עם יותר ביטחון

כשבנט מגיע מעמדת שר הביטחון – הצעד הנכון ביותר למפלגות הימין הוא להתגבר על הסכסוכים הפנימיים ולהחזיר לו את שרביט ההובלה

ניצן קידר , ל' בחשון תש"פ

מעריך שהימין יספוג מכה בבחירות נוספות. בנט
מעריך שהימין יספוג מכה בבחירות נוספות. בנט
צילום: אריאל חרמוני, משרד הביטחון

מדינת ישראל הולכת בדרך הבטוחה לבחירות בפעם השלישית בתוך שנה. נראה שאין מי שרוצה או מסוגל לעצור את כדור השלג הזה, למרות שאיש במערכת הפוליטית אינו מתלהב במיוחד מבחירות נוספות. אחרי שתי מערכות שהסתיימו בחוסר הצלחה להרכיב ממשלה, הפסימיות והציניות שולטות בפוליטיקה הישראלית. כמעט בכל המפלגות יש היערכות ברמה בסיסית להנעה של מערכת בחירות שלישית.

מי שהעיר מעט את המערכת, לפחות ברמת הציבור הדתי-לאומי, הוא יו"ר הימין החדש ושר הביטחון נפתלי בנט, שהכריז בכנס פעילים וראשי סניפים שהמפלגה תרוץ באופן עצמאי בבחירות הקרובות, אך לא שלל חיבורים ואיחודים. עיתוי ההכרזה לא היה מקרי כלל. בנט מנתח את המצב, ולדידו אין על השולחן אופציה אמיתית אחרת מלבד בחירות. מבחינתו האפשרות של הקמת ממשלת אחדות נראית לא ריאלית, וזה הזמן הנכון להשקיע בחיזור אחרי ציבור שנחשב תומך קלאסי של הליכוד, והפעם ייתכן שימאס בכך ויחפש בית אחר. להערכתו גם אנשי ימין חילוני שהצביעו לליברמן, או דתיים לאומיים שהצביעו כחול לבן, עשויים למצוא מקום תחת המטרייה של הימין החדש.

זה לא סוד שבנט מעריך כי הימין יספוג מכה בסיבוב השלישי של הבחירות. הוא מנתח את שתי המערכות הקודמות ומצביע על ירידה בהצבעה לימין, מגמה שלדעתו תימשך. בסביבתו אומרים שבנט רואה את המפלגה שלו כפלטפורמה למפלגת ימין ערכית שחסרה בנוף הפוליטי. עם זאת, הוא לא מתבסם מהסקרים המפרגנים ויודע שצריך להמתין ולראות לאן תתפתח המערכת.

בנט הכיר השבוע במורכבות של המינוי שלו לשר ביטחון לצד נתניהו. כשבישר על שינוי מדיניות של הקבינט לצורכי הרתעה כך שלא יוחזרו עוד גופות מחבלים, דאג נתניהו לרמוז שמדובר במהלך שבכלל התחיל אצלו. גם נתניהו מבין שפרגון מוגזם עלול להעביר אל בנט כוח מהליכוד, וכל עוד הוא עומד בראש, אין לו שום כוונה לוותר על אף קול. אם בשלב מסוים היה נראה שהימין החדש תרוץ בצורה כזו או אחרת עם הליכוד, אולי אפילו כבלוק טכני, נראה שהאפשרות הזאת הפכה בימים האחרונים לפחות ופחות ריאלית.

במפלגה מסתכלים סביב ויבחנו כל איחוד לגופו. ייתכן מאוד שנראה את 'ימינה' במתכונת של הבחירות הקודמות, אבל לפי שעה עדיין אין שיח אמיתי בין הצדדים.

לרוץ שוב יחד

חוסר השיח נובע בעיקר מהעובדה שבבית היהודי נמצאים בסוג של קיפאון, ובאיחוד הלאומי ממתינים להם. נראה שאיש לא מעוניין לפרק את החבילה, אבל התחושה שמחלחלת אט אט היא שגם הפעם, במקום לסגור הכול מראש תהיה המתנה לרגע האחרון, למגינת ליבם של התומכים והמצביעים.

בשתי המפלגות יודעים שהזמן הנוכחי לבחירות אינו נוח מבחינתן בלשון המעטה. לגורם בכיר בבית היהודי הדברים מאוד נהירים. "ברור שהולכים ביחד, על בסיס אותו מתווה, ועל גבי האיחוד שלנו נקרא לעוד מפלגות להצטרף – כשאנחנו מכוונים לימין החדש ולעוצמה יהודית". אלא שבאיחוד הלאומי לא מרגישים את הבהירות הזאת. השבוע נפגשו מנכ"לי המפלגות, ופרט לאווירה הטובה נראה שכל עוד יש ציפייה שהפלונטר הפוליטי ייפתר איכשהו וממשלת אחדות תקום, אפשר לנהל שיחות באוויר בלי להניח את הרגליים על הקרקע ולדבר תכל'ס, אולי אפילו על איחוד מלא של שתי מפלגות הציונות הדתית.

אין סיבה מיוחדת למצב הזה. בבית היהודי עוד עסוקים בהיערכות ובבדיקות פנימיות. יש מי שמנסים להוביל לעריכת פריימריז בזק, שעל פי התוכנית יהיו רק לרשימה ולא לראשות המפלגה. אם מהלך כזה ייצא אל הפועל, מטרתו תהיה להרכיב רשימה שונה מעט מהקיים היום. לא בטוח שמרכז הבית היהודי יהיה מוכן לאשר צעד כזה. הבית היהודי גם נמצאת במהלך גדול יותר של היערכות פנימית והקמת מועצה ציבורית.

באיחוד הלאומי קצת יותר מסודרים. מבחינתם אפשר להמשיך במצב הקיים. אין כמעט שאלות על הפרק, והתסריט האופטימלי הוא צילום מצב של הרשימה הקודמת, כשההנחה היא שצירוף של הימין החדש יהיה לא פשוט.

בנט ירצה להתחבר למפלגות הימין, מן הסתם, כמוביל. סביר להניח שאנשי הרב פרץ יילחמו במהלך כזה בכל כוחם. גם בצד האיחוד הלאומי זה לא קל לעיכול, ונראה שאחרי הנכונות לפשרות עם הימין החדש בסיבוב הקודם, הפעם זה ייראה קצת אחרת. בבית היהודי ובאיחוד הלאומי אומנם מפרגנים לבנט במשרד הביטחון, אבל חושבים שאין זה נכון להחזיר את מי שפרש מהמפלגה וספק גדול אם ירצה להמשיך לפעול איתה בעתיד, במיוחד לא למקום הראשון. אחרי שאיילת שקד הוצבה שם במערכה הקודמת והתמונה לא השתנתה מהותית, איש לא יכול להבטיח שבנט הוא זה שיגדיל את מספר המנדטים ויהפוך את השלם לגדול מסך חלקיו. בשתי המערכות הקודמות הוא לא ממש הצליח בכך.

אם נתנתק כרגע מהחשיבה המפלגתית וננסה להישיר מבט קדימה, ייתכן מאוד שהצעד הנכון של כל שלוש המפלגות יהיה לרוץ שוב יחד, גם במתכונת של בלוק טכני. יציאה לבחירות כשבנט שר ביטחון, אולי אפילו עם הישג או שניים בכיס, יכולה להועיל לכל שלוש המפלגות. גם איילת שקד נחשבת פופולרית מאוד ותוסיף לרשימה כזאת. הוויכוח על המקום הראשון, ברגע שמדובר בחובש כיפה, יכול גם להתייתר. זו לא פחיתות כבוד להגיע מהמקום השני לתפקיד משמעותי, כל עוד החלוקה בין כל המרכיבים או המפלגות תהיה הוגנת לכל הצדדים. אין איש גדול מרעהו כאן. חובת ההוכחה חלה על כולם.

כל הצדדים צריכים להיות פתוחים כאן לפשרות, אבל אם רוצים להגיע גבוה, ייתכן מאוד שגם בבית היהודי צריכים להבין שנכון להעמיד את בנט במקום הראשון. זה יהיה קשה מאוד לעיכול, ויצריך כמובן סקרים תומכים, אבל בדרך כלל שר ביטחון – ועוד מישהו שמזוהה מאוד כמו בנט – צובר פופולריות. אומנם זו תקופת ביניים, אבל הצעד הנכון הוא הצעד שימקסם הן את כוחו של גוש הימין והן את כוחן של שלוש המפלגות הללו.

ריצה נפרדת בעת הזאת היא בעיקר הימור, של כל הצדדים. בסיבוב הראשון של הבחירות למדנו שהימור יכול ליפול על אלפי קולות ולהפוך לבעיה גדולה. בסיבוב השני למדנו שהחיבור כנראה הציל שתי מפלגות מלהישאר מתחת לאחוז החסימה. הסיבוב השלישי הוא נקודת מבחן ציבורית – האם אפשר לעזוב לרגע את האני, את התפקיד ואת המיקום ולהתרכז בהגדלת הכוח, כדי שבסיבוב הבא תוקם כאן ממשלה מתפקדת.

קפוא בירושלים

ההכרזה של מזכיר המדינה האמריקני מייק פומפאו באשר לחוקיות ההתנחלויות לא תורגמה עד כה לשום מעשה בשטח. בישראל עסוקים לא מעט בעניינים הפוליטיים, וייתכן שיש גם מי שחוסר העיסוק נוח להם.

נראה שברמה הממשלתית, לא מעט שרים היו שמחים לראות את ההצהרה האמריקנית הופכת למהלך של החלת ריבונות או לפחות לצעד בכיוון, אבל בתקופת כהונה של ממשלת מעבר, גם אילו נתניהו היה רוצה מאוד (ולא נראה שזה בראש מעייניו כרגע), נראה שידיו כבולות. השבוע הצטרפה ביקורת ירדנית וערבית למהלך, שהניעה עוד קצת את הצד האירופי לרמוז לישראל שצעדי סיפוח לא יתקבלו בהבנה.

יש מי שחושב שנכון ואפשר להתחיל בקטן, לפחות בזירה המקומית. יו"ר סיעת 'התעוררות' בירושלים, עופר ברקוביץ', הגיש למועצת העיר הצעת החלטה לפעול לקידום בנייה בגבעת המטוס ובעטרות, בעקבות הצהרת פומפאו. במסמך שהגיש הוא מציין כי קרוב ל-14 אלף יחידות דיור חדשות קיימות במסמכי התכנון של עיריית ירושלים ומשרד השיכון, בגבעת המטוס, בעטרות ובחלקים נוספים בעיר, אך מעוכבות בגלל בקשות והוראות מהדרג המדיני שגורמות למעשה להקפאה בשטח. לצד יחידות הדיור קיימים גם שטחים מסחריים בהיקף גדול במיוחד, שיכולים להיות עתודות נוספות הן ברמת הכנסות העירייה והן ברמת התעסוקה בעיר.

"הגיע הזמן לשים סוף להקפאת הבנייה בירושלים", אומר ברקוביץ' ל'בשבע'. "לפחות 14,000 יחידות דיור, שטחי תעסוקה, תרבות וחינוך יכולים לקדם את ירושלים באיכות החיים ובהקטנת הצפיפות בה, באזורים נוחים לפיתוח. בעטרות משרד השיכון והבינוי הכריזו על פוטנציאל לבניית שכונה חדשה שמונה כ-10,000 יחידות דיור, שתפתור את מצוקת הדיור הקשה בעיר ואת החיכוכים בשכונות המעורבות. בגבעת המטוס יש שטחים מצוינים לבניית שכונה חדשה של 2,600 יחידות דיור לפחות, ועוד כ-1,500 בגבעת אליהו בין גילה להר חומה".

לדברי ברקוביץ', הוא מצפה מראש העיר לשנות את היחס לאזורים הללו, בעקבות המציאות החדשה שנוצרה לאחר ההודעה האמריקנית. "העליתי מול ליאון את הדרישה לבנות בשטחים המוקפאים, אך לצערי בשל מחויבותו לפטרוניו ליברמן ודרעי, שהיו בממשלה כשהחלה ההקפאה, הוא פחד לפעול כנגדם. הצהרת ממשל טראמפ היא עוד הזדמנות משמעותית לנצל את הרוח הגבית ולבנות בכל חלקי ירושלים. אני קורא לראש העירייה ליאון להפסיק ליישר קו עם מדיניות ממשל אובמה הישנה, ולקדם ריבונות ופתרונות דיור בירושלים".

לתגובות: nitsankeidar@gmail.com