פרשה בקטנה לפרשת וירא

אז איך מתנערים מהאדישות, למרות הרצון לתפוס מרחק מכל מה שמריח פוליטיקה?

תניה רגב , י"ז בחשון תש"פ

תניה רגב
תניה רגב
צילום: מכללת הרצוג

אנשי הדרום יצאו מהממ"דים אבל האם מישהו חושב לצאת לרחובות? סבבי הלחימה הבלתי נגמרים מולידים הרי עוולות שלא קשורות לשיקולים ביטחוניים, כמו למשל מדיניות הפיצויים לעסקים קטנים או ההחלטה איזה יישוב נמצא בתוך קו העימות ואיזה מחוצה לו.

אפשר גם לצאת יחד על מנת להביע הזדהות או סולידריות עם הסבל הממושך של אנשי הדרום - אבל אנחנו בוחרים להישאר בבית. מה קרה לנו מאז ההפגנות הסוערות של ימי אוסלו ואוהלי המחאה של קיץ 2011? האם תם עידן ההפגנות ההמוניות? האם כיכר השוק ריקה?

'אזרחים סטריליים', כך מכנה וויליאם גריידר (בספרו Who Will Tell the People: The Betrayal of American Democracy) את האנשים שבוערת בהם תשוקה חברתית אולם יש בהם גם ייאוש עמוק ממוסדות השלטון. אזרחים מסוג זה, שוויתרו על זיהוי הפוליטיקה עם הטוב והנכון פונים לאפיקי מעורבות דוגמת התנדבות או סיוע לחלשים, אבל מפקירים את המנוע הדמוקרטי שפועל מלמטה למעלה: תביעה של יחידים לחיים ראויים יותר, תביעה העשויה להפוך לתנועת המונים ולשינוי מדיניות שלטונית, תנועה שהיא הכרחית לכינון דמוקרטיה מתפקדת.

אין ספק שמכל הדמויות בספר בראשית אברהם הוא האיש שפתאום קם והתחיל ללכת, הליכה שחוללה את ראשיתו של המונותאיזם – את עקרונות המוסר העומדים גם כיום בתשתית שלוש הדתות הגדולות בעולם.

ההתגייסות הטוטאלית הזו שראשיתה בפרשת 'לך לך' איננה מפריעה לאברהם למחות נגד הא-לוהים בפרשת וירא, שעה שהוא שומע על היענותו לזעקה העולה מסדום ועמורה ועל תכניתו לכלות את אנשי סדום החטאים: "חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה, לְהָמִית צַדִּיק עִם-רָשָׁע, וְהָיָה כַצַּדִּיק, כָּרָשָׁע" (בראשית י"ח כ"ה), היא פתיחה למשא ומתן בין ה'ריבון' ובין האדם, דין ודברים באמצעותם מגיע אברהם להבטחה כי עשרה צדיקים יגנו על העיר מפני כליה.

מה יכולה ה'אזרחות הסטרילית' של המאה העשרים ואחת לקחת מפרשת וירא? את הצדק המוחלט, המוסריות והחתירה לאמת שמייחס אברהם לא-לוהים, אנחנו נתקשה כנראה לראות כמאפיין מוחלט של מנגנוני השלטון בן זמננו. אז איך מתנערים מהאדישות, למרות הרצון לתפוס מרחק מכל מה שמריח פוליטיקה? מדרש תנחומא מציע כיוון פרשני מקורי, התולה את הבקשה לשנות את גזר הדין לא בתכונותיו של הא-ל אלא בתקוה שאנשי סדום ישנו את דרכיהם:

"בשעה שבקש הקב"ה להפוך את חמשת הכרכים הללו נמלך באברהם, שנאמר: "ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה כי רבה" (בראשית יח כ). התחיל אברהם ללמד עליהן סניגוריא לפני הקב"ה, סבור שמא יעשו תשובה." (תנחומא וירא סימן ט').

המוטיבציה שגורמת למעורבות לא חייבת להיות תלויה בשלטון. היא יכולה לנבוט מהפניית המבט אל הקהילה, אל האדם, מתוך הבנה שמצבם איננו קבוע אלא ניתן לשינוי. הגיוס לפעולה עבור הציבור, גם בימים בהם האמון במוסדות השלטון לא במיטבו, יכול לנער אותנו מתוך הייאוש והאדישות ובעיקר לייצר דמוקרטיה יעילה יותר שהמנועים שלה אינם נתונים רק בידי נבחרי הציבור או הפקידות הגבוהה.

שבת שלום, תניה רגב וצוות יסודות.