בשנת 1963 ייצרה חברת פורד ביום פי עשרה יותר מכוניות מכפי שייצרה חברת פרארי בשנה, אבל בחייכם, מי חולם על נהיגה בפורד? לפרארי היו עיצוב, מהירות, יוקרה. לפורד, לעומת זאת, הייתה תדמית אפורה וכסף, הרבה כסף. כל כך הרבה כסף שהם רצו לקנות את פרארי, אבל אלה, איטלקים בוגדניים שכמותם, העדיפו להימכר דווקא לענקית הרכב היפנית פיאט. תוסיפו לתערובת הזאת בניית מכונית מאפס בתשעים יום, מרוצי מכוניות של עשרים וארבע שעות ושני שחקנים ראשיים זוכי אוסקר והרי לכם 'פורד נגד פרארי', הלהיט התורן מבית היוצר של אולפני דיסני.
הסרט, שמבוסס על סיפור אמיתי, חושף את דמותם של קרול שלבי וקן מיילס, שני גיבורים אמריקאים ואגדות מרוצים עוד בחייהם. שני החברים נשכרים על ידי חברת פורד כדי לבצע את הבלתי אפשרי: לבנות ולנהוג במכונית שתנצח את פרארי, הזוכה הקבועה והבלתי מעורערת במרוץ "עשרים וארבע השעות של לה-מאן" - שש משמרות, שני נהגים, רכב אחד.
המטרה ברורה, הדרך קצת פחות. דברים אף פעם לא פשוטים כשמדובר בכסף. דרך מסע של תככים, נקמנות, ביורוקרטיה, שיקולים תאגידיים ושלל הרעות החולות שמתלוות תמיד לריחו המשכר של הכסף, הסרט נע לאורך קו התפר שבין מוסכי הענק בדטרויט למסלולי המרוצים של אירופה.
קרול וקן קמים לתחייה על המסך בעזרתם של כריסטיאן בייל ('באטמן: האביר האפל') ומאט דיימון ('להציל את טוראי ריאן'). אם אתם מתלהבים מהליהוק, קחו בחשבון שבתכנון הראשוני היו אמורים לשחק בו בכלל טום קרוז ובראד פיט. אולפני פוקס המאה ה-20 (אולפן בת של דיסני) כנראה לא היססו לשלוף את התותחים הכבדים, כי כבר מההתחלה היה ברור שהם מהמרים פה על סוס מנצח. וכך, עם הפקה נוצצת, שוטים מדויקים ותוצאה סופית של סרט מהודק ומתוזמר היטב, ההרגשה הכללית שמתקבלת היא של חוויה קולנועית במיטבה.
איפה בכל זאת הקאץ'? הזמן, והרבה ממנו. שעתיים ו-32 דקות נמשך 'פורד נגד פרארי'. האורך לא עושה עם הסרט חסד, ודיאטה קלה באזור המותניים הייתה יכולה רק להועיל לו. מכירים את זה שבמהלך הסרט הזמן פשוט נוזל מבין האצבעות? אז הפעם זה לא קרה. הזמן עבר לאט, מאוד לאט. בסוף השעה הראשונה שאלתי את עצמי מתי הסרט ייגמר, וכשהשעון התחיל להורות לכיוון סופה של השעה השנייה עלו בי קשיים באמונה והתחלתי לתהות האם הוא אכן ייגמר. מבט חטוף באולם גילה מגוון רחב של מסכי סמארטפון מנצנצים, כך שאני מניח שאינני היחיד שחווה את המשבר.
הסרט התחיל בקול תרועה רמה שלא דעכה לאורך הסרט, אבל פשוט התחילה קצת לעצבן באוזניים. האם הסרט טוב? חד משמעית כן. האם השחקנים מעולים? הפסלונים על המדף שלהם עונים על השאלה הזאת. גם הבימוי מוצלח, התסריט חביב וסצנות המרוצים מעוררות השתאות. חד משמעית. אז האם הסרט מרוח ומשעמם? ובכן, קצת.
ב'פורד נגד פרארי' מבקשים למכור לכם את כל החבילה: סרט גברי הארד-קור שהותאם והונגש לכל המשפחה, סרט היסטורי בעטיפה נוצצת וחדשנית (למעט חסרונם של הפלאפונים, כמעט לא תרגישו בכך שמדובר באמצע המאה הקודמת), סרט מרוצים קלאסי מתובל בדמויות ושחקנים עם עומק. ויודעים מה? הם מצליחים בזה, וכל מה שאתם צריכים בשביל ליהנות מכל הטוב הזה הוא כרטיס וקצת סבלנות. כמה סבלנות? 152 דקות.