די לחכימא ברמיסה

בסך הכול דיווחתי למשטרה על חפץ חשוד, לא יודע איך הפכתי לחשוד בעצמי

דביר שרייבר , ל' בחשון תש"פ

בדקו אפשרות להסכם חפץ מדינה. אילוסטרציה
בדקו אפשרות להסכם חפץ מדינה. אילוסטרציה
צילום: סלימן קאדר, פלאש 90

בסך הכול קבעתי עם מישהו שיאסוף אותי בבוקר מתחנת אוטובוס אחת אי שם וניסע ביחד למחוז חפצנו. יש מקום כזה, תבדקו.

בהתחלה הכול היה בסדר. חיכיתי לאוטובוס, הוא הגיע באיחור כרגיל, הנסיעה הייתה סיוט כרגיל וירדתי בתחנת היעד עם כאב ראש כרגיל, והחלטה לא לנסוע יותר בתחבורה הציבורית לעולם או עד מחר בבוקר. כרגיל.

נעמדתי ליד תחנת האוטובוס וחיכיתי, ואז ראיתי שעל הספסל בתחנה יש תיק. לא גדול מדי, לא חשוד מדי, לא כזה שמשתלשלים ממנו מהצד חוטי חשמל וכפתור הפעלה בצבע אדום עם לוגו של חיזבאללה, אבל בכל זאת, תיק. הסתכלתי ימינה, הסתכלתי שמאלה, ולאט לאט חלחלה בי ההבנה שעכשיו זה רק הוא ואני ומלבדנו אין איש. הוא לבדו בלי בעלים, ואני כבר יש לי תיק אז מה אני אמור לעשות עם עוד אחד.

או קיי, אמרתי לעצמי, אזרח טוב שנתקל בחפץ חשוד צריך להזעיק את המשטרה. מצד שני אני אומנם אזרח, אבל לגבי הטוב יש ויכוח. ולמה שמישהו יטרח להניח פצצה דווקא פה. ומה הסיכוי שהמשטרה תגיע, כשאני מתקשר להתלונן שהשכנים עושים קריוקי באמצע הלילה הם כמעט אף פעם לא באים. בקיצור, כל הסימנים הראו שזה סתם תיק שנשכח ולא חפץ חשוד שצריך להטריד בגללו את המשטרה. אז התקשרתי.

המוקדנית דווקא לקחה אותי מאוד ברצינות ושאלה איפה אני נמצא. אמרתי שליד התחנה של האוטובוס. היא שאלה איפה נמצאת התחנה. אמרתי רגע והסתכלתי סביבי. היינו מחוץ לעיר, בלי רחוב, בלי צומת, בלי שום כיתוב על התחנה. רציתי להגיד למוקדנית שאני באמצע שומקום אבל לא רציתי להעליב את התחנה, מספיק נטפלים אליה כל מיני תיקים חשודים שמתיישבים לידה ושואלים אם היא באה לפה הרבה.

"תקשיבי", אמרתי למוקדנית, "אין לי זמן לפתוח עכשיו גוגל ולבדוק, כל רגע עלול להתפוצץ עליי פה תיק".

המוקדנית, שדווקא הייתה די רגועה, גייסה לעזרתנו את פלאי הטכנולוגיה. "אני שולחת לך סמס", היא אמרה, "כשתפתח אותו המיקום שלך יופיע לי במחשב".

באותו רגע עצרה לידי ניידת. "וואו", אמרתי, "זה היה מהיר".

"מה מהיר?", שאלה המוקדנית.

"הניידת", אמרתי.

"איזו ניידת?"

לשקר אין רגליים

בניידת ישבו שני שוטרים שכמה שניות לפני כן עצרה לידם נהגת ואמרה שהיא עברה ליד תחנת האוטובוס וראתה תיק חשוד. נשבעתי שאני לא תיק, אבל הם בכל זאת הסתכלו עליי בחשדנות. אולי בגלל שהיו לי טיקים בעיניים.

"אני אזרח טוב", הסברתי, "בדיוק עכשיו אני נמצא על הקו עם המוקד שלכם כדי לדווח על התיק".

"תן לי אותו", ציווה השוטר.

"את התיק?"

"את הטלפון".

נתתי לו את המכשיר. הוא שוחח כמה שניות עם המוקדנית, אמר לה שהוא מטפל בעניין ושלח את השוטר השני לאבטח את התיק מפניי. אחר כך הוא עלה בקשר והזמין חבלן, משטרת תנועה ויס"מ.

"מה", אמרתי, "אתם הולכים לסגור את הכביש?"

"חייבים", הוא אמר, "זה הנוהל".

בינתיים עמדנו שם הוא, אני והניידת ונהגים שחלפו על פנינו ושלחו מבטים סקרניים. פה ושם זיהיתי ביניהם פרצופים מוכרים. עשיתי הערכת מצב זריזה: אם ההוא שאמור לאסוף אותי לא יגיע מהר, החבלן והיס"מ יחסמו את הכביש ואז אנחנו הולכים להיתקע פה ואלה שאנחנו אמורים להיפגש איתם יתפוצצו מכעס. מילא, העיקר שאנחנו לא נתפוצץ. הבעיה היא שכמה אנשים שאני מכיר כבר ראו אותי עומד ליד הניידת והם בטח שואלים את עצמם למה עצרו אותי, ולמה השוטר לקח לי את הטלפון, ואיך זה קשור לנתניהו והאם כבר סגרתי על הסכם עד מדינה. עוד מעט יתחילו לרוץ כל מיני שמועות, ואני אגיד שלא היה כלום כי אין כלום אבל אף אחד לא יאמין לי, ואז המשטרה תתחיל להדליף עליי כל מיני פרטים עסיסיים וגיא פלג יקריא אותם בטלוויזיה בהמשכים, ועורך הדין שלי יגיד שלכל אדם יש חזקת חפות וכולם יגחכו, שהרי אין עשן בלי אש ולשקר אין רגליים ולא לחינם הלך החבל אחר הדלי וזרזיר אצל עורב ודי לחכימא ברמיזא ולזכות האדם ברמיסה.

תוך כדי שאני עומד שם ומכין את נאום ההגנה שלי לערעור, הגיע בחור אחד וניגש לתחנה. לשוטר שזינק אליו הוא הסביר שחבר שלו שכח שם את התיק וביקש ממנו לקפוץ לקחת אותו. אז השוטרים החזירו את המדינה לשגרה, הבחור לקח את התיק והלך, ורק אני נשארתי להתמודד עם השמועות שגנבתי רכב ונסעתי במהירות מופרזת, ואז המשטרה רדפה אחריי וכמעט תפסה אותי באמצע שומקום, וכדי להסיח את דעתם זרקתי תיק על תחנת אוטובוס וצעקתי שזה חפץ חשוד, אבל אף אחד לא קנה את זה כי כולם יודעים שאני עבריין מועד. עובדה, ראו אותי ליד ניידת.

*** או שכן או שלא ***

אין ספק, נתניהו חייב לקחת פסק זמן. נכון, הפרקליטות תפרה לו תיק כדי להפיל את שלטון הימין, ולכן ברור שהוא חייב להישאר על כיסא ראש הממשלה ולא לזוז משם אפילו מילימטר. אלא אם כן זה יוביל אותנו לבחירות נוספות ואז אין ברירה, חייבים להראות לו את הדרך הביתה. כלומר לבית בבלפור, כי רק העם יקבע ובבחירות נתניהו מנצח בגדול. חוץ מבחירות שהוא מפסיד. ועם כל הכבוד וההערכה, לא ראוי שאדם שמואשם בעבירות כל כך חמורות ימשיך להנהיג אותנו כאילו כלום, כלום יש עוד פוליטיקאי ישראלי שפרקליטות המדינה מחפשת אותו כמו שהיא מחפשת את נתניהו? יש, וגם נתניהו צריך לצאת לנבצרות ואחרי שהוא יזוכה יוכל לחזור בגדול. אבל הוא לא יזוכה, כי השופטים יעשו הכול כדי שהוא לא יחזור, לכן אסור לו לפרוש. אנחנו אלה שצריכים להגיד לו תודה ושלום, כי לא ייתכן שראש ממשלה ישתלח ככה באנשי אכיפת החוק. בלי קשר לזה שכבר איזה שלוש שנים הם מדליפים נגדו מידע מגמתי ערב ערב. איך יש במדינה הזאת מישהו שעדיין לא מבין שהכול מזימה כדי להחזיר את השמאל לשלטון? איך אתם לא מבינים שאין ברירה, צריך להיפרד מנתניהו בסער ולהמליך את גדעון צער. זאת אומרת ההפך. הגיע הזמן להתקדם, לרענן, לצאת מהפלונטר הפוליטי שמשתק את המדינה. לכן נתניהו חייב להישאר. החוק לצידו. וגם הציבור. חוץ מאלה שלא. ומה כבר יקרה אם נתניהו ייקח פסק זמן? יקרה אסון, כי נתניהו הוכיח שהוא עשר רמות מעל כל השאר. בגלל זה הוא צריך ללכת, שנלמד להסתדר בלעדיו. הוא הרי לא יהיה ראש הממשלה לנצח. או שכן. אחרי הכול, רק הוא יודע להסתדר עם טראמפ ולעשות רפורמות במערכת המשפט. חבל באמת שהוא לא עשה את זה במשך 14 שנה. עכשיו כבר מאוחר מדי והוא חייב ללכת. ולהמשיך בכל הכוח. תם עידן ביבי. זאת אומרת רק מתחיל. או שלא. תנו לנשום רגע, בחיאת.

לתגובות: dvirshrayber@gmail.com