כשהרב הכריז 'אונקלוס זה לא אונקלוס'

כותרות "מפוצצות" יוצאות לא פעם מדרשותיהם של רבני קהילות, אך האם זהו תפקידם של רבנים? ממש לא בטוח.

הרב עמיחי אליהו , ג' בכסלו תש"פ

הרב עמיחי אליהו
הרב עמיחי אליהו
צילום: איגוד רבני הקהילות

"וזו המסקנה שלי -" כך סיים רב בית הכנסת את הדרשה שלו לפני 350 מתפללים , "אונקלוס על הפרשה אינו אונקלוס".

הרב עשה זאת בפאתוס ובדרמה גדולה, כמוצא שלל רב. מה שהוסיף להלם הכללי שהייתי נתון בו עם סיום דבריו. התבוננתי על המתפללים סביבי לראות האם כמוני הם הבינו את ה"מסר החשוב" שהיה לרב בית הכנסת ללמד למתפללי המניין בשבת. תהיתי ביני לבין עצמי, אולי חוסר הנסיון שלי בשפה האנגלית הוא שגורם לבלבול שאני נמצא בו. אבל לא. זו בדיוק הייתה כוונת דברי הרב.

מהי המטרה של דברי הרב בתפילות השבת? מהו השג הנדרש שכל רב קהילה צריך להגדיר לעצמו לפני שהוא עולה לדבר לפני חברי הקהילה שלו?

נראה לי שתפקידו של הרב בכלל ובעיקר בדברים שהוא נושא לפני המתפללים בשבת. לעורר את הלבבות לתורה, לקרב את חברי הקהילה לעבודת ה', לחבר אותם לערכים וסולידריות יהודית. ולתת נשמה במרקם החיים הסובבים את באי בית הכנסת. "ולעובדו בכל לבבכם" אומרים חכמי ישראל, הדרך שלך לעבוד את ה' בכל הלב נעשית ע"י תפילה.

לא לחינם "בית הכנסת" נקרא על שם פעולת הכינוס שמתרחשת בו, ולא "בית תפילה" ואפילו לא "בית מדרש". אלא מקום כינוס ומפגש של קדושה. אם תשימו לב למבנה בתי הכנסת הספרדים, צורת הישיבה בהם "ח" מאפיינת מחד פניה ציבורית כלפי ארון הקודש אבל היא משולבת בהוויה פנימית ופניהם איש אל אחיו. אפשר לראות את הגישה הזו באה לידי ביטוי בלא מעט מאפייני תרבות-תפילה "של יוצאי עדות המזרח". דוגמת "סבב הנשיקות" ולחיצות הידיים של היורד מעליה לתורה. (אולי שווה פוסט בפני עצמו)

איך שאני לא מסתכל על זה. המסקנה מדבר התורה של רב הקהילה הזו, "שאונקלוס הוא לא אונקלוס" , לא הוסיפה לי דבר. ובשאלות שהצלחתי לגמגם באנגלית כלפי מתפללי בית הכנסת ההוא, לא הבחנתי שנוספה אצלם יראת שמים מיוחדת; וגם לא תפיסה ערכית שיכולה להצעיד את החיים בקהילה שלב אחד קדימה. דבריו לא היו בכיוון של רגש שמעורר את הלב לתפילה כנה יותר, טובה יותר, מרגשת יותר. וזה היה בתפילה של פרשת "חיי שרה".

פה בארץ התגלגל לידי פלפול דומה במהותו על "היתר" שמצא ד"ר רב פלוני לומר דברי שקר. כשהוא משחק בדברי חז"ל כאילו הם כלי או נוסחה חשבונאית. דברים שאין בהם רוח ונשמה.

"התשובה היא אחת" כך הוא כתב, "השקר הוא לא באמת איסור מוחלט!". עיון במספר פוסטים של אותו רב ד"ר מגלה שהוא אימץ לעצמו גישה שמבקרת את חז"ל מזלזלת בהלכות ובמנהגים של דורות קודמים. אונקלוס הוא לא אונקלוס וחז"ל הם לא חז"ל.

שמישהו יסביר להם, לרבנים הללו. שלא קם איש אחד שהתקרב ליהדות מפלפולי האקדמיה הללו. עוד לא צמחה הקהילה שקיבלה עליה ערכים יהודים מתוך גישה כזו. לא נברא החזן שהתפלל בדבקות גדולה יותר בזכות פלפול שכזה. יתירה מזו, גם אם מישהו היה שומר שבת טוב יותר בגלל הגישה הזו על חשבון חז"ל או ביחס לערכים אחרים. אני רואה בזה שקר. ולא שקר מהסוג שאותו רב ד"ר התיר. (כדאי לראות אצל הרפורמים והקונסרבטיבים לאיפה הובילה אותם הגישה הזו)

אם מישהו רוצה לעשות מחקרים אקדמיים, לבריאות. אבל אם רבנים רוצים להביא יהדות ורוח גדולה לבאי בית הכנסת, אם אנחנו רוצים כציונות דתית להיות חלק מהעולם היהודי הקהילתי . כדאי שנעמיד בראשנו רבנים עם נשמה, עם אהבה לתורה ולציבור – במקום האהבה לפילפולים אקדמיים ולתאוריות ריקות מיהדות. יש בתוכנו לא מעט רבנים שיודעים לעשות את זה. רב שרואה שאנשי הקהילה שלו מחליפים את יראת השמים שלהם בפילפולי סרק יכול לצאת לסיור קהילות - ללמוד מאנשי חב"ד, מהרב קרליבך או מסתם רב קהילה עממי.

הגישה המתחכמת הזו לא רק שאינה מועילה אלא פוגעת בציונות הדתית כמגזר שמחפש לחבר בין רוח חכמי ישראל למציאות חיינו. שרואה בערכי היהדות אור ודרך חיים.

- לא כל בחור ישיבה או אברך יכול להיות רב קהילה ולא כל ד"ר הוא חכם גדול ביהדות או הוגה דעות, גם אם הוא עבר מבחני רבנות.

תפקידו המרכזי של הרב בקהילה – הוא להוסיף אור, אהבה ויראת שמים לבאי בית הכנסת. תוך שהוא דואג לקדם את הקהילה ולחבר בין החברים בה. כל השאר בונוס.