בבוקר סתמי לחלוטין צלצל הטלפון הנייד של אסתר אלוש, דוברת המועצה האזורית שומרון. על הקו: יפתח גבאי, אחד ממפיקי הקולנוע העסוקים ביותר בתעשייה. “אני צריך לצלם במשהו שייראה כמו מלון בדרום, יש לך לוקיישן בשבילי?”. לקשר בין המפיק התל-אביבי והדוברת מהשומרון עוד נגיע, אבל בשלב הזה אלוש עוד שוברת את הראש. אחרי כמה שעות היא חוזרת אליו: “מלון אשל השומרון באריאל". גבאי לא מתמהמה, נוסע, בודק ומחליט: כאן יצולם הסרט ‘אול אין’. בשבועות שלאחר מכן מציפים את המלון עשרות אנשי צוות ושחקנים מהשורה הראשונה של הקולנוע בישראל: צחי הלוי, דנה פרידר, מיכאל הנגבי, שלומי קוריאט ויעל בר זוהר. מפה לשם, ‘אול אין’, הסרט מהשומרון, חוגג על המסכים בתל אביב ובהרצליה.
"כבר שנים שאני שוברת את הראש איך להסיר את המחסום התדמיתי של השומרון", אומרת אלוש, הדוברת הוותיקה של מועצת שומרון. “עוד כתבה, עוד סיור, זה הכול מצוין, אבל הרגשתי שצריכה לקרות פה מהפיכה. רק משהו בסדר גודל כזה יביא את השומרון למרכז הארץ". ההתחלה הייתה כמעט בלי משים. אלוש דרכה על אוצר בלום, שרק לאחר מעשה הבינה את ערכו.
"חשבנו להביא לשומרון הפקה של סרט ילדים, משהו בהשתתפות יובל המבולבל", היא משחזרת. המאמצים נשאו פרי, ויובל שם טוב הגיע לצלם יחד עם הצוות הנרחב ועם המפיק יפתח גבאי. כחלק ממאמצי ההבאה של ההפקה לשומרון, נדרשו במועצה לגייס תרומות של רבע מיליון שקלים, כדי שהפקת הסרט תהיה משתלמת. אחרי שעמדו במשימה, הגיעה התובנה משנת המציאות. “אני זוכרת את הרגע הזה שחבר טוב שמבין בקולנוע שמע את הסיפור שלי, ואמר לי: ‘אסתר, למה שלא תקימי בעצמך קרן קולנוע?’. הידע שלי בנושא היה אפסי, אז התחלתי לחקור וללמוד את הנושא. שנתיים תמימות הקדשתי יחד עם יוסי דגן ראש המועצה, שהשכיל לראות את החשיבות של מהלך כזה, במאמץ להקים קרן קולנוע בשומרון".
תיקון מפת התרבות
כדי להבין את משמעות הקמת הקרן נדרשת הקדמה היסטורית קצרה. התפיסה הרווחת בישראל כבר עשרות שנים מדברת על כך שמחד המדינה רואה חשיבות ביצירה מקורית ישראלית, אבל מאידך אין די קהל דובר עברית שיחזיק את עולם הקולנוע היקר כלכלית. לכן המדינה מתקצבת מכיסה מדי שנה בכ-80 מיליון שקלים יצירה של סרטים ישראליים. אלא שבניגוד לתחומי אומנות אחרים, כאן התמיכה לא ניתנת ישירות מהמדינה אל היוצר באמצעות מבחנים שהיא בונה, אלא הכסף מועבר לקרנות מקצועיות שבוחרות את היוצרים על פי תפיסתן והבנתן. דא עקא, שאנשי תעשיית הקולנוע באותם ימים השתייכו כמעט בלעדית לאזור גאוגרפי ומחנה פוליטי מסוים בלבד, מציאות שעד היום כמעט לא השתנתה.
במהלך השנים כבר התרגלנו לשמוע יוצרים שצמחו מעט ימינה ואינם זוכים למימון מהקרנות שמנתבות את כספי משלם המיסים. מנורה חזני, קולנוענית מהשומרון, סיפרה בעבר על בקשות שלה שנדחו פעם אחר פעם. גם יוצרי הסרט ‘זוהר הרקיע’ העוסק בגירוש מגוש קטיף הודו כי נדחו על ידי קרנות הקולנוע. אלוש יודעת לספר גם על תסריטאית מהיישוב יצהר, שאחד מאנשי התעשייה התלהב מתסריט שכתבה וכינה אותו "גאוני", אך כשהגיש בקשה לתמיכה נדחתה בטענה כי התסריט עלול לפגוע ברגשות העם הפלשתיני.
את המצב הזה לקחה על עצמה שרת התרבות מירי רגב לשנות כבר לפני שנתיים. במסגרת המגמה הבולטת שלה "להביא את התרבות לפריפריה", הודיעה רגב כי יתווספו סעיפים חדשים בתקנון התמיכה לקרנות ייעודיות לפריפריה. בכלל התקנה החדשה נוספו תקנים גם לקרנות ייעודיות ליהודה ושומרון, ותקציב הקרנות הכולל הועלה לכ-100 מיליון שקלים. הקרנות הוותיקות אומנם נפגעו מעט, אך רוב התקציב לא נלקח מהן. אלוש, שבדיוק יצאה לדרך עם פרויקט הקרן לקולנוע בשומרון, עטה על הרפורמה של רגב כמוצאת שלל רב.
המטרה המוצהרת של רגב הייתה לשנות את מרכז הכובד ולאפשר ליצירה לצמוח גם באזורים פריפריאליים. ״אנחנו עושים היום היסטוריה. משרד התרבות והספורט יתמוך בהפקות סרטים אזוריות בצפון ולראשונה גם ביהודה ושומרון ובתקווה כבר בעתיד הקרוב גם בדרום”, אמרה רגב השבוע, עם ההכרזה הרשמית על הקרנות שעמדו בתנאי הסף. “מה שהחל בהקמתה של הוועדה לבחינת עבודתן של קרנות הקולנוע ממשיך כעת ביישומה של הרפורמה המקיפה שהובלתי בתחום הקולנוע. הרפורמה נותנת הזדמנות שווה לאותם קולות בצפון וביהודה ושומרון. טחנות הצדק התרבותי, המביאות לידי ביטוי את מנעד הקולות בחברה הישראלית, פעלו אצלנו מהר ובימים אלה מושלם עוד שלב בתיקונה של מפת התרבות בישראל. היוצרות והיוצרים מהפריפריה, מהצפון ומיהודה ושומרון הופכים להיות יותר ויותר במרכז העניינים, לא רק על הבמה אלא גם על המסכים. בקרוב יתאפשר להם להביא את היכולת והכישרון שלהם לידי ביטוי”.
לוקיישנים נהדרים
הקרן הצעירה שנולדה תיעזר בשנתיים הראשונות שלה בקרן ותיקה יותר, קרן גשר לקולנוע, שתיתן את המעטפת המקצועית ותלווה את תחילת דרכה של קרן הקולנוע של השומרון. כבר בשלב הזה התאגדו סביב אלוש יוצרים ואנשי קולנוע מיהודה ושומרון, והם מנהלים ביניהם שיח פורה שיוביל לעשייה בעתיד הקרוב. לקרן כבר הוקצו ארבעה מיליון שקלים לשנת 2019, כך שללקטורים הטריים אין הרבה זמן לחגיגות. בחודשיים שנותרו הם יצטרכו למצוא את היוצרים המקומיים המוכשרים שיממשו את התמיכה.
רגב והצוות שמינתה דאגו לנעול היטב את התמיכות, כך שלא ייווצר מצב ששוב הן יזלגו למרכז התעשייה בגוש דן. אחוזים גבוהים מאוד מהרכש, כולל משכורות, צריכים להישאר באזור, וגם הצילומים חייבים להיות באחוזים גבוהים באזור. פרט לכך, כל תקציב שמגיע לסרט מחייב עמידה של הסרט במבחנים בחלקים גדולים יותר מאשר אחוז התמיכה בתקציב הכולל, שלא כמו בקרנות הוותיקות המחויבות למבחנים רק על פי הנפח היחסי של התמיכה. זה במובן מסוים טוב לאזור ולתושביו, אך גם מהווה אתגר ליוצרים.
“אנחנו שמאלנים מתל אביב שבאנו לעשות סרט בשומרון, ואנחנו אוהבים אותו בדיוק כמו שאתם אוהבים אותו”, אומר יפתח גבאי, המפיק שפתח את דלת תעשיית הקולנוע לשומרון. “היה כיף גדול לצלם פה. יש אומנם כאלה שלפעמים שואלים שאלות ועושים פרצופים, אבל כולם היו פה, כל הצוות האורגני. ואם מישהו היה מתנגד, הייתי אומר לו: אז אל תבוא, נצלם בלעדיך”. גבאי עצמו לא מבין על מה המהומה. “כשצילמתי סרט בתל אביב, לא התקשרו אליי לשאול איך זה לצלם סרט בתל אביב, אז גם כשאני מצלם בשומרון לא צריך לשאול שאלות”.
גבאי גם מסביר מה הפוטנציאל הגלום בשומרון, שמושך מפיקים כמוהו לצלם דווקא שם. “יש כאן לוקיישנים נהדרים שנראים כמו הגליל, או בתים ומקומות מיוחדים, שאם תרצה לצלם אותם בצפון או במקומות מרוחקים העלויות יהיו לך פי שניים, תצטרך לנסוע מינימום שעתיים וחצי ולפעמים גם לסדר לינה. בשביל הצוותים, שרובם מגוש דן, זה חוסך המון שבמרחק ארבעים דקות נסיעה יש לנו הכול”.
"הקרנות הוותיקות היו כמו חבורה סגורה כל השנים, והסרטים היו כולם של אזור חיוג 03”, אומר יוסי דגן, ראש המועצה. "זה בא לידי ביטוי גם בפן הפוליטי. אנחנו התוודענו לזה דרך הסרט של יובל המבולבל. כשאנשי התעשייה באו בפעם הראשונה לשומרון היינו צריכים לארגן להם אוטובוס ממוגן. ליום הצילומים האחרון הם כבר באו לכאן ברכב הפרטי שלהם. הם פשוט לא הכירו”.
"האמירה שלנו היא שאין כאן אמירה פוליטית”, הוא ממשיך. "אנחנו חלק ממדינת ישראל, ואנחנו עושים סרטים בשומרון על ידי אנשים מהשומרון. זה שינוי שהוא תיקון עוול ארוך שנים, וגם מהפיכה אחרי שקולם של חצי מיליון אזרחים ביהודה ושומרון לא נשמע כל השנים בקולנוע. מבחינתי זה פרויקט אסטרטגי, ואני מלווה אותו אישית כבר הרבה זמן. הצמיחה של השומרון היא לא רק פיזית אלא גם תרבותית, זה דבר אחד והגיע הזמן שזה יקרה”.