בברכת חברוֹת

כשחיה ממן מסתובבת עם חולצת התנועה בבית קפה או בסופר, היא תמיד שומעת הערות. "אנשים חייבים לומר משהו. הם שואלים: מה, לא עברת את הגיל?". ילדים צעירים חושבים שהיא מדריכה, ולפני שבועיים שאל אותה מישהו אם היא קומונרית. "התפוצצתי מצחוק. אמרתי לו שהייתי, לפני עשרים ומשהו שנים". ממן, סמזכ"לית וראש אגף הגשמה בבני עקיבא, נושאת את החולצה בגאווה לכל מקום. בשבילה לא מדובר בחולצת עבודה שעומדת על קולב ברכב ונלבשת רק לפני הכניסה למשרד. "להיות בבני עקיבא זה להיות שליח. והחולצה משמעותה שאדם נושא עליו, על גופו, את מה שמסמל תורה, ערכים וציונות".

יום ראשון בבוקר, משרדי ההנהלה הארצית בירושלים. מתחת למדרגות זרוק ציוד של טיולים, נראה שהוא כאן עוד ממחנה הקיץ האחרון. במרחק מה משם מונחות ערימות של חוברות הדרכה, אולי מחכות להגיע לסניפים לקראת חודש ארגון, שכבר אפשר להרגיש אותו באוויר. כשממן, כיום תושבת נוף אילון, מספרת היכן גדלה (ירושלים ורעננה) אנחנו עוברות מהר מאוד משפת הגיל האוניברסלית לשפה המגזרית, שפת השבטים של בני עקיבא. היא קפצה כיתה, לכן זה קצת מבלבל, אבל בשורה התחתונה היא חברת שבט עמישב אבל צעירה מהם בשנה (42, למי שהוא עולה חדש בציונות הדתית).

ממן עשתה את מסלול ההדרכה בהרצליה וקומונה בקריית משה בירושלים, וסיימה את שנת השירות עם כיסוי ראש. "התחתנתי בתמוז, ולמחנות יצאתי עם מטפחת". בגיל 27 כבר ניהלה את אולפנת צביה יצירתית בירושלים. "להיות מנהלת בגיל 27 זה אומר לקפוץ למים, להיות בידיעה שנותנים בך אמון גדול מאוד ואני מודה לרב איתן איזמן ולאנשים שדחפו אותי לקורס ניהול בגיל צעיר". האולפנה שניהלה הייתה מאוד משפחתית ורובה צעירה. "הצוות היה מפרגן ושותף ונתן הרבה כוח, זה לא מובן מאליו. בוודאי שגם היו טעויות של מתחילים, שמהן למדתי הרבה להמשך". אחר כך ניהלה את תיכון עירוני ו' בחיפה ומאוחר יותר את חטיבת גילה בבית שמש. אחרי שהייתה מרצה במכללת אפרתה, החליטה לעשות שינוי. "היו לי כמה אופציות, ודווקא כשהתראיינתי למקום אחר ושאלו אותי איפה הלב שלי קיבלתי החלטה. ידעתי שהלב שלי בבני עקיבא".

למה?

"כי זה מקום שמגדל אנשים, שמתפתח כל הזמן. אגף הגשמה ותנועת הבוגרים הופכים אותה מתנועת נוער לתנועת חיים. כשהגעתי, רציתי לתת טוב למקום הזה שגדלתי וצמחתי בו. כשסיימתי את השנה שלי כקומונרית, הרגשתי שאני יכולה לעשות הכול בעולם, שזה הכשיר אותי לכל תחום שיזרקו אותי אליו. לחזור לתנועה הייתה בחירה טבעית".

תנועה לא רק לנוער

ממן הגיעה לתפקיד הבכיר ביותר שאישה מילאה אי פעם בתנועה. בעבר היו טענות על כך שנשים יכולות להגיע בבני עקיבא רק עד דרג מסוים, אבל לא מעבר לכך. ממן אומרת שלא כך הוא. "לבני עקיבא מאוד חשוב שיהיו בה גם נשים. בסוף, אנחנו מדברים על הרבה קומונריות שהן מאוד משמעותיות בתנועה שלנו, ויש הרבה נשים ובנות בכל שדרות הניהול והתפקידים. זה לא חריג". על העובדה שהיא ממלאת תפקיד בכיר מאוד היא אומרת: "זו זכות ושליחות, אבל זה פר תפקיד, לא משנה אם זו אישה או גבר". ממן מציינת כי מחצית מהצוות המוביל של התנועה מורכב מנשים, יש ראשי מחלקות נשים וגם רכזות מחוז. "אנחנו פה וזה משמח במפגשים עם הקומונריות. הן רואות דמויות נשיות, הן ניגשות, מדברות ומשתפות".

ממן עומדת בראש אגף שממשיך את תנועת הנוער עוד קצת ומושך אותו למעלה אל גיל 17 עד 24. מאחורי אגף הגשמה ניצבת תנועת הבוגרים, שהפרויקטים שלה מכוונים לגילים מאוחרים אפילו יותר. "בני עקיבא היא לא מה שחושבים, היא משהו הרבה יותר רחב מתנועת נוער". היא מזכירה את הרב אלישע וישליצקי זצ"ל, שחסר לה מאוד. "הוא מלווה אותנו עד היום במחשבה ובמעשה. היה לו חשוב מאוד שבני עקיבא תהפוך מתנועת נוער לתנועת חיים, וזה מה שעושים אגף הגשמה ותנועת הבוגרים".

אגף הגשמה חובק 400 פעילים שמאוגדים בחמישה מיזמי עשייה. הראשון והוותיק שבהם הוא הנח"ל. עם התרחבות המסגרות הישיבתיות שאחרי התיכון ותופעת ההליכה של בנות לשירות לאומי דעך אומנם כוחו של הנח"ל, אך למרות זאת גרעיני הנח"ל של בני עקיבא עדיין קיימים, כשהפוקוס עבר מהתיישבות לחינוך. הם מגיעים לערי פריפריה ושם מצמיחים מנהיגות מקומית ומציירים לבני הנוער אופק שאליו הם יכולים להגיע. "יום אחד, כשהגעתי לבית ספר שבו משרתים חיילי הגרעין, פגש אותי ילד במסדרון ואמר: אני כל כך רוצה להיות בנח"ל כשאהיה גדול, בזכות הבחור הזה שאני רואה על מדים. הוא נפגש איתנו, מדבר איתנו ומסביר לנו שנוכל לעשות מה שאנחנו רוצים ולעוף לאיפה שאנחנו רוצים".

לצד גרעיני הנח"ל, חולש אגף הגשמה על גרעיני בנות שירות לאומי של בני עקיבא. הבנות מתנדבות אחר הצהריים בשמה של התנועה ויוזמות פרויקטים, והכול עם חולצות תנועה. "בנות אומרות לי שכשהן לובשות את החולצה הדיבור לידן יהיה אחר וגם הן מתנהלות אחרת". פרויקטים נוספים הם השל"פ - שמיניסטים לערי פיתוח, שממן מדברת עליו בעיניים נוצצות, ושני פרויקטים אחרים, חדשים יחסית בשכונה. לפני שבע שנים הצטרפה בני עקיבא למיזם השי"ן-שי"נים של הקיבוץ הדתי, שנת שירות למען החברה לפני גיוס. "העשייה היא סביב מוסד, חינוך על כל סוגיו, קליטת עלייה, הדרכת טיולים, רווחה ועוד. אם חשבנו שהתוכנית תהיה מיועדת לחבר'ה מסוימים, היום אנחנו רואים שהיא מתאימה לכל שכבות הציונות הדתית. ניגש אליי בחור לפני שנתיים בכפר הנוער נוה עמיאל ואמר לי: 'חיה, לכי לראש הישיבה שלי ותסבירי לו שדווקא בזכות השי"ן שי"ן והעשייה שהייתי כל כך זקוק לה, אני יכול ללכת עכשיו ללמוד בישיבה גבוהה'. ובאמת הוא לומד היום בישיבה".

ממן מסבירה שהפרויקט הזה, שנמצא בשינוי מתמיד, מיועד למי שתכנן להתגייס. "אנחנו אומרים להם שלפני גיוס יבואו ויבנו את עצמם. גם הצבא ממליץ על זה, בידיעה שהשנה הזאת בונה בך קומות אחרות ואתה תגיע לשירות אחרת. אנחנו קוראים לשנה הזאת 'בונים אנשים, בונים מנהיגים'. יש להם תוכנית העשרה, הכשרה וחינוך בדרך לגיוס. זו שנה שמוסיפה קומה ורואים בה בנים ובנות על כל הרצף הדתי-תורני. גם אם הם לא ילכו לישיבה אחרי השנה הזאת, הם בטוח יעשו שירות יותר משמעותי".

אין לכם קריאה לבוגרי השמינית ללכת למסגרות תורניות?

"לבני עקיבא יש המון בוגרים ובוגרות מדי שנה, והיא קוראת להם לבנות בעצמם קומה רוחנית משמעותית בשנה שאחרי השמינית. יש קריאה ללכת לישיבות, מכינות ומדרשות. זיהינו שיש חבורה שהבנייה הרוחנית שלה תבוא מתוך עשייה, ואנחנו מתאימים את עצמנו גם לבוגרים האלה".

לומדים על החוף

מן העבר השני והמרוחק של פרויקט השי"ן-שי"נים ניצב הצב"ם - צוות בית מדרש, פרויקט בן שנה שנולד בעקבות הוועידה הארצית האחרונה. "הפרויקט הוקם מתוך רצון של נוער שממשיך בישיבות ובמכינות, ובנות שממשיכות במדרשות ובחיים, להמשיך לתרום לתנועה". כך למשל, עד היום היו צוותי בתי מדרש יוצאים למחנות ומעבירים שם לימוד תורה וחברותות לכל דורש. השנה כבר הייתה הכשרה מסודרת, ולראשונה חניכות מחנה הקיץ פגשו גם צב"מיות. "במעגל ביום ההכשרה ישבו יותר מ-30 בנות, כל אחת מיישוב שונה, בנות שמגיעות משבע מדרשות שונות, שרצו להוסיף טוב ותורה במחנות. הפידבקים היו מטורפים. חניכות נהנו לפגוש בנות, לדבר וללמוד איתן".

מיזם צוות בית המדרש מקיים גם בתי מדרש רחוב. "הם יוצאים לרחובה של עיר אחת לחודש, פורשים מחצלות ומקיימים לימוד. זה עושה פלאים. קיבלתי הודעה מהרב רא"ם הכהן, שטייל בחוף צמח ופגש בנות גרעיני בית מדרש שפתחו לימוד בכנרת. בזכותן חבר'ה ישבו, למדו והתחברו". השאיפה היא שהבנים והבנות האלה גם יחזרו לסניפי האם ויעבירו לימוד לחניכים במטרה להנכיח את לימוד התורה. מבחינת ממן הרווח הוא כפול, גם לחניכים וגם לבוגרים עצמם, שממשיכים את השליחות.

היעד החדש והלא פשוט של הצב"מ הוא הצבת בנות כשליחות בשבת ארגון. מדי שנה בשבת הארגון מגיעים בחורים מישיבות שונות אל הסניפים ברחבי הארץ ומשמשים 'שליחים'. הבחורים מעלים את המוראל הסניפי באמצעות שירים, זמירות בסעודות השבת, הצגות ופעולות. בשנים האחרונות החלה להישמע תרעומת על כך שבתפקיד נושאים רק בנים ולא בנות. התנועה הקשיבה וכאמור, היא מכשירה את הצב"מיות להיות גם הן שליחות.

נראה שיש פער בין אימהות החניכים שמחפשות שליחות בנות, ובין השטח שרוצה להישאר עם מה שהוא מכיר ויודע - שליחים בנים.

"בסמינר ההכשרה של הקומונריות בקיץ העברתי שיחה ונתקלתי בשאלה הזאת, איך שליחה תפזז כמו שליח. אמרתי לקומונריות, בואו רגע נחשוב מה ההגדרה של שליח או שליחה. בואו נצא מהתפיסה שהם באים לעשות מוראלים ונבין שלשליחה יש משהו אחר שהיא יכולה להביא. אם נסגל לעצמנו את התובנה ששליחה יכולה להביא משהו מאוד ערכי ומשמעותי ושהיא יכולה לעזור לקומונרית, המשמעות של זה תתברר ותשתנה. יש הרבה סניפים שביקשו גם שליח וגם שליחה".

את פורשת פה מניפה רחבה לבוגרים, החל מהדוסים של בית המדרש ועד השי"ן-שי"נים שבכלל התכוונו להתגייס. איך מחזיקים בחבל בשני קצותיו?

"באגף הגשמה רואים מגוון רחב מאוד של חבר'ה, על כל הרצף של הציונות הדתית, ואנחנו כל פעם מתעקשים שההכשרות שלנו והחמשוש-הגשמה של אמצע השנה יהיו של כל האגף. תמיד אנחנו נתקלים בשאלות של אלה על אלה, ואלה על אלה, ותמיד ניתן את התשובה שאנחנו משפחה אחת ושזה החוזק שלנו והיופי שיש לתנועת בני עקיבא. דווקא היום, בעידן של התפלגויות, התנועה מביאה את האומר של היחד. של בואו נלמד זה מזה, ניקח את הטוב זה מזה ונעשה אותו בכוח המשותף שיש לנו כאגף, כתנועה וכעם".

חידוד הקצוות בתוך המגזר הולך ומעמיק, גם בכל הקשור לרצון בסניף נפרד או מעורב. איך מתמודדים עם כך שהבסיס המשותף נהיה שביר וצר?

"הבשורה תבוא מהנוער. היום אני רואה את זה בעיניים. אני מסתובבת בגרעינים ורואה את ההפריה ההדדית הכל כך גדולה ואת העוצמות של הנוער שבאות מתוך פתיחות, הקשבה ומוכנות לגדול. את רואה חבר'ה של של"פ שהגיעו מבית מאוד מסוים פוגשים חבר'ה של העיר שהגיעו מבית מאוד אחר, והקשר הזה יוצר בשני הצדדים גודל אחר ועוצמות אחרות. אני רואה את גרעיני בנות השירות שלנו מגיעות ממקום של מוכנות לראות את הטוב בצד השני. אני מרגישה שזה המפתח". אני מתעקשת ומביאה כסיוע לטענותיי את שבבי המפלגות שהמגזר מיוצג על ידיהן כרגע - הרבה פיצול וקושי אמיתי להתאחד. ממן לא נכנעת. "זו הפריבילגיה שלנו לא לעסוק בפוליטיקה ולהוכיח שמתוך עשייה ותנועה שבוחרת לעשות טוב, נוצרים המון דברים טובים ונולדים המון כוחות".

מה בעצם המדיניות שלכם הלכה למעשה בנוגע להפרדת סניפים?

"באופן מעשי בני עקיבא היא משפחה וכל אחד מבני המשפחה מוצא בה את מקומו, כלומר כל סניף מגדיר את עצמו בכל התחומים וגם בסוגיית ההפרדה המגדרית. עשרות סניפים נפתחו בשנים האחרונות. הבחינה תמיד היא מה נכון למקום ולקהילה שבה הסניף פועל. תנועה של כל חלקי הציונות הדתית באה לידי ביטוי גם בפתיחת סניפים לאוכלוסייה מסורתית וגם בפתיחת סניפים עם הפרדה מגדרית כזאת או אחרת".

לאמן את שריר המחויבות

השנה מובילה תנועת בני עקיבא את הנושא "מצווה ועושה". אשתקד עסקה התנועה בנושא המשפחה ומחויבות למשפחה. אז, אחרי מחאת הלהט"ב והקולות הרועמים שהשתיקו כל שיח אחר, זה היה נושא שנדרש אומץ כדי לעסוק בו. השנה התנועה הלכה צעד נוסף קדימה והיא עוסקת במחויבות להלכה. "זה קשור לנושא של משפחה", מסבירה ממן, "הנושא של שנה שעברה חשף את היכולת להעמיק בנאמנות ומחויבות, שזה שריר שבדור שלנו צריך לאמן אותו ולהתאמן עליו".

יש בבני עקיבא משפחות שפחות מחויבות להלכה. את לא חוששת שיהיו כאלה שיתקוממו, שיאמרו: אל תטיפו לילדים?

"אני לא חושבת שהנושא הזה מגיע ממקום של הטפה. אני כן חושבת שזו חובה של תנועה כל כך גדולה להתעסק בתכנים עמוקים. חינוך משלים זה ה-מקום. זה נושא שעוסק במחויבות שלנו כתנועה ציונית דתית. לכן הוא מדבר אל כולם, אין מישהו שלא צריך להמשיך לפתח את התחום של מצווה ועושה מכל כיוון אפשרי".

ממן מבינה היטב שהנושא יכול לעורר אנטגוניזם בקרב בני הנוער או משפחותיהם. "נכון שלעיתים יש מי שיחוש סתירה לכאורה או מורכבות ביחס בין עולמו האישי והרוחני ובין התביעה ההלכתית ממנו. לכן בשנתה ה-91 של התנועה אנחנו מביאים תפיסה שחושבת שיש לחזק בה בעת את החיבור ואת המחויבות. אם את אומרת שמחויבות להלכה נמצאת על סקאלה מתנדנדת בתוך תתי המגזר הדתי, זה רק מחזק את החשיבות של העיסוק במחויבות הזאת והעמקת הקשר שלנו לקב"ה ולבניית היחס הנכון לעולם המצוות".

האם את לא חוששת שיהיו כאלה שיחושו שיפוטיות? מעין דתומטר, מדוע הם מקיימים מצווה כזו ולא אחרת?

"סוגיית הדתומטר אינה רלוונטית, משום שבמהותה היא פונה מהאדם כלפי חוץ ועלינו להיות עסוקים כל אחד ואחת במקום הרוחני שלו. כתנועה אנו מחנכים ליראת שמיים, וחלק ממה שלימד אותנו רבי עקיבא הוא שיראת שמיים קשורה ליחס הנכון לתלמידי חכמים". לדבריה, הנחיית חז"ל היא להיות קשורים לתלמידי חכמים, ועל כן "בשאלות הלכתיות על כולנו לשאול שאלת רב, כל אחד על פי רבותיו".

הבחירה ב"מצווה ועושה" משמעותית לא רק בגלל הציר הדתי-יהודי, אלא משום שהיא נוגעת עמוק בסוגיה שדור ההורים מתקשה להתמודד איתה. אצל הילדים ובני הנוער המושג "אני חייב" מפנה את מקומו לביטוי "אני מתחבר", מה שמתבטא אפילו בשעות הקימה בבוקר ובקיום מטלות סיזיפיות שנראות להורים חיוניות בדרך להשגת המטרה, אך נמצאות מרחק שנות אור מסדר היום של בני הנוער. ממן מציעה לגשת אליהם עם הרבה שיח. "זה דור שמבקש הרבה הקשבה, עומק ואמת. אם אנחנו מקשיבים למה שיש לו לומר, ומצד שני נותנים לו את התכנים האמיתיים והעמוקים של מה שבאים התורה והמצוות לפתח בנו, ואיך הם באים לשכלל אותנו, אז זה מתקבל. יש לנו רכזים שמלווים את הגרעינים האלה שבוע אחרי שבוע ופוגשים את החבר'ה האלה בצמתים כשהם מתבגרים. הם שואלים שאלות ומצד שני מאוד קשובים גם לשמוע תשובות של תוכן ועומק".

להקשיב גם להורים

אי אפשר לשוחח עם דמות בכירה בתנועה בלי להביא את קולם של ההורים. אלה שמושיטים יד לארנק כדי לשלם על המחנות והטיולים, ואלה שמהווים גב למדריכים, לצוותי נחשון (שאחראים על פעולות כלל סניפיות והתנדבויות) וארגון. גם אז, כשהצוותים יוצאים לטיול או מקבלים הכשרה, נאלצים ההורים לשלם לא מעט.

בנושא התשלומים אומרת ממן שבכל טבלה שמשווה את מפעלי בני עקיבא לתנועות האחרות, היא יוצאת הזולה ביותר. בנושא התשלום לילדים המדריכים היא מזדהה. "גם אני אמא לחניכות ולמדריכים בסניף, ואני רואה את ההשקעה העצומה של ההורים, שבכלל לא נאמדת בכסף. זה הדאגה בשעות הקטנות של הלילה, ימים, לילות ושבתות שאתה רואה את הילד שלך עסוק בנתינה, ואז אתה עוד צריך לשלם. מצד שני, מתוך התנועה, כשאני יודעת לאן הכסף הולך וכמה התנועה חשובה לנוער וגם כמה ההדרכה או חברות בצוותים נותנת לילדים שלנו והופכת אותם לאנשים אחרים, אני מבינה שהכסף משמש פה נטו לדברים ערכיים וחשובים. הקשר לתנועה הוא כל כך משמעותי, שאם הורים שואלים אותי במה לבחור, בחוג או בתנועה, אני אומרת להם בתנועה".

ממן חושבת שאי אפשר להתעלם מהקול של ההורים, למרות שמדובר בתנועת נוער. "צריכים להיות קשובים להורים בגבולות. להקשיב להורים אם הם רוצים לומר משהו לפני הכניסה להדרכה, למשל. אבל בצד השני ההורים צריכים לדעת לשחרר ולסמוך, ולדעת שלך יש את התפקיד שלך כהורה. אנחנו מזמינים את ההורים להיות בקשר, להיות עם יד על הדופק. תעירו, תעוררו, תסבו את תשומת הלב, ואחרי שעשיתם את זה - תנו אמון ותראו שדברים מסתדרים".

את עצמך אם לשמונה בתפקיד מאוד אינטנסיבי. מה זה אומר להיות סמזכ"לית ואמא ברוכה?

"זה אומר שהבית לוקח חלק משמעותי בנטל, יש שותפות ותורנות בתחומים רבים. הגדולים עוזרים לקטנים יותר מהרגיל. יש ימים שבהם אצא מאוד מוקדם ואחזור מאוד מאוחר, או שאדרש לישון מחוץ לבית, ואז המקלחות, ארוחת הערב וההשכבה יהיו באחריות הבעל או הילדים. המילים 'תורה ועבודה', הגשמה ו'ה' עמכם' נכנסו להיות חלק מהלקסיקון הביתי, והילדים מעורבים ומכירים את מנהלי התוכניות באגף, את הגרעינים השונים ואת החוויות הרבות והשליחות שנעשית שם, שאני מספרת עליה הרבה בבית".

היום בני עקיבא היא תנועה גדולה מאוד שפורשת ידיים הכי רחב שאפשר. את חושבת שהתנועה תצליח להיות תנועה אחת גם בעוד עשרים או שלושים שנה?

"לגמרי. בתוך עמי אני יושבת ואני רואה בתים, שכונות, בתי כנסת ויישובים שמבינים היום שהכוח שלנו זה לראות טוב זה בזה ולהעצים את הכוח זה של זה. זה הכרחי, זו לא פריבילגיה. בעיניי העין הטובה היא המפתח לגאולה. לא בקטע שאני לא רואה את מה שצריך לתקן, הפגמים נמצאים פה. אלא מתוך עין טובה לכך שיש לנו מה לקחת זה מזה ולצמוח. צריך ללבן את הנושאים הכי משמעותיים, הכי תורניים, הכי רגישים ביחד, ואז נצליח להיות האור שאנחנו כל כך מחפשים להיות".