ריאליטי מהחיים – ביקורת טלוויזיה

בעידן הטראש הנוכחי, צופית גרנט וצוות 'אבודים' מוכיחים שאפשר לרתק את הצופים עם סיפורים אמיתיים ודרמות מהחיים בלי אולפנים צעקניים

שילה פריד , כ"ג בחשון תש"פ

הסיפור נמצא אצל השכנים. אבודים
הסיפור נמצא אצל השכנים. אבודים
צילום מסך

בלי אמצעי פירוטכניקה משוגעים, בלי במת ענק עם מסך צבעוני או גימיקים זולים, הצליחה צופית גרנט להביא שוב לצופי רשת חמישה פרקים עוצרי נשימה, סוחפים, מרגשים ועשויים היטב.

התוכנית 'אבודים', שבה מסייעת צופית להורים, אחים או בנים למצוא בני משפחה שהקשר איתם נותק לפני עשרות שנים, חתמה השבוע את העונה ה-12 שהשאירה טעם לעוד. בשמונה השנים שבהן היא על המסך, התוכנית לא רק שלא איבדה את אהדת הקהל, להפך. בשנתיים האחרונות היא הפכה לאחד המותגים החזקים ביותר של רשת, למרות שמבנה התוכנית לא השתנה כלל.

'אבודים' מסייעת לאנשים למצוא בן משפחה שנמצא רחוק. צוות התוכנית יחד עם גרנט עוברים בחלק מהמקרים בין כמה מדינות כדי למצוא הורה שמסר את בנו לאימוץ, אח אבוד או ילדים שנחטפו ונסחרו בין משפחות ברחבי אירופה. לפיצוח המקרים המורכבים מתלווה גרנט למורי דרך, חוקרים פרטיים ואנשי משטרה וממשל מקומיים באותן מדינות. לא פעם היא מצולמת כאשר היא נוברת בארכיון של משרדי ממשלה במדינות עולם שלישי כדי למצוא תיק אימוץ או מסמך רפואי, או חודרת למשרדי בתי המשפט של ארצות הברית על מנת להצליב מידע ולהתחקות אחר זהויות חדשות שקיבלו האבודים אחרי שהתנתקו ממשפחתם.

לא רק לבני המשפחה עוזרת התוכנית. למי שרפרף על לוח שידורי רשת בשבועות האחרונים, התברר שהרצועה הפופולרית מעניקה לצופים תוכנית מציאות שבסיסה באמת מציאות, בתוך לוח שידורים הומה וגדוש בריגושים מעושים ומתחים כפויים בין מתמודדי תחרויות או סדרות דרמה מצמררות שאין מאחוריהן דבר.

כמה טוב להזיל דמעה אמיתית וכנה למראה אייזיק צרפתי שפגש את בתו פלר אחרי יותר משלושה עשורים, שבהם לא ידע כלל מה עלה בגורלה. אמיתי ונכון הרבה יותר מלהצטמרר למראה מרק ירקות או לכאוב עד עומק הלב הדחה של ידוען מתחרות שירה. כשמארי פרץ בת ה-80 אוחדה עם שלושה מילדיה שנלקחו מביתה במרוקו זה היה מרגש. מרגש באמת, גם אם לא הייתה ברקע מוזיקה נוגה.

בשביל סיפור טוב, מותח ומרתק אין צורך בהרכב נדוש של ערבי, חרדי, מתנחל, אם חד הורית ורווק תל אביבי. גרנט הוכיחה כמה עוצמתיים ואף פופולריים יכולים להיות סבתא, דוד ואבא שבסך הכול מתגעגעים, ושהריאליטי הטוב ביותר הוא באמת המציאות כאן, זו שיכולה להיות אצל השכנים. בעידן שבו כל קפל בחליפה מחושב היטב וכל צבע כפתור בסדרת דרמה נבחר במלאכת מחשבת – מדובר בהישג פנומנלי של צוות 'אבודים'.

ההנחיה של גרנט, הובלת הסיפור וליווי בני המשפחה מרגע חשיפת הסיפור ועד למפגש המרגש מכניסים את הצופה לעולמה של משפחה קרועה, חצויה ושבורה שקצה החוט היחיד שיש לה אל יקירה העלום הוא בסך הכול אמונה חזקה שהוא בחיים ונמצא היכן שהוא ברחבי העולם. יש מי שיגידו שמדובר במסחטה רגשית, מניפולציה זולה וניצול של שבר אישי בשביל רייטינג. ייתכן. אבל בהחלט עדיף שאהדת הקהל תיבנה על מעשה טוב ואנושי מאשר על עוד תחרות סירים, שירים, שרירים או הימצאות בדירת תפנוקים לאורך זמן.