בית משפט השלום בת"א התיר לפרסם כי במסגרת חקירתו של עד המדינה ניר חפץ זימנה המשטרה אישה אשר היתה בקשרים עם חפץ ובמסגרת עדות פתוחה נשאלה שאלות חודרניות ביחס לטיב הקשר בינה לבין חפץ.
כדי לא לפגוע בפרטיותה קבע בית המשפט כי אסור לפרסם מידע על זהות האישה ועל הקשר בינה לבין חפץ.
בהחלטתו כתב השופט עלאא מסארווה כי "הדיון הציבורי הוא בלתי נמנע, לגיטימי ואף חיוני במשטר דמוקרטי. על מנת לקיים דיון ציבורי מושכל, יש להרחיב את בסיס המידע העומד לרשות הציבור, במגבלות הדין ובמגבלות הפגיעה בזכויות הפרט, ובפרט בצדדים שלישיים בלתי מעורבים".
בהמשך ציין השופט בנוגע לחפץ כי "אין להתעלם מהעובדה כי מדובר בחשוד אשר כרת הסכם עם המדינה. משמעות הדברים שניתנו במסגרת ההסכם טובות הנאה למשיב 2 (חפץ), ועל אף ההגנה לה הוא ראוי, אל לנו להתעלם מהיותו חשוד בתיק, ואף בעל מעמד מיוחד, מבחינת מערך הזכויות והאיזונים".
עוד נכתב בהחלטה כי "הצעת המדינה לדחות את הדיון הציבורי לאחר שהדברים יבחנו בשלב הביקורת השיפוטית אם וכאשר יוגש כתב אישום, ממעיטה ערך בחשיבות האינטרס הציבורי, בפומביות, בפרסום, ובזכות הציבור לדעת''.
הבקשה להתרת הפרסום בפרשה הוגשה על ידי ארגון לביא ועו"ד יצחק בם, שכתב כי "יש לאזן בין הפגיעה בפרטיות לבין העניין הציבורי בפרסום. הפגיעה בפרטיות במעגלים הקרובים אל מר חפץ כבר התרחשה לנוכח צונמי הדיונים ברשתות החברתיות. לעומת זאת, קיים אינטרס ציבורי משמעותי לחשוף את מהלכי החקירה הפסולים שנקטו חוקרי לה"ב 433 ואשר מטילים צל של מגמתיות על אחת החקירות המשמעותיות ביותר מבחינה פוליטית שניהלה המשטרה אי פעם''.
עו"ד בם הוסיף כי "צו איסור הפרסום נתבקש בחוסר תום לב מצד לה"ב 433 והוא לא נועד להגן על פרטיותו של מר חפץ, אלא למנוע דיון ציבורי במהלך חקירה פסול שנקטו החוקרים".