מערת המכפלה
מערת המכפלהצילום: מרים אלסטר. פלאש 90

ערב פרשת חיי שרה בחברון, ראוי להיזכר באירוע עלום, שהתרחש ארבע שנים לפני פרוץ מאורעות תרפ"ט (אוגוסט 1929) בעיר האבות.

ב-22.10.1925 העביר ראש ועד הקהילה היהודית בחברון הרב יעקב יוסף סלונים לפרדריק קיש, יו"ר ההנהלה הציונית וראש המחלקה המדינית בירושלים הצעה סודית, שקיבל מנכבדים חברונים ומחכמי דת מוסלמים הממונים על המסגד שבמערת המכפלה "...שיתנו להם איזה סכום הגון נגד זה שהם ישתדלו וישפיעו ויוציאו לפועל היתר כניסה לכל היהודים אל מערת-המכפלה".

בפני נציגי המשלחת הערבית המעיט הרב סלונים בערכה של ההצעה, אך בדיווחו לקיש עמד על חשיבותה וביקש להתייחס אליה בכובד ראש כדי למנוע את האלימות המתמשכת נגד המתפללים ומנהיגי היישוב היהודי סמוך למערה, וכך כתב:

"והסברתי להם שליהודים בכלל וליהודים הדתיים ביחוד, אין שום חשיבות שיתירו להם כניסה למסגד מושלימי, כי הרי לעצם המערה גם הם המושלימים אינם חודרים, והסברתי להם ג"כ [גם כן] שע"י [שעל-ידי] האיסור הזה, שאינו אלא רק קפריז של איזו שייכים מקומיים, ואין לו שום יסוד ומקור בכל הספרות הדתית הערבית אינם אלא רק גורמים הפסד רב מאד לעצמם, כי אילו הורשו היהודים הרבים והעשירים של העולם להיכנס אצלם פנימה בוודאי שהיו מתנדבים נדבות גדולות וכו'. והכירו בצדקת דברי. ואולם לאמתותו של דבר, רב מאד בשבילנו ערך ההיתר הזה, ובפרט כשיסודר ע"י [על-ידי] עצמם, כי אין לתאר ואין לבאר גודל העלבון וגודל הצער, כשגם הכי גדולים של בני עמנו כד"ר ווייצמן וחבריו, וכהרב קוק...צריכים לעמוד בעלבון נורא מאחורי הדלת והמזוזה במקום מעליב לספוג כל הבזיונות והחרפות לה[י]רגם באבנים ועפר, ובמי שופכין, שזו עובדה בלתי פוסקת עד היום, וביחוד נשים וגבירות הכי כבודות נעלבות שם תמיד באופן הכי גס ומחפיר...וע"י [ועל-ידי] היתר הנ"ל הרי יתוקן עלבוננו...

קיש העביר את ההצעה לעיונו של הוועד הלאומי וחיווה את דעתו כי שאלת הכניסה למערת המכפלה נתונה להכרעת המועצה המוסלמית העליונה ולא בידי ערביי חברון שכל הסכם עמם לא יביא לכדי תוצאות. בתשובתו לרב סלונים מסר קיש כי האחריות לטיפול בנושא מוטלת על הוועד הלאומי ועל הרבנות הראשית לארץ-ישראל ולא על ההנהלה הציונית.

(הכותב, ד"ר דותן גורן, הוא חוקר ארץ ישראל והמקומות הקדושים)