עושה צחוק מהחוק

חוות הדעת של מנדבליט הופכת את שר המשפטים ונציב שרות המדינה לסטטיסטים בתהליך מינוי פרקליט המדינה, זהו מעשה על גבול העברייני. דעה

שלמה פיוטרקובסקי , ד' בכסלו תש"פ

מנדלבליט
מנדלבליט
Flash 90

מה שעשה היועמ"ש אביחי מנדלבליט בחוות הדעת בעניין מינוי ממלא מקום לפרקליט המדינה הוא מעשה על הגבול העברייני.

חוק שירות המדינה מסדיר את ההליך של מינוי ממלאי מקום למשרות בכירות. החוק קובע מה המאגר שממנו ממנים את ממלא המקום (עובדי מדינה. אי אפשר להביא מועמד חיצוני), קובע מי הממנה (השר), וקובע עם מי מתייעצים (נציב שירות המדינה).

אז נכון, ברור שיש בעולם גם שכל ישר. ברור ששר משפטים נורמלי לא ממנה ממלא מקום לפרקליט המדינה בלי לקבוע לפני כן פגישה עם היועמ"ש שבה הוא ישמע את דעתו על המועמדים שעליהם הוא חשב. אבל להתייעצות הזו אין מעמד חוקי. ההתייעצות היחידה שיש לה מעמד חוקי היא עם נציב שירות המדינה.

חוות הדעת של מנדבליט למעשה הופכת את החוק לצחוק. היא לוקחת את שני האנשים שהחוק מעניק להם מעמד בתהליך המינוי (השר והנציב) והופכת אותם לסטטיסטים בתהליך, כשבפועל היא מכפיפה את שיקול הדעת שלהם לשיקול דעת של אדם (היועמ"ש) שהחוק לא העניק לו שום מעמד בתהליך.

אז אפשר להתייחס לזה בהומור, ולהגיד שעושים מהחוק צחוק, אבל באמת אין פה שום דבר מצחיק. זאת עבריינות. יש הוראת חוק ברורה והיועמ"ש מורה לשר לפעול בניגוד לחוק.

תגידו: אבל היועמ"ש כתב חוות דעת משפטית שמגבה את המהלך, אז בטח יש שם נימוקים שמסבירים למה זה כן חוקי. כאן תרשו לי להידרש לגמרא מוכרת. הגמרא אומרת שכדי להיות חבר בסנהדרין, הסמכות ההלכתית-משפטית הגבוהה של העם היהודי בשלהי ימי הבית השני ובדורות הראשונים שלאחר החורבן, היה צריך לדעת "לטהר את השרץ בק"נ טעמים", כלומר להביא 150 נימוקים טובים למה בעצם שרץ הוא טהור ולא טמא.

מאליה עולה השאלה, אם יש 150 הוכחות לזה ששרץ הוא טהור, למה אנחנו מתייחסים אליו כטמא? התשובה היא שסברות וטעמים זה טוב בשביל לחדד את השכל ולבחון מועמדים לסנהדרין. מאחר שבתורה כתוב שהשרץ טמא, אז עם כל הסברות ואחרי כל הסברות - הוא טמא.

גם כאן, אפשר להביא כל מיני סברות, מן הגורן ומן היקב, להצדקת עמדת היועמ"ש. כתרגיל אינטלקטואלי זה נפלא. אבל בסוף יש חוק. ואם היועמ"ש עושה ממנו צחוק אז אין שום סיבה שמישהו אחר במדינה יכבד את החוק.