אבני נגף. ארכיון
אבני נגף. ארכיוןצילום: רויטרס

מועצת העיר סקיו בצפון איטליה דחתה יוזמה שביקשה להנציח את זכר קרבנות השואה באמצעות אבני דרך קטנות המונחות בפתחי בתים בהם התגוררו יהודים לפני השואה.

על פי דיווח ב'ג'רוזלם פוסט', ההצעה לצירוף 14 אבנים נוספות למיצג שיותקנו בעיר סקיו, הועלתה בידי חבר אופוזיציה מפלג השמאל־מרכז במדינה.

אולם חבר מפלגת הימין־מרכז, אלברטו ברטולדו, טען כי יוזמות המוצעות בידי האופוזיציה "עשויות לייצר סוג חדש של שנאה ופילוג במדינה. הניחו לקרבנות לנוח על משכבם בשלום".

דחיית היוזמה עוררה תגובות רבות ונזעמות בקרב גורמים במדינה ומחוצה לה, כמו גם ביקורת חריפה שהושמעה מתוך הקהילה היהודית באיטליה, שעל פי הדיווח כינו את החלטת הוועדה "פעולה רשמית של הכחשת השואה, עצם העובדה כי אבני נגף במדרכה נחשבות לפרובוקציה בעיני העיריה, מייצגת לגיטימציה מבישה לנסיון למחות את זכר הקרבנות".

ראש עיריית סקיו, וולטר אורסי, הביע גיבוי בהחלטת העיריה לדחיית המיזם. לדבריו, בעיר כבר קיים לוח הנצחה לזכר קרבנות השואה תושבי העיר.

מאחורי פרויקט ההנצחה עומד האמן גונטר דמינג ששייך לבני "הדור השני" של צאצאי חיילים נאצים בגרמניה שמבקשים לעשות מעשה ולכפר על מעשה אבותיהם.

מינג חיפש דרך לבטא את תחושותיו העמוקות, שהאנשים שנרצחו חיו במקום שהוא חי בו – הלכו ברחובות, חצו כבישים, עמדו ליד חנות או בית או נכנסו דרך השער לביתם. הוא בחר להציב אבנים – אבני נגף קטנות – אבני מעידה. למעשה, כל אבן נגף קטנה היא גלעד, אנדרטה פרטית ואישית לאדם שהיה קשור למקום שהאבן הונחה בו.

הפרויקט, שבתחילה מנה חמש עשרה אבנים, הלך וגדל, וכיום פזורות בגרמניה ובעוד ארצות באירופה – בכפרים, בעיירות, ובערים הגדולות – מאות אלפי אבני נגף. דמינג מייצר את כל האבנים וחורט עליהן בעצמו. זאת, בשל רצונו שפרויקט ההנצחה יישאר אישי.

גם כיום, לאחר שהניח מאות אלפי אבני נגף קטנות, דמינג מקפיד לחקור את פרטיהם של כל איש, אשה, ילד או ילדה שהוא מנציח. רק לאחר שלמד על חייהם של כל אחד ואחת מן הקרבנות, הוא חורט את פרטיהם על האבנים. דמינג מעיד שהתחייבות זו שקיבל על עצמו, אינה פשוטה בעבורו. פעמים רבות, סיפוריהם של האנשים שהוא מנציח עצובים וטרגיים מאוד, ומביאים אותו לידי התרגשות גדולה.