מה יקרה ביום בו לא יישאר מקום לקבורה

האוכלוסייה בישראל מתרחבת ובמקביל גם שטחי בתי העלמין. האם יש פתרון ליום בו לא יהיה עוד מקום לקבורה?

שמעון כהן , ד' בכסלו תש"פ

אילוסטרציה
אילוסטרציה
פלאש 90

דוגמא אישית תעזור. הרב הורוביץ

האוכלוסייה בעולם בכלל ובישראל בפרט הולכת ומתרחבת ובמספר בימות ציבוריות עלתה באחרונה סוגיה מסקרנת לדיון ציבורי: סוגיית היום שבו בתי העלמין יכבשו עוד ועוד נתחי קרקע שבהם יכולים היו להשתכן בני אדם חיים. האם ישנו פתרון ארוך טווח לשטחי בתי העלמין ההולכים ומתרחבים?

על הסוגיה הזו שוחחנו עם הרב הלל הורביץ, בעבר מנכ"ל בתי העלמין היהודיים בירושלים, ומסתבר שאכן הבעיה מעסיקה את הגורמים הרלוונטיים מזה תקופה ארוכה, אך לא בטוח שנמצא הפתרון הראוי ביותר שיפיס את דעתם של הצדדים.

"אנחנו בבעיה. יש מאבק בין החיים למתים. החיים רוצים לראות עוד שטחים בארץ ששטחיה מוגבלים ורוצים לראות שבונים עוד בתים לדור הצעיר, ומצד שני העם היהודי מצווה על מצוות הקבורה, ויש דרישה של המתים לקבור בצורה מכובדת במקום שבו יוכלו הצאצאים לעלות. בתוך המאבק הזה צריך לייצר פתרונות יצירתיים".

הרב הורביץ מזכיר את הפתרון הפשוט לכאורה והוא הרחקתם של בתי העלמין מריכוזי הערים, "באזור הנגב יהיה קל יותר להסדיר אזורי קבורה שתכבד את החיים ואת המתים, אבל זה אומר שבכל פעם שיש הלוויה או אזכרה זו נסיעה של שעתיים". המשמעות עלולה להיות שהציבור לא יוכל להגיע לפקידת מקום קבורת יקיריו. "שם, באזור הנגב, אפשר לקבל מענה של בניית שדה ולא בקומות, אבל המחיר הוא הנסיעה הארוכה".

"אם רוצים קבורה קרובה למשפחה באזורים המיושבים, יהיה מאוד קשה לפתח בתי קברות של קבורת שדה, שזה 300 קברים בדונם, כלומר מעט מאוד. בירושלים יש 4000 נפטרים בשנה וניתן להבין מהמכפלות כמה דונם צריך. מאחר ואין אפשרות להקצות את הקרקע הולכים לקבורה רוויה שבה בדונם ניתן לקבור 2000 או 3000 נפטרים בכוכי קבורה".

על פתרון הקבורה בכוכים מדגיש הרב הורביץ כי "אלו פתרונות על פי ההלכה, וגדולי הפוסקים מצאו בכך פתרון ראוי, אבל יש ציבור גדול חדרי דתי ומסורתי שמאוד קשה לו לקבל את הפתרון הזה, ונאבקים על כל פיסת קרקע. כשהייתי בתפקידי קיימנו במשרד הדתות אינסוף דיונים וישיבות למציאת שביל הזהב והתקשינו".

לדבריו "הרשויות לא יכולות להתעלם מהבעיה הזו וגם להקשיב לרוח הציבור. בכל יום נדרשתי לעזור למצוא פתרונות ולא תמיד הצלחנו לרצות את המשפחה. לא ניתן לאכוף את הדברים".

האם זו הסיבה למחירים המאמירים של הקרקעות לקבורה? "העלאת המחירים נובעת מהחוק שמאפשר לחברות הקדישא למכור אחוז מסוים של השטח במחיר יקר. את חלקות השדה שיש להן יותר ביקוש הם מוכרים יקר יותר. את חלקות הקבורה הרוויה זכאי כל אדם לקבל חינם במקום מגוריו".

עוד שאלנו את הרב הורביץ אם המאבק על קבורת שדה עשוי להיפסק במידה וגדולי תורה יצוו לקבור אותם בקבורת כוכים. הרב הורביץ משיב בחיוב זהיר. "ככל שתהיה דוגמא של גדולים בישראל, שאנשים יבואו להלוויה שלהם ויראו קבורה רוויה הדבר ישפיע על הציבור, אנשים יבינו שאם הוא והמשפחה שלו לא ראו בכך פחיתות כבוד אז בוודאי שאין בעיה, אבל זה תהליך ארוך".

לטעמו "אם יהיו גדולים בישראל שינחו את הציבור שעדיפה קבורת שדה מרוחקת, ואם תהיה דוגמא אישית זה יהווה פתרון, אבל המשמעות היא נסיעות ארוכות באזכרות".

עוד שאלנו אודות הפתרון הקדום של ליקוט עצמות, פתרון שהיה חלק מהמסורת היהודית בעבר. המשנה מאפשרת העתקת מקום קבורה במידה ומדובר בעלייה לארץ ישראל, במקרה של היזק הרבים ועוד, האם ניתן להשתמש בהיתר הזה על מנת לשנות מיקומם של קברים לאחר תקופת מה? "אני לא בטוח שהחברה בנויה לדיון על ליקוט עצמות אחרי קבורה זמנית במקום קרוב, למרות שהדבר היה בעבר", אומר הרב הורביץ ומדגיש כי הקושי החברתי בישראל נובע "מתוך דאגה לכבוד ההורים. זה מרגש לראות את הבנים שחשוב להם שהאבא והאימא ייקברו במקום מכובד. אנשים מוסרים את כספם ומוכנים לשלם כל מחיר כדי לכבד את ההורים. לא בטוח שהחברה מוכנה למהלך של העתקת קברים אחרי שנה. נצטרך למצוא את האיזון".

עוד מעיר הרב הורביץ כי "בתי קברות במנהרות", כפי שהושק באחרונה בהר המנוחות בירושלים, "זה פתרון נוסף, אדיר ויקר שהוא פריצת דרך אבל גם זה מוגבל והרוב שם כוכים. אם הציבור יילך על זה אשרינו ומה טוב חלקינו. שם, אגב, חלק מהכוכים בסלע-האם, שזו מעלה מאוד גדולה, גם אם צריך להתרגל למראה".

"הרשויות חייבות להתכנס לדון בסוגיה הזו. חשוב להציף את זה כי הביקוש גובר. עד תחיית המתים מדרך הטבע בתוך עשרים או שלושים שנה נכפיל את כמויות הנפטרים", דברי הרב הורביץ.