הראש בעננים

שלהי נובמבר בלי גשמים משמעותיים הם נורת אזהרה לחקלאים, שכבר הכריזו מבחינתם על שנת בצורת.

שילה פריד , כ"ג בחשון תש"פ

"גם אם החורף יהיה גשום, ישראל עדיין מתייבשת". עבודות חקלאיות
"גם אם החורף יהיה גשום, ישראל עדיין מתייבשת". עבודות חקלאיות
צילום: ענת חרמוני, פלאש 90

"מבחינתי הכרזתי על שנת בצורת, וגם חבריי החקלאים כך. יש פה צרה של כולנו ואם המצב יימשך כך גם הציבור יחוש בזה". ניסים אלון, מחקלאי מושב ברוש, לא רגוע בראותו את השמיים הכחולים בחציו השני של חודש מרחשוון. "אנחנו משלמים על חריגות מים כי עברנו מזמן את המכסות שנותנת לנו רשות המים להשקיה. אנחנו נמצאים בהוצאות על מים שעלולות לגרור נזק של אלפי שקלים. אנחנו זקוקים למי גשם טובים ונקיים שמפתחים את הגידולים הרבה יותר ממה שיש במאגרי ההשקיה. ירקות שלא מקבלים ממטרים צלולים יכולים להיות עם חיידקים לא בריאים ובאיכות פחותה. גם אחרי מה שנצליח לייצא יש כאן הפסד משמעותי".

ימי שמש ומזג אוויר חמים נראים אולי כמו ד"ש נעים מהאביב המלבלב שנשלח באמצע החורף. אך מה שמסתמן כחודש נובמבר יבש למדי נראה כמו תחילתו של חורף שחון. היעדר ימי גשם מעוררים דאגה בליבם של עובדי האדמה, אלה שהגשם הוא אחד המפתחות העיקריים לפרנסתם.

"אנחנו כמהים לגשם", אומר יריב חג'בי, חקלאי מאזור הדרום. "מי שלא מהתחום שלנו אולי לא מכיר את התחושה הזאת, אבל כאן אנחנו מחכים לו בכיליון עיניים". חג'בי מגדל ביכיני ובניר משה מיני דגן, תפוחי אדמה, כרוב ושאר ירקות. לדבריו "החיטה שלנו בנויה על גשמים, אך ורק על זה. בישראל לא משקים בכלל גידולי חיטה במים שאובים אלא נסמכים על מי גשמים. בדרך כלל בתחילת נובמבר אנחנו כבר זורעים את השדות בחיטה שהגשם יצמיח, אבל החורף הזה צחיח, מלבד ימים חורפיים בודדים בחודש שעבר עוד לא הגענו למצב שאפשר להתחיל לזרוע. יש סביבנו שטחים גדולים שעומדים חרושים וממתינים לזריעה כבר כמה שבועות. אם החורף האמיתי מתעכב רק בזמן-מה נוכל להתגבר על זה, אבל אם אנחנו על פתחה של בצורת לא נוכל השנה לגדל חיטה בכלל".

ולא רק גידולי החיטה בבעיה, המחסור במים יכול לפגוע גם בגידולים נוספים שעלולים לא לזכות להשקיה ראויה. "הירקות מבוססים על מכסת מי השקיה שאנחנו מקבלים בעבורם ממקורות, למעשה אנחנו בקצה של המכסה השנתית וזה קורה בעונה שהירקות צריכים את השיא של ההשקיה. לרוב אנחנו נהנים בחודשים הללו מכמות יפה של גשם, עכשיו יש חשש שמקורות פשוט יסגרו לנו את השיבר ויהיו גידולים שלא יקבלו מים".

אם המצב יימשך כך, לא ירחק היום שבו גם הציבור הרחב יחוש במשבר המים. ייתכן כי בהמשך החורף כולנו נרגיש את הבצורת בארנק, כאשר נגיע למכולת או לסופר הקרוב לביתנו. "יש חקלאים שעובדים סמוך אליי שפשוט הפסיקו לגדל, לא כולם מבינים מה זה אומר, נובמבר שחון זו מכה אנושה לחקלאים. השנה לא רק שלא יורד גשם אלא גם האוויר פה יבש, ככה שהקרקע זקוקה לעוד יותר מים. עלויות הגידול עולות כתוצאה מהיובש הזה, וכנראה בעוד חודשיים או שלושה תחול עלייה משמעותית במחירי הירקות והפירות. ומלבד כל אלה – אנחנו כחקלאים עובדים קשה מאוד כל השנה. ימי הגשם כופים עלינו לקחת הפוגה קצרה בבית, כי פשוט אי אפשר לעבוד בשטח. כשאין גשם אנחנו עובדים עוד ועוד, ממש בלי הפסקה".

להרגיע את הרוחות

מול מראות השדות החרושים הממתינים לזריעה כבר שבועות ארוכים, נחום מליק, החזאי הראשי של חברת מטאוטק, מנסה להגיע את הרוחות. "עברנו עד עכשיו תקופה יבשה מאוד עם מעט מאוד גשם, וגם הימים הרטובים שבכל זאת חווינו הגיעו בצורה לא אחידה. זהו אכן מצב לא פשוט בשביל המגדלים. אבל מתחזיות שאנחנו בונים על פי מודלים אירופיים - המגמה דווקא משתנה. למעשה אנחנו כבר לקראת מערכת חורפית, שאולי לא תספק את המכסה של חודש נובמבר, אבל בחודש הבא צפויות להגיע כמה מערכות שיוכלו לכסות את הגירעון שיש לנו בירידת המים עד עכשיו מתחילת החורף. ברגע שיעבור עלינו חודש דצמבר גשום אנחנו כבר נראה נתונים יפים יותר ותמונה חיובית בקרב החקלאים. לגבי חודשי החורף הנוספים – אנחנו מגיעים למסקנה שצפוי דווקא חורף לא יבש. הנטייה שאנחנו מזהים כרגע היא ירידת מים של חורף ממוצע אפילו עם תוספת".

תחזיות לטווח של מעבר לשבועיים לרוב לא מתפרסמות בגופי החדשות, אך מליק סבור כי חיזוי לעונה שלמה הוא דבר אפשרי. "בשנים האחרונות יש תחזיות כאלה ואחרות. החיזוי לטווח הארוך הוא שונה מהתחזית היומיומית גם בדרך שבה הוא נעשה וגם ברמת הדיוק שלו. למרות שהיו לי הצלחות בשנה שעברה, יש לומר שמדובר בכ-60 אחוזי הצלחה בחיזוי". לא רק חקלאים משתמשים בתשקיפי העונה של מליק וחברתו, "רשות המים מכינה תרשימים ומכסות מים על פי הנתונים שלנו. גם חברות האופנה וחנויות הבגדים מזמינות סחורת חורף לפי ימי הגשם שצפויים לנו, ואתר החרמון נעזר בנתונים כדי לתכנן את פתיחת עונת הגלישה. חוץ מהם יש אנשים שתמיד שמחים לדעת לפני מה הם עומדים".

היתרון האנושי

גם אחרי דבריו של מליק על הצפי לחורף מבורך, ולמרות שחורף תשע"ט ניחן בימי גשם מרובים – עדיין לא נפרדנו מהאזהרות על כך שישראל מתייבשת, וככל הנראה הן כאן לאורך ימים ושנים. "ישראל עדין מתייבשת", אומר אורי שור, דובר רשות המים, "וזה לא רק ישראל, אלא כל המדינות השכנות במזרח התיכון מצויות במצוקת מים. גם אם החודשים הקרובים יהיו מרובי גשמים, דבר שאנחנו בהחלט מקווים שיקרה, עדיין המצב בעשרות השנים האחרונות הוא שיש גם שנים ברוכות וגם גשומות, ובגדול כמות המים המתקבלת בגשמים הולכת ופוחתת בעוד הביקוש לממטרים עולה כל העת, בשל גידול האוכלוסייה, התקדמות התעשייה ופיתוח החקלאות".

במדינות השכנות התמונה מדאיגה עוד יותר. בערים הגדולות במרכז ירדן, לדוגמה, המים בברזים זורמים רק יום אחד בשבוע, מה שדורש מהאזרחים הירדנים לחסוך במיכלים שעל גגות הבתים. גם בסוריה ובמצרים אספקת המים מוגבלת במכסות לאדם ולמשפחה.

"זה לא שבישראל יש יותר מים", אומר שור, "הסיבה שכאן אפשר לפתוח ברז בכל עת ולקבל מים לא מובנת מאליה, למרות שאנחנו רגילים לכך. יש מאבק מתמיד וכל הזמן אנחנו מחפשים רעיונות חדשים ויצירתיים. אנחנו מבקשים מהציבור כל הזמן לחסוך במים, מתקנים נזילות ודליפות ומונעים בזבוז מיותר, אבל מעל הכול יש ייצור של מים בידי אדם. למעשה יותר מחמישים אחוזים מהמים שנמצאים בשימוש בישראל יוצרו בדרך של התפלת מי ים מלוחים או מחזור והשבת מים. ולפתרונות האלה תמיד נידרש גם אם יהיה לפנינו רצף של שנים גשומות".

באשר לטענות החקלאים על מכסות המים שלא תמיד מספיקות לגידולי הפירות והירקות, מסביר שור כי "גודל מכסות המים משתנה משנה לשנה ומעונה לעונה. גם אם אני רוצה לתת יותר, כמות המים שאפשר לנצל היא מתוך מה שיש. אנחנו עושים כל הזמן הערכות של המשאבים שיש לנו בכנרת, במאגרי המים, באקוויפר ההר ובמפעלי ההתפלה, ומתוך זה צריכים לחלק מה הולך למשקי בית, לתעשייה ולגידול וחקלאות. אנחנו לא שומרים בכיסים, מה שיש ואפשר זה מה שאנחנו נותנים".