יש מה לעשות. משי זהב
יש מה לעשות. משי זהבצילום: אלירן אהרון

מחר (שלישי) יתקיים בכנסת אירוע לקראת הקמת רשות למניעת אובדנות. בין הדוברים בכנס צפויים להיות גם נציגי זק"א שביום חמישי האחרון השתתפו בצעדת ארגון 'בשביל החיים' שהתקיימה בתל אביב בה הועלתה הקריאה להעלות את סוגיית האובדנות לשיח הישראלי על מנת למנוע את המקרים הבאים.

ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם יו"ר זק"א, יהודה משי זהב, על קריאה זו ועל תופעת האובדנות בחברה החרדית, תופעה שכמעט ואינה מדוברת.

"המספרים מדברים בעד עצמם", אומר משי זהב שאינו מקבל את הגישה הטוענת כי שיח ציבורי על תופעת האובדנות מעניק לה לגיטימציה. "אנחנו עובדים בזה יום יום. בארץ מתאבדים כ-500 אנשים בכל שנה. בעבר חשבו שזה נובע מזמינות לנשק בצבא, והנה מתברר שדווקא בצבא יש ירידה במקרים בשנים האחרונות".

"אנחנו רואים שזה מגיע מכל המגזרים, עשירים, עניים, חרדים, חילוניים, צעירים או מבוגרים. מצד שני יש את המספר של 6000 שמגיעים לבתי החולים בעקבות ניסיון אבדני, כלומר שיש כאן אלפים שאנחנו מצליחים להציל. הרי ההחלטה לקחת את החיים בידיים נובעת מפחד להתמודד עם משבר, וכאן מגיעה התפקיד שלנו. אנשים אומרים שאין מה לעשות אבל זה לא נכון. אם נדע לזהות את המצוקה ואת הבעיה שהם נמצאים בה ולא לעסוק רק בשוטף וביומיום, אנחנו לא פותחים את העיניים".

"יש כאן גם את ההתאבדות וגם את תחושת המשפחה כלפי השכנים והסביבה. את כל זה נוכל למנוע אם נפתח את העיניים קודם לכן ונמנע את זה", אומר משי זהב וכשהוא מתבקש להציג תסמינים מוקדמים להתאבדות הוא אומר: "בסופו של דבר מדובר בתהליך. זה יכול להיות מצוקה רפואית, כלכלית, חברתית, בדידות ועוד. למשל צעירים מתאבדים כי הם רבו עם החברה. זה נראה שלפעמים הם חושבים שזה איזה סיבוב שהם יעשו ואחר כך יחזרו. הם לא לוקחים בחשבון שאין דרך חזרה מההחלטה הזו. אם היינו מזהים שמשהו קורה לו מתוך תחושת עירנות לסביבה נוכל למנוע. יש כמות לא פחותה שניתן לעצור ולדבר איתם. אנשים מודים על כך שהפנו אותם לגורם מקצועי".

בדבריו מציין משי זהב את תופעת ה"דור שני של מתאבדים" שלטעמו יש לתת עליה את הדעת ולחקור אותה. "יש כאלה שגם מתאבדים על הקבר של יקירם. לפעמים זה נובע מרגשי אשמה על כך שלא זיהינו ולא היינו לצידו בעת צרה, ומול המקרים האלה אנחנו נמצאים".

משי זהב מספר על אירוע בו הוא עצמו בעודו נוהג ברכבו זיהה רכב שדולק אחריו ומסמן לו באורות. "הבנתי שהוא רוצה אותי. עצרתי בצד. הוא אומר לי שלום משי, קוראים לי כך וכך, אני מחפש אותך כבר כמה זמן, 'יש לי משהו חשוב ואישי להתייעץ איתך'".

משי זהב נלווה לאותו אדם עד לביתו שבישוב סמוך ושם הם נכנסו לווילה, "הוא מראה לי חדר ועוד חדר ושם מראה לי עוד חדר ואומר 'זה של הילד שלי, ילד בן 16 שהתאבד. כת השתלטה עליו מרחוק ובשלב מסוים אמרו לו שתם זמנו והוא קפץ מעזריאלי. כל זה בשבילי שחור וזו רק שאלה של זמן עד שאלך בעקבותיו'. גייסתי את כל הניסיון שלי, התחברתי אליו, נהיינו חברים עד היום והיום התפיסה שלו הפוכה. זה אבא שמרגיש נקיפות מצפון על שהוא לא זיהה ולא ראה את הכת שהשתלטה על הילד שלו, עד כדי כך שהוא מחליט שהוא רוצה לעשות את אותו דבר. לא מדובר במקרה אחד או שניים. אנחנו מכירים מספיק מקרים שזה מצדיק מחקר שיעמוד על התופעה הזו".

עוד התייחס משי זהב בדבריו גם לתופעת ההתאבדויות במגזר החרדי, תופעה מושתקת לחלוטין. "אנחנו יודעים שמי שלקח את חייו בידיו קוברים מחוץ לגדר. בפועל בכל שנות הפעילות של זק"א היה רק מקרה אחד של קבורה מחוץ לגדר. המשפחה לא אשמה במקרה ואין סיבה להעניש אותם פעמיים. בנוסף, ההלכה אומרת שאולי חזר בו ברגע האחרון ומעבר לכך ההלכה אומרת שאם הייתה סיבה רפואית כלכלית או אחרת למעשה הוא לא נחשב למתאבד כי זו אשמת הסביבה שלא עמדה לידו".

"זה קורה בכל הציבורים, דתיים חילוניים חרדים, צעירים ומבוגרים, במיטב המשפחות. מכאן הקריאה להורים, שכנים וחברים, תהיו ערניים ותצילו חיים. זו הצלה של דורות, מעבר להצלת המשפחה והתחושות הקשות שלה", אומר משי זהב ומציין אודות התופעה במגזר החרדי: "יש יתרון אצל הציבור החרדי על הציבור הכללי. בציבור החרדי התמיכה הקהילתית היא לאין ערוך רבה יותר מהציבור הכללי. אנחנו מכירים הרבה מקרים של מחשבות שכאלה, שכאשר העלו את הדבר בפני חבר או רב או אדמו"ר הם ידעו להעביר לגורם מקצועי שנכנס לעניין. יש תועלת במבנה החברתי החרדי אבל אי אפשר להגיד שהתופעה לא קיימת".

את דבריו חותם משי זהב בקריאה נוספת לנושים הכלכליים, פרטיים או גופים, המובילים אדם לכדי יאוש עד כדי התאבדות. בדבריו הוא מזכיר את אזהרת התורה המופנית לנושים שלא ללחוץ את החייב. "לא הכול זה כסף. הרי גם החייב שנפל לא עשה זאת במודע. לא ללחוץ יותר מדי. זה לחץ שיוכל להביא לאבדן חיים ואבדן משפחות".