"מוישי מחכה לאבא ואמא"

מוישי הולצברג, הפעוט שניצל מהפיגוע בבית חב"ד במומבאי, חוגג בשבוע הקרוב בר מצווה, יומיים לאחר האזכרה להוריו, גבי ורבקי הי"ד.

הדס צורי , א' בכסלו תש"פ

בני הזוג רוזנברג
בני הזוג רוזנברג
צילום: גילי גהוזי - בשמחה

נוסח ההזמנה לבר המצווה של הילד מוישי הולצברג מעפולה מזמין את האורחים ל"חגיגת בר המצווה של בננו היקר". כמו ברוב ההזמנות לחגיגות בר מצווה, המזמינים הם הוריו של חתן בר המצווה: הרב גבריאל נח ורבקה הולצברג. אלא שליד שמותיהם של ההורים מודפסות גם האותיות המכאיבות הי"ד.

מתחת לשמות ההורים, מצטרפים להזמנה לשמחת בר המצווה הסבים: הרב שמעון ויהודית רוזנברג מעפולה, והרב נחמן ופריידא בלומה הולצברג מביתר. הזמנת בר המצווה הלא טריוויאלית הזאת מקפלת בתוכה את הסיפור המשפחתי, רצוף הכאב והנחמה, שהחל לפני 11 שנה בפיגוע בבית חב"ד במומבאי.

בפיגוע נרצחו שישה יהודים, ביניהם זוג השליחים – הרב גבי ורבקי הולצברג. הרצח הזה מלווה וילווה לנצח את בנם, משה צבי (מוישי), ואת יהודית ושמעון רוזנברג, הוריה של רבקי, שבביתם הוא גדל מאז הטבח. השנים שחלפו לא מקהות את כאב ההורים, אולם באופן מעורר השראה הם מתעלים אותו לכוחות של צמיחה ושמחה.

המזמינים הם הוריו של חתן בר המצווה: הרב גבריאל נח ורבקה הולצברג הי"ד
צילום: באדיבות המשפחה

מסבתא רבתא לאמא

בכ"ח במרחשוון תשס"ט תקפו טרוריסטים חמושים עשרה יעדים בעיר מומבאי שבהודו, הרגו אזרחים ולקחו בני ערובה. אחד מהיעדים שהותקפו היה בית חב"ד שניהלו הזוג הולצברג, בבניין ששמו נרימאן האוס. המפגעים פרצו לבית חב"ד ביום רביעי בערב, התבצרו בו ולקחו את מי ששהה בו באותה עת כבן ערובה. העובדת ההודית שהועסקה בבית חב"ד, סנדרה סמואל, הצליחה לחלץ מהבית את מוישי, בנם בן השנתיים של זוג השלוחים, והצילה את חייו. הטרוריסטים התבצרו בבניין עד להשתלטות הקומנדו ההודי על הבית ביום שישי, ראש חודש כסלו, ובזמן הזה רצחו שישה יהודים ששהו בבית באותה העת, ביניהם גבי ורבקי. יומיים לאחר מכן, בג' בכסלו, חגג מוישי את יום הולדתו השני. התמונה קורעת הלב של מוישי הפעוט, חבוק בזרועות אחד מעובדי בית חב"ד במהלך תפילה לעילוי נשמת הוריו וממרר בבכי "אמא!" כתינוק הקולט בחושיו החדים את גודל האובדן, תמונה שצולמה כמה ימים לאחר הפיגוע, נותרה צרובה בזיכרונם של רבים.

כיום, 11 שנים לאחר מכן, הוא עטוף, מוגן ומחובק על ידי סבו וסבתו, שהם לו כשני שומרים נאמנים, אוהבים ודואגים. על התמסרותם לנכד היתום העיד גם ראש הממשלה עצמו: לפני כשנה וחצי הצטרפו בני הזוג רוזנברג ומוישי לביקורו של ראש הממשלה נתניהו בהודו. את ישיבת הממשלה שלאחר הביקור פתח ראש הממשלה בציון התרשמותו העמוקה מהטיפול המסור והאוהב של הסבים בנכדם.

בשבוע הקרוב, בג' בכסלו, יציין מוישי את חגיגת בר המצווה, יומיים בלבד לאחר יום האזכרה לעילוי נשמת הוריו. סבתו, יהודית הולצברג, נמצאת בימים אלו בעיצומן של ההכנות לאירוע, אבל בתוכה מתערבלים הרגשות בין התאריכים הסמוכים, בין האובדן לשמחה.

מגיל שנתיים נמצא מוישי בביתם של יהודית ושמעון רוזנברג, והם מגדלים אותו כבן. השניים גידלו יחד 11 ילדים, כולם נשואים ובעלי משפחות. יש להם כבר עשרות נכדים ואפילו נינים. כשמוישי הגיע לחיות בביתם, בתם הצעירה, חייקי, עמדה לסיים את חוק לימודיה בבית הספר. כעת מוישי גדל בביתם כבן יחיד והם משתדלים שלא לחסוך ממנו דבר, הן ברוחניות והן בגשמיות. "הוא גורם לנו להישאר צעירים", יהודית מחייכת, "לשחק, לשבת על הרצפה, לטייל, להכין שיעורי בית. זה מאוד עזר לנו להתאושש מהאסון, כי היינו צריכים להתאמץ על השמחה בשבילו וזה חדר גם פנימה". יהודית שומרת בקנאות על פרטיותו של מוישי ומסרבת לחשוף בריאיון אותו או את מה שעובר עליו במהלך השנים. לנגד עיניה עומדות טובתו האישית ובריאותו הנפשית בלבד.

הפגישה המרגשת בין ראש ממשלת הודו למוישי הולצברג

בלי רחמים עצמיים

"11 שנים עברו", משתפת יהודית, "אני מסתכלת אחורה ואומרת, וואו! אני לא מאמינה שעברו 11 שנים שבהן אנחנו מגדלים אותו, על כל המשתמע מזה. אנחנו חסידי חב"ד וצועדים בדרך שהתווה הרבי מלובביץ'. האם ייתכן שעברו 11 שנה ומשיח עדיין לא הגיע?" היא תוהה. "בכל שנה, כשמתקרב יום היארצייט, אנחנו, יחד עם מוישי, מקווים ומצפים שמשיח יתגלה ושאבא ואמא שלו יהיו איתנו שוב ויחגגו איתנו ביחד את יום הולדתו. אנחנו מחכים למשיח בכל יום, בכיליון עיניים! בדרך הטבע, ההורים צריכים לגדל את הילדים. הם צריכים להיות עם מוישי. הוא מחכה להם".

כל עוד זה לא קורה – איך חיים בינתיים?

"הילד ברוך השם גדל כילד כמו כל הילדים: הוא ילד שמח, אוהב את החברים, המשחקים והלימודים. הוא לא שונה מכולם. חשוב לו מאוד לא להיות במקום שכולם מרחמים עליו. הוא גם לא נמצא שם ואינו שקוע ברחמים עצמיים. למעשה, במהלך שגרת היומיום אנחנו לא חושבים על מה שהיה. אנחנו עסוקים בהרבה עשייה. אבל לא מעט פעמים אני נעצרת וחושבת כמה הם חסרים וכמה אני רוצה שהם יהיו איתנו. זה צץ ומנקר כל הזמן".

איך אתם מצליחים לגדל אותו ככל הילדים, ובד בבד מנחילים לו את זכר הוריו?

"בכל בוקר הוא תורם צדקה לעילוי נשמתם. לפני שהוא הולך לישון, אנחנו מאחלים יחד 'לילה טוב לאבא ולילה טוב לאמא'. אנחנו חיים אותם כל הזמן: התמונות שלהם תלויות על הקיר ויש פינת הנצחה לזכרם בבית. כשאני מדליקה נרות שבת, אני מדליקה גם בפמוטות של רבקי את מספר הנרות שלה. כשאנחנו יושבים בשולחן שבת, הנרות של רבקי מונחים על השולחן, התמונה של שניהם תלויה ממול ואנחנו מרגישים שהם איתנו ומהווים חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו. אנחנו גם מקפידים לחגוג את ימי ההולדת של גבי ורבקי בכל שנה".

את מספרת למוישי איך הייתה אמא שלו כילדה?

"זה בעיקר בא לידי ביטוי במקומות שבהם הוא דומה לה ומזכיר אותה. כאשר הוא עושה או אומר משהו שגורם לי להגיד לו: 'וואו! בדיוק ככה אמא שלך הייתה עושה!'. כשאני אומרת לו את זה, הוא מבליע חיוך וניכר שהוא נהנה לשמוע שהוא דומה לה או לגבי".

היא מספרת שבמידת הסקרנות שלו הוא מאוד דומה לרבקי: גם היא רצתה לדעת הכול, ללמוד ולחקור. "את רבקי גם מאוד אפיינו האכפתיות ותשומת הלב האישית לכל אחת ואחת. כשתלמידה חדשה הגיעה ללמוד בכיתתה, רבקי דאגה לה להרגשה טובה ועזרה לה להיכנס פנימה, להרגיש חלק מהחברה. כל בת בכיתה הרגישה שרבקי היא החברה הכי טובה שלה. כולם הרגישו איתה נעים ונוח. היא הייתה מאוד דומיננטית ותמיד עם חיוכים ורצון לעזור לכולם".

וגבי?

"הוא היה חסיד במלוא מובן המילה. לא היה לו רגע דל: אם היה זמן שבו הוא לא עושה משהו, הוא היה מחזיק ספר ביד ולומד. ארון הספרים לא היה מחוצה לו אלא בראשו. בתור שליחים הם עשו עבודת קודש. גבי היה גם שליח, גם שוחט וגם מוהל. כל מה שהיה צריך לעשות – הוא עשה בעצמו, בעשר אצבעותיו".

סנדרה סמואלס, המטפלת שהצילה את מוישי, חיה בישראל עד היום. סנדרה קיבלה אזרחות ישראלית והיא עובדת וחיה בירושלים. הקשר בינה ובין מוישי ומשפחתו נמשך. "הקשר מצוין", אומרת יהודית, "היא באה לפה באופן קבוע בכל שבוע כדי לראות את מוישי. הוא מאוד שמח לקראתה".

"התכשיטים – לכלה של מוישי"

לעילוי נשמתם ולזכרם של גבי ורבקי, בנו בני הזוג רוזנברג את "בית המעשים הטובים" בעפולה. זהו בית הזהה בצורתו לבית המדרש של הרבי מלובביץ' בברוקלין. הבית נמצא במקום מרכזי בעפולה ונראה היטב לעוברים ולשבים. "זה בית שכולו חסד לעם ישראל ולקהילה", היא מספרת. "יש לנו שם אורחן לחיילים שמגיעים בהמוניהם לעפולה, שהיא כידוע תחנת מעבר". כשהחיילים ממתינים להסעות, לפעמים במשך כמה שעות, הבית נפתח בעבורם והם זוכים שם למזון גשמי – כריכים ושתייה, ולמזון רוחני – הנחת תפילין ועוד. "בנוסף לכך, יש לנו אולם אירועים קטן המאפשר לערוך שמחות בזול, ומשחקייה לילדים עם צרכים מיוחדים, שאותה מפעילות מתנדבות בשעות אחר הצהריים, כדי שהאימהות יוכלו לנוח ולהתפנות מהטיפול האינטנסיבי הנדרש לילד עם צרכים מיוחדים". במקום נערכות גם סדנאות, שיעורי תורה לגברים ולנשים ועוד. "ביום המעשים הטובים של משרד החינוך אנחנו מוצפים בפניות מבתי ספר שרוצים לבוא ולראות את המקום. ברוך השם הבית שוקק חיים", היא מעידה.

מהיכן את שואבת את הכוחות לכל העשייה?

"העיסוק בנתינה לזולת נותן לי הרבה כוחות ביומיום", אומרת יהודית. "ארבעה חודשים לאחר הפיגוע לא הייתי מסוגלת לצאת מהבית. בשבילי השמש לא זרחה. ביום הראשון שיצאתי מהבית לאחר הטבח, זה היה כדי לקבל קהל בגמ"ח שמלות הערב 'תפארת רבקה' שהקמתי לעילוי נשמתה של רבקי מיד לאחר הפיגוע". כשחזרה מקבלת הקהל בגמ"ח, הרגישה שהאבן הכבדה שישבה על ליבה במשך ארבעה חודשים נגולה. "הייתה לי הקלה גדולה בעקבות העשייה למען הזולת. פתאום יכולתי לנשום לרווחה. כשאדם עסוק פחות בעצמו ויותר בעשייה, גם המצוקות שלו מתגמדות".

הגמ"ח המדובר נמצא גם הוא בבית המעשים הטובים. זהו גמ"ח יוקרתי המציע בגדי נשים מפוארים לשמחות. "במקום להוציא אלפי שקלים על ערב אחד, יש לנו כאן היצע רחב ואופנתי: בגדים יפהפיים לכל נשות ובנות המשפחה, כולל תכשיטים ואביזרים. הגמ"ח פתוח לקהל הרחב ונשים באות מכל הארץ וחוסכות הון תועפות".

לגמ"ח תרמה רבות המעצבת מיכל נגרין. הקשר בינה ובין משפחת רוזנברג נרקם בסיפור מיוחד: "לרבקי הייתה שרשרת של מיכל נגרין, שאחת האורחות בבית חב"ד נתנה לה במתנה. היא מאוד אהבה את השרשרת הזאת וענדה אותה המון, גם בזמן הפיגוע. לאחר הפיגוע, הביאו לי שקית של תכשיטים שהיו על רבקי במהלכו וביניהם הייתה השרשרת הזאת, שלצערי הרב הייתה שבורה".

יהודית כתבה למיכל נגרין וסיפרה לה על השרשרת ועל כמה רבקי אהבה אותה. "לאחר כחודש קיבלתי בדואר קופסה ממיכל: היא שלחה לי שרשרת חדשה בתוספת זוג עגילים". כשיהודית התקשרה להודות למיכל, היא אמרה לה: "את התכשיטים ששלחת אני שומרת לכלה של מוישי". מאז נרקם ביניהן קשר חם ומיכל נגרין (שיהודית קוראת לה "המלאכית") ליוותה את הקמת הגמ"ח: היא תרמה לגמ"ח שמלות רבות בעיצובה, רהיטים יפהפיים ושנדלירים יקרים. בחנוכת הבית של הגמ"ח בחורף שעבר, השתתפו מיכל נגרין ובעלה כאורחי הכבוד.

"למאבטחי רה"מ עמדו דמעות בעיניים". נתניהו ומוישי הולצברג בביקור בהודו
צילום: Danish Siddiqui, רויטרס

חיבוק מראש הממשלה

כאמור, לפני כשנה וחצי ביקרו בני הזוג ומוישי בהודו, יחד עם משלחת ראש הממשלה. במהלך הביקור התקיים טקס חגיגי בבית חב"ד - נרימאן האוס המשופץ במומבאי - שכיום מנהלים אותו הרב ישראל וחיה קוזלובסקי.

לאחר הביקור שאלתי את יהודית: "האם יש נחמה?". "בטח שיש נחמה!" היא ענתה לי. "כל מה שה' עושה הוא לטובה", היא אומרת גם כעת. "אנחנו חלקים בפאזל של התמונה השלמה, שרק הקב"ה רואה אותה. כשהוא מפרק חלקים ובונה מחדש, אנחנו לא מבינים את זה, אבל הכול לטובה. לכל אחד יש את הפקל'ע שלו בעולם הזה, אבל צריך לדעת לא להישאר בבוץ: להפוך את המר לרם, את הזעזוע לעוז ואת הקדרות לריקוד. ברגע שאתה עושה חסד עם מישהו אחר – זה חוזר אליך".

בר המצווה של מוישי היא מבחינתה ניצחון האור על החושך. "אויבינו אומרים פן ירבה, ואנחנו אומרים כן ירבה. משנאינו רוצים שניפול לייאוש ולמרה שחורה. כאשר אנחנו קמים לאחר הנפילה ומתעקשים להוסיף לחיות, לשמוח ולהפיץ אור – זהו הניצחון האמיתי".

במהלך הביקור בבית ילדותו יחד עם ראש הממשלה ופמלייתו, נשא מוישי דברים בפני הנוכחים. "מאבטחי ראש הממשלה, המורגלים בנאומים, העידו כי עמדו להם דמעות בעיניים כשמוישי דיבר. הוא בירך בשם ומלכות 'ברוך שעשה לי נס במקום הזה'". מוישי הודה לנתניהו בחום על כך שקיים את הבטחתו למשפחה, בעת שנפגשו עם ראש הממשלה ההודי, מר מודי, כשביקר בישראל. "מודי ביקש לראות את מוישי כשהגיע לארץ", נזכרת יהודית, "ובאותו ביקור הבטיח מר נתניהו שיצרף אותנו לביקורו העתידי בהודו". בנאומו בירך מוישי את נתניהו ואמר: "ברוך שומר הבטחתו למוישי – ומקיים!". מוישי הגיש את מתנת המשפחה לראש הממשלה - מיצג של דגם ספר התורה מבית חב"ד שנפגע על ידי המחבלים. "צילמנו את הנקודה שבה פגע הקליע בספר התורה", מספרת יהודית. הכדור חדר לתוך ארון הקודש ופגע בספר התורה, שנשאר פתוח במקום קריאת התורה של תפילות יום הכיפורים שנערכו בבית חב"ד בתשרי תשס"ט. הקליע יצר צורה של מגן דוד ופגע בפסוק "ויהי אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' וימותו". "בתוך המיצג מיקמנו תמונה של גבי ורבקי עם הכיתוב 'בקרובי אקדש' ותמונה של מוישי שבתוכה נכתב 'וזכרם לא יסוף מזרעם'. מוישי הגיש את המתנה לראש הממשלה וראש הממשלה חיבק ונישק אותו".

בית חב"ד במומבאי הוא בניין בן חמש קומות. בקומה החמישית התגוררו גבי, רבקי ומוישי. במהלך ביקור נתניהו, עלתה המשלחת לדירת המשפחה. מוישי דיבר שם על כך שהוא שמח לחזור הביתה. הוא אמר לנתניהו: "תסתכל, אמא ציירה לי על הקיר את אותיות הא'-ב' הקדושות כדי שאלמד אותן". הוא הראה לראש הממשלה את קו הגדילה שרבקי סימנה על הקיר כאשר הייתה מודדת כמה גדל ולאיזה גובה הגיע. ליד הסימון האחרון שסימנה רבקי על הקיר, היא כתבה: "מוישי בן 13 חודש". מוישי ביקש מנתניהו: "בוא ניגש לקו הגובה ונראה לאיזה גובה הגעתי". ראש הממשלה שלף טוש כחול עבה ואמר: "בוא נסמן". הוא מדד את מוישי, תשע שנים לאחר הפעם האחרונה שבה רבקי מדדה אותו, סימן קו וכתב: "עם ישראל חי!". "זה היה מרגש בצורה שלא תתואר", מעידה יהודית, "וגם ספונטני באופן חריג, כי אצל ראש הממשלה הכול הרי חייב להיות מתוכנן מראש. אני חושבת שבר המצווה של מוישי וכל מה שהוא מבטא בחייו מעידים על החוסן של העם הזה, עם ישראל שחי. נכון, הפיגוע הוא אסון כבד וכאב עצום, אבל הקו, קו הצמיחה והחיים, ממשיך, ימשיך - וינצח".