שכול במימון אירופי

מירב חג'אג' שכלה את בתה שיר בפיגוע טרור, ומאז היא מקדישה את מרצה כדי לעצור את המימון האירופי להגנה על מחבלים כמו רוצח בתה.

חגית רוזנבאום , ל' בחשון תש"פ

המשפחה לפני הכול. הרבנית רבקה צוקרמן מוקפת במשפחתה הענפה
המשפחה לפני הכול. הרבנית רבקה צוקרמן מוקפת במשפחתה הענפה
צילום: ברוך גרינברג

כשהשוטרים חקרו ביום ראשון השבוע את מירב חג'אג' לקראת הגשת כתב אישום נגדה, היא לא נבהלה. התשובה הייתה מוכנה בפיה: "לא אני זו שאמורה להיחקר. אתם צריכים לחקור את אנשי האיחוד האירופי, שבמימונם ילדים נהרגים".

חג'אג', שבתה החיילת שיר הי"ד נרצחה בפיגוע הדריסה בארמון הנציב, תכננה וביצעה לפני כשלושה חודשים מפגן מחאה מול שגרירות האיחוד האירופי, יחד עם הפעילה החברתית שפי פז. חג'אג' ידעה כי היא מסתכנת בהגשת כתב אישום נגדה ובהעמדתה לדין, אומנם בעבירה מינורית של השחתת פני מקרקעין, אבל "הסכמתי לקחת סיכון, כי הורגים לנו את הילדים", היא מנמקת. המחאה של השתיים כללה הצבת תמונות של נרצחי טרור וריסוס גרפיטי על בית השגרירות, הקורא לאיחוד האירופי לעזוב את ישראל.

בזמן חקירתה של חג'אג' במשטרת מרחב דן, הפגינה בחוץ קבוצת הורים שכולים השותפים למאבק נגד הזרמת כספי האיחוד האירופי לשורה של ארגונים הפועלים בישראל. ההורים התעוררו לטיפול בנושא לאחר שחוו על בשרם את תוצאות מיליוני השקלים הזרים המממנים מדי שנה ארגוני זכויות אדם, שאותם פוגשים ההורים הדואבים בבתי המשפט. חג'אג' מספרת על עורכי הדין מטעם 'המוקד להגנת הפרט', אשר מייצגים את המחבלים בבתי המשפט ועוצרים כל ניסיון ענישה או הרתעה: הריסה או איטום של בתי המחבלים, גירוש המשפחות, שלילת תושבות ועוד. "אנחנו והמדינה שנתיים וחצי במשפטים איתם", מספרת חג'אג', "עורכי הדין של המוקד להגנת הפרט יושבים על ים של כסף ומונעים מאיתנו את המטרה של ייצור ההרתעה נגד מחבלים. אנחנו רוצים שלמחבל הבא ייצא החשק לעשות פיגוע אחרי שיראה מה קורה למחבל שרצח, אבל הם הורסים את כל ההרתעה".

דו"ח של תנועת 'אם תרצו' בנושא זה מצביע על נתונים מעוררי קנאה ברמה הכלכלית, אבל בעיקר מדאיגים ברמה הלאומית. האיחוד האירופי מממן את פעילותם של 28 ארגונים בישראל, בסכום כולל שעמד על יותר מ-60 מיליון שקלים. הסכום מתחלק בין מימון ישיר של האיחוד ובין מימון דרך גוף המכונה 'מועצת הפליטים הנורבגית', אשר האיחוד שותף במימונו. מי שזוכים בנתח נכבד מעוגת המימון של האיחוד הם שלושת הארגונים שמספקים הגנה משפטית למחבלים ולבני משפחותיהם: 'המוקד להגנת הפרט', 'האגודה לזכויות האזרח' ו'עדאלה'. השלושה קיבלו מהאיחוד האירופי בשנים האחרונות סכום העומד על יותר מ-17 מיליון שקלים – כמעט שליש מהמימון האירופי. בשנת 2019 בלבד קיבל 'המוקד להגנת הפרט' עד כה יותר ממיליון שקלים.

ואכן, הכסף האירופי משמן היטב את המכונה המשפטית של המוקד, אשר מציג שורה מרשימה של מאבקים בבתי המשפט נגד הריסת בתי מחבלים ושלילת זכויותיהם. בחמש השנים האחרונות הגישו עורכי הדין של הארגון יותר מ-75 עתירות לבג"ץ נגד הריסת בתי מחבלים. בשנים אלו הגן המוקד משפטית על יותר מ-62 מחבלים ובני משפחותיהם. מדובר במחבלים שרצחו יחד יותר מ-60 בני אדם.

בין השאר ייצג המוקד להגנת הפרט את משפחות רוצחי שלושת הנערים מגוש עציון, את משפחת המחבל שרצח את השוטר ברוך מזרחי, את משפחת המחבל שרצח את דני גונן ז"ל, את משפחות המחבלים שביצעו את הטבח בבית הכנסת בהר נוף בירושלים ואת משפחת המחבל שרצח את הלל אריאל בת ה-13 בשנתה. לאחרונה ייצג המוקד את משפחת המחבל שרצח את דביר שורק ז"ל.

כאמור, חג'אג' נאלצה להתעמת עם פעילי המוקד בין כותלי בית המשפט. הללו עתרו לבית המשפט העליון נגד הריסת בית המחבל שרצח את שיר יחד עם שלושה צוערים נוספים. בהמשך עתר המוקד נגד כוונת שר הפנים לשלול את התושבות של משפחת המחבל. ב'אם תרצו', אשר מלווים את מאבקה של חג'אג' ושאר ההורים השכולים, סבורים שההתנכלות לאם השכולה אינו מקרי: "לאחר שהאיחוד האירופי מימן את ההגנה המשפטית למחבל שרצח את שיר חג'אג', כעת סימנו באיחוד את מירב, ורוצים להפוך גם אותה לקורבן של האיחוד האירופי".

לקח אותה אלוקים

"התגאיתי בפני החברות שלי, שיש לי חברה שהייתה גם חברה של סבתא שלי". את ההודעה הזאת קיבלו במהלך השבעה ילדיה של הרבנית רבקה צוקרמן ז"ל, שהלכה בשבוע שעבר לעולמה והיא בת 95. השולחת היא נכדה של אחת משכנותיה של הרבנית בכפר הרא"ה, שהתגוררה אצל סבתה והייתה מנהלת שיחות תדירות וממושכות עם השכנה הרבנית, שהייתה קשישה ממנה בעשרות שנים. "הייתה לה רעננות מיוחדת, היכולת לדבר עם צעירים ושירגישו ממש כמו חברים שלה", מספר הבן, הרב מאיר צוקרמן.

הרבנית צוקרמן לא הייתה דמות ציבורית בולטת, ולא בכדי – לכתחילה כיוונה את חייה כך שבמרכזם יעמוד הבית. הצעירה שברחה מווינה ברגע האחרון לפני הכיבוש הנאצי הגיעה לארץ ישראל, ולאחר שנתיים של לימודים מצאה את עצמה על הגבעה בכפר הרא"ה, נכונה לעבודות מטבח, כיבוס וארגון לתלמידי הישיבה הצעירה. בתוך זמן קצר נקשרה נפשה בנפשו של הרב אברהם צוקרמן, שלימד בישיבה לצידו של הרב נריה משנת ת"ש. לפני שהתחתנו, הציב בפניה בעלה לעתיד תנאי: "אבא אמר לה מראש: התנאי שלי להתחתן זה שמספר אחת בחיים שלנו כזוג תמיד תהיה הישיבה", מספר הבן. רבקה הצעירה הסכימה, וברצינות האופיינית לה הפך התנאי הזה למוטו שהוביל את חייה. כך למשל, גם דפיקות של תלמיד שבא להתלונן על דבר של מה בכך בשעה שלוש לפנות בוקר, נענו על ידיהם והרב קם וניגש לישיבה לברר את העניין. "אבא השקיע את כל כולו בישיבה", מספר הרב מאיר, "הוא נסע בימים ובלילות בכל רחבי הארץ. אמא היא זו שניהלה לבדה את הבית, לא ביקשה דבר ולא ציפתה לכלום. הוא היה פנוי לגמרי לענייני הישיבה".

"כן, זה הבית. פה ישבנו עשרות פעמים", אמר הרב חיים דרוקמן השבוע בניחום בבית האבלים. מנחמים רבים חזרו על מושג "הבית", בית המשפחה שהיה במקביל גם בית ועד לכל ענייני הישיבה ובהמשך ישיבות בני עקיבא. "הבית היה אמא, והוא היה גם מוקדש לעבודה הציבורית של אבא". אבל בשקט ובצנעה פעלה הרבנית במעשי חסד בהתמדה לאורך שנים. בכפר הרא"ה מתגוררת אישה ושמה רבקה, שנקראה באופן יוצא דופן על שם הרבנית עוד בחייה. אחיה הגדול של רבקה חלה במחלה חשוכת מרפא, והרבנית לקחה אותו ואת המשפחה כולה תחת חסותה: הוא היה מגיע מבית הספר לביתה לארוחת צהריים להכנת שיעורי בית, ורק לאחר מכן נשלח לביתו. כשנולדה לאותה משפחה בת, היא נקראה בשמה של הרבנית כאות להוקרתם והערכתם לאישיותה.

שכנה אחרת הייתה עגונה שהגיעה לישראל אחרי מלחמת העולם השנייה. לא נודע מה עלה בגורלו של בעלה והיא חיה בבדידות. "כל השנים בכל השבתות היא אכלה איתנו, בוקר וערב", נזכר הבן, "ואם היא לא הייתה מגיעה לקידוש, אמא הייתה שולחת אותנו שנדפוק לה על הדלת ונבדוק מה איתה".

אבל לפני ואחרי כל מעשי החסד עמדה המשפחה: חמשת ילדיה, עשרות נכדיה וניניה, שהרב מאיר לא יודע כבר למנות את מספרם המדויק. בכך לא נעצרה השושלת. הרבנית זכתה ללא פחות מעשרה חימשים, שאותם הכירה אישית בשמותיהם, עד יום מותה. עם נישואי הילדים עברה לשלב הנכדים במרץ לא פחות: בטבעיות הייתה מיטלטלת בנסיעות באוטובוסים מכפר הרא"ה אל הילדים במירון, בכרם ביבנה ובשאר רחבי הארץ, גם למקומות שבהם התחבורה קשה ודלילה. ילדיה ונכדיה נהנו מטיפולה המסור, שהיא לא ראתה בו עניין יוצא דופן. כמעט עד ימיה האחרונים חיה בבריאות ובצלילות מלאה. בשבועיים שלפני פטירתה הידרדר מצבה. כשנשאלה על ידי הילדים "מי את רוצה שייקח אותך?", כשהכוונה מי יסיע אותה לבית החולים, ענתה במודעות עמוקה: "הקדוש ברוך הוא".

לתגובות: Hagitr72@gmail.com