הפקקים ביו"ש הולכים ומתארכים. העבודות באל-ערוב
הפקקים ביו"ש הולכים ומתארכים. העבודות באל-ערובצילום: המועצה האזורית גוש עציון

מישהו כנראה לא עדכן את שר התחבורה בצלאל סמוטריץ' באמירה הציבורית הרווחת לפיה ממשלת מעבר היא ממשלה משותקת. דווקא בצל התחושה הכללית שכלום לא קורה עד שתוקם ממשלה חדשה, סמוטריץ' זוכה לשקט תעשייתי נדיר שמסייע לו לקדם מהלכים משמעותיים בתחום התחבורה ברחבי הארץ, וכעת גם ביחס להתיישבות ביהודה ושומרון. אל מול המהלכים רבי המשמעות שהוא מוביל במשרד התחבורה לא נשמעו עדיין התנגדויות ציבוריות, לא הוזנקו יועצים משפטיים שיתקעו מקלות בגלגלים ולא הוגשו עתירות לבג"ץ. מה שכן קרה הוא שביום ראשון השבוע הוא הכריז בדף הפייסבוק שלו כי מעתה והלאה אזור יהודה ושומרון ייכנס במשרד התחבורה לתוכנית החומש, ותושביו יקבלו יחס שווה כמו כל אזרחי ישראל.

"למשרד התחבורה יש מערכת מקצועית ויעילה, שמתכוננת לעתיד ומתחזקת את הקיים בכבישי ישראל", מסביר השר סמוטריץ' בשיחה עם 'בשבע'. "יש ביקורת על דרכים, זיכרון מערכתי ומנגנון שלם שיודע לזהות צרכים לעתיד לפי קצב גידול האוכלוסייה והבינוי. כל התכנונים נכנסים לרשימת ביצוע שגם לה יש קריטריונים ברורים, מי קודם למי, והכול במסגרת תוכנית החומש של המשרד".

התיאור של סמוטריץ' נכון כמובן למתרחש ברחבי ישראל הקטנה. ביהודה ושומרון, לעומת זאת, המצב אחר לגמרי. "במשך יותר מדי שנים כל הנושא של תחבורה ביו"ש התנהל בצורה מאולתרת ומהיד לפה", אומר סמוטריץ'. "זו תוצאה של אי לקיחת אחריות מצד משרד התחבורה על האזור. הם טענו כל השנים שיו"ש הוא תחת המינהל האזרחי, והאחריות לתחבורה היא על משרד הביטחון. משרד הביטחון מצידו לא התעניין בנושאים האלה, כי יש לו את איראן וחיזבאללה על הראש. ובאופן כללי, כשגוף צבאי מתעסק בנושאים אזרחיים זה אף פעם לא מתנהל כמו שצריך. נוצר פער אדיר בין התשתיות ביו"ש ובין מה שקורה בשאר הארץ".

סמוטריץ' גם מתאר כיצד הפער נראה על פני השטח. בסלילת כבישים חדשים, למשל, יו"ש לא זכתה לכביש חדש עשרים שנה, להוציא את כביש נבי אליאס שהוא תוצאה של לחץ מצד ראשי רשויות ומימון מכספים קואליציוניים. במהלך השנים לא מופו אזורי סיכון בכבישים, לא נבנו תוכניות לעתיד שמתייחסות לגידול באוכלוסייה הישראלית והפלשתינית, החלק בעוגת התקציב של משרד התחבורה היה בערך שלושה אחוזים, ובקושי נעשו מאמצים לקדם תחבורה ציבורית יעילה ליישובים.

את כל הרעות החולות הללו מבקש סמוטריץ' לתקן באמצעות הטמעת המנגנונים הקבועים של המשרד בכל הארץ - גם ביו"ש. "המאמץ שלי כרגע הוא להטמיע בדרג המקצועי את אותם הסטנדרטים גם לגבי יו"ש. זה כמובן ישנה גם את הקצאות התקציב, כי הפרויקטים ביו"ש יהיו מתוקצבים מעכשיו מכספים של המשרד כמו כל מקום אחר בארץ, וגם בסדר העדיפויות הם ימוקמו לפי סטנדרטים מקצועיים ולא פוליטיים".

את שינוי החשיבה שסמוטריץ' מטמיע אפשר להמחיש באמצעות אנקדוטה חביבה. גם בהודעה שפרסם בפייסבוק, וגם בשיחה איתנו, סמוטריץ' מרבה לשבח את ישראל אפריאט, "מנהל מחוז יו"ש" כפי שסמוטריץ' מכנה אותו. ובכן, תפקידו הרשמי של אותו אפריאט הוא קצין מטה תחבורה במינהל האזרחי. סמוטריץ', שמעוניין לשלוף את הסמכויות משם, פינה לאפריאט חדר במשרד התחבורה, שינה לו קצת את הטייטל ולמעשה דילג בקלילות מעל הברוך המובנה.

מכפיל כוח

ראשי המועצות כבר מרגישים היטב את השינוי בשטח. ישראל גנץ, ראש מועצת בנימין, מתאר את רוח המפקד החדשה שנושבת ממשרד התחבורה, והופכת מהר מאוד לטרקטורים וכלים כבדים אחרים שעובדים בשטח. "ישראל כ"ץ התחיל בתקופתו הרבה דברים, אבל מי שבסוף דחף וקידם תוכניות לביצוע זה בצלאל. אם לא רוח המפקד שלו, לא הכול היה יוצא לפועל וגם אם היה יוצא אז בעיכוב גדול. למשל, כביש 446 שמוביל ממערב בנימין למודיעין וירושלים, הוא מאוד קריטי לפקקים של אלפי אנשים כל בוקר. הייתה תוכנית אבל לא היה תקצוב מספיק, ואם בצלאל לא היה דוחף זה לא היה יוצא לפועל. היום אנחנו כבר בעיצומן של עבודות להרחבה של הכביש. ככה זה בלא מעט צמתים ביו"ש”.

פרויקט בולט שיצא לדרך לפני כשבועיים הוא כביש עוקף אל-ערוב, המכונה "לב יהודה". מדובר בכביש שתוכניותיו אושרו כבר לפני שש שנים, אבל הביצוע התעכב. הסיבה לכך היא הצורך להפקיע אדמות, וקשיים משפטיים שבאים בעקבות כך. רק השנה חתם המינהל על הצווים להפקעה, ואחרי שנדחו העררים בנושא יצאו העבודות סוף סוף לדרך. בתוך שנתיים צפוי הפרויקט להגיע לגמר, ולשנות לבלי הכר את חיי התושבים בקריית ארבע והר חברון.

"היום הכיוון הראשי של התחבורה מקריית ארבע-חברון הוא לירושלים”, מסביר אליהו ליבמן, ראש מועצת קריית ארבע-חברון. "אומנם יש שנוסעים גם למרכז ולבאר שבע, אבל הרוב עדיין נוסעים לירושלים דרך גוש עציון, כולל זרם המבקרים למערת המכפלה. אם בלילה אתה נוסע 40 דקות מקריית ארבע לירושלים, בשעות היום זה כמעט שעתיים. הציר נהיה עמוס בצורה מטורפת, כמות המכוניות של הפלשתינים והיהודים בלתי אפשרית. עוקף אל-ערוב אמור לחסוך הרבה מאוד זמן נסיעה, כי שני כפרים שמאטים מאוד את התנועה, אל-ערוב ובית אומר, ייחסכו. יש בתוכם הרבה נסיעות פנימיות ונתיב אחד בלבד, שמעכשיו לא יפריעו יותר”.

"יש גם את הפן הביטחוני”, הוא ממשיך ומסביר. "הכביש החדש ירחיק את הרכבים מהבתים הערביים, והיו הרבה מקרים של פח"ע בעבר. אנחנו אומנם עקרונית לא מחזיקים מפתרון של כביש עוקף, לדעתי הוא לא פותר את הבעיה משורשה, אבל בכל אופן יש כאן פתרון מסוים והרחקה של גורמי הסיכון מהנוסעים בכביש”.

מה שנותן מכפיל כוח למגמה של סמוטריץ’ ביו"ש הוא העובדה כי ראשי המועצות שנבחרו ביו"ש בבחירות האחרונות מביאים איתם אג’נדה שדומה מאוד לזו של סמוטריץ’, שרוצה לראות את כל משרדי הממשלה הולכים בכיוון שמכניס את יו"ש להתנהלות של כלל מדינת ישראל, ולא באופן נפרד. הדור החדש של ההתיישבות, אפשר לקרוא לזה. “סמוטריץ' זה לא פחות ממהפיכה”, מתאר גנץ, שזכה אף לתמיכתו של סמוטריץ’ בקמפיין הבחירות שלו לראשות המועצה. "כשהלכתי לבחירות בבנימין בדיוק על זה דיברתי, והערכים שלנו שווים. לא בכדי היה לנו שיתוף פעולה. עד היום דיברו בשפה של עוד עוקף ועוד מחלף. המספרים היו מזעריים, מאות מיליונים שגירדנו ליו"ש, וההישגים היו של פתרונות מקומיים לבעיות, ולא תכנון מראש וניהול מדיניות. עכשיו אנחנו מתקנים את העוול ארוך השנים, ומתנהלים כחלק ממדינת ישראל, מקבלים מה שצריך על פי הצורך המקצועי. אנחנו לא מבקשים כלום מעבר למה שמגיע לנו, וגם לא זקוקים להפגנות ומחאות”.

תוקע מקלות

אם המגמה במשרדי הממשלה בישראל לא מספיקה, הגיעה השבוע הודעת ארצות הברית על כך שהיא מבטלת את העמדה הקודמת של מחלקת המדינה לפיה ההתנחלויות אינן חוקיות. פרט למימד ההצהרתי החשוב של ההודעה, במועצות המקומיות ביו"ש ובמשרדו של סמוטריץ’ כבר מסמנים את המטרות המעשיות. “קראתי לראש הממשלה להעלות כבר ביום ראשון בישיבת הממשלה להצבעה את החלק הראשון של דו"ח אדמונד לוי המכשיר את ההתיישבות ביו"ש. זה לא הגיוני שהממשל בוושינגטון יהיה יותר ימני מאיתנו. אימוץ דו"ח לוי יהיה צעד נכון בכיוון, לקחת את ההכרזה הזאת הלאה".

ומה זה הלאה? ישראל גנץ מסביר את המשמעות המעשית של חוקיות ההתיישבות מבחינתו. “אנשים לא מבינים מה המשמעות של ההכרזה. היום כשאתה רוצה להפקיע כביש, ישר מבררים במינהל כמה פלשתינים ייהנו ממנו, ורק אם תהיה כדאיות מהעיניים הפלשתיניות יאשרו, כי אנחנו רואים בעצמנו כובשים וממילא חסרי זכויות אזרחיות. בישראל הקטנה אישורים כאלה הם מעשים שבכל יום, אבל כאן זה תוקע מקלות בגלגלים. ההצהרה הזאת פותחת את האפשרות לבצע פעולות משמעותיות בשטח, בלי להזדקק לשאלה כמה פלשתינים ייהנו מזה. זה דבר שמנוגד לחלוטין לרוח של יועמ"ש איו"ש. אם ישראל תאמץ את התפיסה הזאת, היא תשנה דרמטית את החיים ביהודה ושומרון”.