נס הכנסה – סיפור לשבת

יובל ישב מול פקידת מס הכנסה בירושלים, הגיש לה את דו"ח הפעילות שלו, נתן לה את קבלותיו וסידר עמה כל מה שעליו לסדר.

עודד מזרחי , ל' בחשון תש"פ

סיפור לשבת
סיפור לשבת
צילום: איסטוק

"הכול טוב ויפה", אמרה, "ואם תמלא כמה טפסים, אולי יהיו לך החזרים מאיתנו".

"מה צריך לעשות?", שאל יובל שאינו חובב מילוי טפסים, וליתר דיוק די סולד מהמלאכה המייגעת הזאת.

"זה לא נורא", הרגיעה הפקידה, "צריך רק למלא כאן... להוציא מהמחשב טופס כך וכך... לשלוח לנו במייל... ואחר כך למלא את הטופס הזה... ואחרי כן למלא את הטופס ההוא לפי הסימונים שאסמן לך...".

יובל לא היה מסוגל נפשית לעמוד במשימות הבירוקרטיות הללו, ואמר לפקידה: "את אומרת שקבלת ההחזרים מוטלת בספק. אני לא יכול להרוג את עצמי על הספק...". הוא היטיב את כיפתו הדהויה והוסיף: "אם הכסף צריך להגיע אליי, הוא יגיע בעזרת השם".

הפקידה התאכזבה מתגובתו ואמרה: "חבל, אבל רצונו של אדם כבודו".

כעבור כמה חודשים יובל הלך מביתו הסמוך לרחוב יפו בירושלים לשוק מחנה יהודה. בכיסו היו כמה שקלים, ולא היה לו מושג כיצד הוא חוזר עם המצרכים שביקשה אשתו כאשר כרטיס האשראי שלו היה סחוט עד תום. אבל זו הייתה צרתו הקטנה. באותה שעה הוא היה בין חתונה שנערכה לבנו ובין בר מצווה לבן נוסף, וכעת הוא זקוק לכסף לחופשת הקיץ של ילדיו המרובים, וכסף מנלן?

"ריבונו של עולם", פתח את שפתיו, "כל הכספים שאני זקוק להם הם של מצוות שאני מקיים למענך. אנא תן לי את כל צורכי!".

אז החל לדמיין שהקדוש ברוך הוא שולח לו מציאה. הוא ראה בעיני רוחו שטר של 100 שקלים מחכה לו על המדרכה וגיחך בליבו: זה יעזור בקושי לקניות של עכשיו, ומה עם כל השאר? אז החל לדמיין שהוא מוצא על המדרכה חבילת שטרות כרוכים בגומייה ממתינה לו מששת ימי בראשית.

אבל גומייה זה כנראה סימן ויהיה עליי להכריז על האבידה, התעוררה קושיה בנפשו. ואז הרהר שאולי זה בכלל כסף של גוי שאינו חייב בהשבת אבידה, ודחה זאת בדעתו כי הרי רוב מי שמגיעים למחנה יהודה הם יהודים, וחוץ מזה יש קידוש השם בהשבת אבידה לגוי. ובכלל, גער בעצמו, איך אני בונה את ישועתי מצרתו של אחר?!

וכך המשיכו דמיונות על כספים מגולגלים לעלות בדמיונו, ובעקבותיהן סברות הלכתיות וטענות מוסריות. זה לא היה אופייני לו, שהרי הוא אדם מציאותי, אבל כנראה שחסרון כיס קשה דוחק את האדם לזירת הדמיונות.

מה פתאום אני נותן עצות לקדוש ברוך הוא?! קרא בנפשו, הרי יש לו אינספור דרכים לעזור לי, אפילו שאיני מעלה בדעתי דרך אחת נורמלית...

הוא נכנס לשוק ההומה, החל לקנות מה שאשתו ביקשה, זעיר פה, זעיר שם, וכאשר הכסף המזומן תם ואיננו, ראה שהצליח איכשהו לקנות את הדברים הדחופים ביותר.

יובל חזר לביתו עם כמה שקיות מרשרשות, כיס מרוקן לחלוטין ושאריות דמיונות מנין הכסף הנצרך לו כל כך יכול לצוץ לפתע. הוא עובד בשיפוצים ואין עבודה בזמן האחרון. אולי מישהו יתקשר עוד מעט?

כאשר נכנס לפתח הבניין הישן שבו הוא מתגורר, הבחין במעטפה לבנה בתיבת הדואר שלו.

הוא פתח את התיבה עם מפתחו הזעיר וראה שזהו מכתב ממס הכנסה, סימן שאינו מבשר טובות בדרך כלל... על המעטפה היה כתוב: "הלבנת הון זו אשכרה עבירה!".

כנראה השם יתברך מרמז לי שמציאת כסף רב שאינו שלי היא סוג של הלבנת הון... כך עלה בדעתו כאשר החל לטפס במדרגות אל ביתו שבקומה הרביעית. כאשר הגיע, הניח את השקיות על שולחן העץ בסלון והתפנה לפתוח את המכתב. ואז קרא: "לכבוד מר יובל... לפי חישובים שערכנו בעקבות מסירת הדו"ח השנתי שלך והצהרת ההון, עלה בחשבוננו כי מגיע לך החזר של 7,071 שקלים. הכסף ייכנס לחשבונך בימים הקרובים...".

תוך כדי שמחתו נזכר בביקור שהיה לו במס הכנסה אצל הפקידה, ותמה איך קיבל החזרים, הרי לא מילא את הטפסים הנדרשים כבקשתה? הוא יצר עמה קשר והתברר לו שהיא ריחמה עליו ומילאה את הטפסים במקומו, וכך זכה בהחזרים בזמן שכל כך היה זקוק להם. הוא הודה בפיו למלאכית הטובה שהתחפשה בעולם הזה לפקידת מס הכנסה, ואמר לה: "את לא מס הכנסה, אלא נס הכנסה...", ובליבו הודה לבמאי של הסרט העולמי שפותח את ידיו ונותן לשחקניו את אוכלם בעתו.

ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם: orchozer@gmail.com