אם לא בטרבלינקה, אז בסוביבור. איוואן האיום
אם לא בטרבלינקה, אז בסוביבור. איוואן האיוםצילום מסך

'איוואן האיום' (the devil next door בנטפליקס) היא סדרה מעולה בכל קנה מידה. יצרו אותה יוסי בלוך ודניאל סיוון, יוצרי דוקו ישראלים מוערכים שהחליטו ליצור סדרה על משפט דמיאניוק. העבודה עליה מופתית וההשקעה ניכרת בכל פרט ופרט, החל מהתיעודים וקטעי הארכיון וכלה בראיונות עם הדמויות שעדיין בחיים. יחד עם זה, זאת סדרה קשה מאוד לצפייה. כחלק מקטעי הארכיון מופיעים סרטונים תיעודיים שהנאצים עצמם צילמו במחנה ההשמדה טרבלינקה. מדובר בקטעים מזעזעים וקשים ביותר לצפייה.

הסדרה מעבירה את הצופה רכבת הרים של תחושות קיצוניות. היא תזעזע אתכם בקטעי הארכיון, היא תעצבן אתכם בראיונות עם צוות ההגנה, היא תכאיב לכם ותוביל אתכם על סף דמעות בעדויות הניצולים במהלך המשפט. היא לא תעשה לכם חיים קלים בשום שלב שלה ותותיר בכם רושם עמוק כל כך, שהיא לא תעזוב אתכם במהירות.

סביר להניח שמרבית הצופים של הסדרה לא יודעים יותר מפרטים כלליים על אחת הפרשיות שהסעירו את העולם כולו. בדיוק בגלל הסיבה הזאת, צריך לזכור בכל דקה ודקה של הסדרה את העובדות הבאות: א. ג'ון איוואן דמיאניוק היה פושע מלחמה נאצי, כל הערכאות שבהן עמד לדין הסכימו על עובדה זו. ב. בית המשפט העליון בישראל הודה בפסק הדין שהוא נכשל במשימתו להוכיח שדמיאניוק הוא "איוואן האיום" ממחנה טרבלינקה, והתפקיד הזה עובר לידי שמיים, או כמו שניסח זאת השופט מאיר שמגר: "תם ולא נשלם. השלמות איננה נחלתו של שופט בשר ודם". ג. דמיאניוק לא זוכה לחלוטין, אלא רק מחמת הספק. יתר על כן, משפט דמיאניוק משמש עד היום כמשפט מפתח בכל הקשור לזיכויים מחמת הספק בישראל. ד. זיכויו של דמיאניוק התבסס על עדותם של פושעים נאצים שהוצאו להורג על ידי ברית המועצות, בלי שעדותם נחקרה כראוי בבית משפט. ה. בית המשפט בגרמניה הרשיע את דמיאניוק כרוצח המונים שלקח חלק פעיל בהשמדתם של 29 אלף יהודים במחנה סוביבור.

מי שלא יכיר את העובדות הללו עלול לקבל רושם מוטעה על משפט דמיאניוק, ועלול לחשוב שיש סיכוי שהוא לא פושע מתועב. שלא תבינו לא נכון, מדובר בסדרה מדויקת להפליא שלא משמיטה אף לא אחת מהעובדות הללו, אלא שבדרך לשם היא זורה בצופים שורה של הסברים וטיעונים, שהן גרסאות ההגנה, ומציגה אותן בצורה משכנעת במיוחד. יחד עם זה, מדובר בטענות ובתיאוריות שכל מי שמכיר את הימים ההם מבין עד כמה הן הזויות. התמה המרכזית היא שהממשל האמריקני והממשל הסובייטי שיתפו פעולה באמצע השנים הטעונות ביותר במלחמה הקרה, כדי להרשיע פועל רכב חף מפשע מקליבלנד.

אבל גדולתה של הסדרה נעוצה בכך שהיא מספרת סיפור הרבה יותר רחב ממשפט דמיאניוק עצמו, על פרטיו השונים. היא מתארת את העניין העולמי העצום שהפרשה כולה עוררה בארץ ובעולם, ומעניקה מבט לקהילות השונות שסבבו את הפרשה זאת: העם היהודי בישראל ובתפוצות, ארצות הברית כולה, הקהילה האוקראינית באמריקה, וכל מקום אחר עם קשר כלשהו לסיפור.

משפט דמיאניוק היה הרבה יותר ממשפט נגד פושע מלחמה נאצי. מדובר היה במשפט של העם היהודי כולו נגד כל מי ששיתף פעולה עם מכונת ההשמדה הנאצית. כיאה לכך, גם הסדרה היא הרבה יותר מהמשפט עצמו. בדקותיה האחרונות היא מסבירה מה היה חשוב כל כך בהרשעתו של דמיאניוק בגרמניה. היא מספרת כיצד ארצות הברית העלימה עין מהמוני הנאצים ומשתפי הפעולה שהיגרו אליה לאחר המלחמה, במקרה הטוב, והפכה אותם לגיבורים לאומיים במקרה הרע.

אי אפשר להתעלם ממשפט הסיום של הסדרה, שנוגע ישירות לפסיקת בית המשפט העליון על זיכויו של דמיאניוק מחמת הספק. את המשפט אומר אלי גבאי, חבר בצוות התביעה במשפט, בשם התובע במשפט הגרמני: "בגרמניה יש לנו את המסמכים שלנו. אבל זו מדינת היהודים. הניצולים - הם האנשים שאתם צריכים להאמין להם". מילים אלה מסכמות בצורה הטובה ביותר את הפרשה בכלל, ואת הסדרה בפרט.