אתמול הודיע השר אורי אריאל על התפטרותו. מעבר לדיווחים על כך הדבר עבר ב'שקט רשתי' יחסי שבעיני אינו הולם את ההוקרה לה הוא ראוי. כעת אני מרגיש 'שליח ציבור' שלא מינה אותי ומבקש להגיד תודה בשער בת רבים.
באופן פרדוכסלי דווקא חברת כנסת לשעבר מן השמאל טרחה לצייץ "לאורי אריאל היה תפקיד מפתח בפוליטיקה של המתנחלים: בולדוזר חכם שגאל עבורם את הקרקע והשתמש בכל טריק אפשרי לקדם את מפעל ההתנחלויות".
אולם מי כמונו יודע שלאורי טביעות אצבעות בעשיה של הציונות הדתית והגרעינים בפריפירה – שם פעלנו בשיתוף פעולה מבורך ואינטנסיבי בעיר אופקים, וגם בגרעיני מרכז הארץ בפעילות המבורכת בעירנו מודיעין. ואף לא רק בגרעיני הציונות הדתית אלא בגרעינים של כלל התנועות גם של השמאל. וגם של ארגונים ממגזרי המיעוטים.
את אורי הכרתי לראשונה בתקופת המאבק על הגולן בתחילת שנות התשעים כשהיה מזכ"ל מועצת יש"ע והוביל את הסיוע של אנשי יש"ע ל'ועד ישובי הגולן 'במאבק הלאומי כנגד הכוונה למסור את הגולן לסורים. בשעות רבות משותפות של אירגון פעילות הסברה ציבורית. התברכנו ממנו רבות בחוכמת המעשה התכליתית והמנוסה.
את מודל המנהיגות של איש ציבור שרואה יעוד בעשיה למען הציבור למדנו מהגמרא. כאשר שלח רבן גמליאל לקרוא לאלעזר חסמא ורבי יוחנן בן גודגדא, להטיל עליהם תפקיד ציבורי רוחני: "שלח להם ולא באו חזר ושלח ובאו! אמר להם: כמדומין אתם ששררה אני נותן לכם עבדות אני נותן לכם! שנאמר :ו"ידברו אליו לאמר אם היום תהיה עבד " (הוריות י א).
מנהיגות ציבורית צריכה לראות אל עצמה כ'עבד' לעם הזה. לא במובן ירוד - כפיפות ונמיכות קומה של עבד, אלא דווקא מתוך זקיפות קומה של מנהיגות אבל בתודעה של מסירות לצרכי הציבור, מעבר למגבלות רגילות של יחסי עובד מעביד.
אינני מתיימר לסכם ולהוקיר את כלל הפעילות הענפה של אורי במהלך השנים, קטונתי. רק לציין שמהפעילות המשותפת למדנו מאורי מהו מודל של איש ציבור עם סטנדרטים גבוהים של מסירות. לא יחצנות אלא עבודה ציבורית אמיתית. דאגה כנה והתעניינות לא רק ל'ציבור שלו' אלא לכלל הציבור, מכל המגזרים. לא משחקי כבוד ואגו אלא ענייניות והתמסרות. זמינות מלאה בלי משחקי קושי להשגה, לא היה פעם אחד שלא החזיק טלפון בטווח של יממה, וכך גם דרש מעוזריו. לאורי היה קשב ענייני גם לפריפריה הרחוקה, בלי לעשות חשבון אם הוא מתגמל פוליטית. ובלי לתעדף רק את מה שנמצא במוקד ההתעניינות התקשורתית.
פעמים רבות ישנן אמירות תודה לאנשי ציבור על עשייתם בשער בת רבים, אולם זה בעיקר כשהם עדיין בתפקידם. לעיתים הדבר עלול להראות כאילו בכך מכינים את הקרקע לבקשה הבאה בתור. אולם המבחן של הציבור ונציגיו הוא כאשר הוא מסיים את תפיקדו ולא ניתן יותר לבקש להמשך. שם אנו צריכים להביע ביתר שאת את הכרת הטובה ולהוקיר את העשיה העניפה למען הציבור.
אני מאחל בשמי ובשם כל מי שחושב כמותי (למרות שלא התבקשתי לייצגו) לאורי עוד שנים רבות של עשייה ברוכה ומעוררת השראה למען הציבור, בבריאות, ובטוב לבב.