'ג'וקר', ולפחות על פי הקופות כבר אפשר לומר בבירור שמדובר בהצלחה מרשימה. למי שלא מצוי בנפתולי הקומיקסים, נזכיר שהג'וקר הוא האיש הרע בסרט באטמן, זה שצוחק צחוק משוגע כשפניו צבועים בשלל צבעי הקשת. אז עכשיו הוא זכה לסרט משלו.

חואקין פיניקס מגלם את ארתור פלק, הוא הג'וקר, אדם בעל צחוק מטורף הנובע ממחלה עצבית שגורמת לו לשחרר פרצי צחוק מפחידים בדיוק במצבים הלא נכונים. הדבר הזה גורם לאיש לספוג מנות גדושות של דחייה חברתית, בנוסף על מנות הכדורים הפסיכיאטריים שהוא לוקח. הג'וקר מעורר רחמים בגלל מצבו המעורער (הוא חי בבניין מתפורר יחד עם אמו החולה), מה שבהחלט מנגן על נימי האשמה של הצופים: תראו איך אנחנו מתייחסים אל החלש, אל האנדרדוג, אל האחר. תראו לאן אנחנו מביאים אותו.

די ברור ש'ג'וקר' הוא מניפסט חברתי, ושהסיבה לנהירת ההמונים לסרט היא שילוב של הנאה ממשחקו המדהים של פיניקס, בתוספת רגשי אשמה נסתרים על נטישת החלש. אלא שבדרך להעברת הרעיון היוצרים פספסו, ובגדול. כי האמת היא שעם כל הכבוד לזעזוע והצקצוק כלפי החברה שמזניחה את החלש, שזה כמובן נושא ראוי וחשוב, הזעזוע העמוק אמור להיות מופנה כלפי הג'וקר עצמו - אדם שבוחר לעשות שפטים בכל מי שאי פעם פגע בו ולצאת למסע אלים וסדיסטי.

ההנחה הבסיסית של יוצרי הסרט היא שקיימת נקודה בתחתית הסבל שממנה מותר לסובל לנקום כאוות נפשו כדי להחזיר את השליטה לידיו, וזו כמובן הנחה מוטעית שעלולה להצדיק דברים שאסור להצדיק. הג'וקר שופך דם בשכל קר, והוא לא מצדיק זאת בתואנה של חוסר שפיות זמנית. הוא מודע למעשיו, וככזה הוא גם אחראי להם.

יוצרי הסרט ביקשו לטלטל את הצופה המודרני השבע, רק חבל שקריאת ה"אשמנו, בגדנו" לא מתאימה לסרט הזה בכלל.