מצוות שאנחנו עושים לא מתוך רצון, אלא בגלל שה' ציווה - שוות יותר
מצוות שאנחנו עושים לא מתוך רצון, אלא בגלל שה' ציווה - שוות יותראיור: עדי דוד

עד עכשיו היו לה שיעורי בית ומבחנים, ככה זה באולפנה, אבל מאז שהתחיל חודש ארגון נוספו על החובות הרגילות גם החובות מהסניף. כשהיא מגיעה הביתה בערב, הבגדים שלה מלוכלכים בצבע והקול שלה צרוד, היא ממהרת למקלחת ואז לחדר. שיעורי בית.

אתם בטח לא מבינים מה יש לי, ילדה בת שבע, להיות כל כך תלויה באחות שגדולה ממני בעשר שנים. למה כל כך מפריע לי שהיא לא נמצאת. אז אני צריכה לספר קצת על עצמי: קוראים לי ברכה. נולדתי להוריי אחרי עשר שנים של תפילות. אמא אומרת שאת הודיה הם קיבלו בנס, אבל מאז שהיא נולדה לא עזרו הטיפולים וההשתדלויות. להודיה אחותי הגדולה לא נולדו אחים. עד שהגעתי היא הייתה לגמרי לבד, ואז נולדתי אני. היא האחות היחידה שלי ורק אני האחות שלה. היא מכינה לי סנדוויץ' בבוקר ומלווה אותי לבית הספר. בכל ערב היא ממציאה לי סיפורים לפני השינה, והיא אומרת שאני המתנה הכי טובה שאמא ואבא הביאו לה. אבל עכשיו אין לה זמן, לא לסנדוויץ' ולא לסיפור.

לפעמים אבא מספר לי סיפור, ולפעמים אמא משחקת איתי, אבל זה לא אותו הדבר. אני מתגעגעת לאחות שלי.

היום, כשהיא חזרה מהסניף, הודיה הייתה במצב רוח עצבני. אבא כבר השכיב אותי לישון, אבל חיכיתי ערה עד שהודיה תיכנס הביתה. לפי טריקת הדלת של החדר שלה הבנתי ששוב החניכים זלזלו. אולי שפכו צבע, אולי לא ניקו. כל כך רציתי לנחם אותה, אז חמקתי מהמיטה ונכנסתי בשקט לחדר שלה. כשהיא ראתה אותי היא ממש התרגזה. "אוף, ברכה, לכי לישון! אין לי זמן אלייך!!!".

קצת נעלבתי, אבל בגלל שהודיה תמיד עוזרת לי ומנחמת אותי, החלטתי שהפעם תורי לעזור לה. "את תמיד אומרת שאם משהו כואב, כדאי לדבר עליו ולחלוק את הכובד של הבעיה עם עוד מישהו". אמרתי לה, "לי בכלל אין בעיות כרגע, אז אני יכולה לקחת המון בעיות משלך ולעזור לך לסחוב".

חיוך קטן הופיע להודיה על השפתיים. היא התחילה לצחוק, ואז הצחוק הפך לבכי. אף פעם לא ראיתי אותה בוכה, ועכשיו, בגלל חודש ארגון, היה לה בכי צרוד כזה. כמעט בכיתי בעצמי, אבל ידעתי שאני צריכה להיות גיבורה כדי לעזור לה לסחוב, אז רצתי אליה וחיבקתי אותה, שלא תראה שגם לי עולות דמעות בעיניים.

כששתינו נרגענו, היא הסבירה לי שמלבד הלחץ שיש עליה, היא גם ממש לא מתחברת לנושא של החודש. "מצוּוה ועושה", היא אמרה, "אני לא מתחברת ולא מצליחה לחבר לזה את החניכים".

"מה זה בכלל אומר, מצווה ועושה?", שאלתי, והודיה הסבירה שמדובר במצוות שאנחנו עושים לא מתוך רצון, אלא בגלל שה' ציווה. "כמו שלא יכולתי לאכול מעוגת יום ההולדת של שירה רק בגלל שאכלנו בשרי?", שאלתי, והודיה הנהנה תוך שהיא מקנחת את האף.

"אילו מצוות קשות לך?", שאלתי אותה. אחרי כמעט חודש שלא דיברנו, ישבנו יחד על השטיח בחדר של הודיה והיא סיפרה לי על מצוות שהיא עושה רק בגלל הציווי. תוך כדי שיחה הפנים שלה התמלאו אור. "יו, אני חייבת לרשום את זה!", היא אמרה, ורצה להביא דף ועט.

עזבתי את החדר של הודיה כשהיא שקועה בהכנת משחק לפעולה שתעביר בשבת הארגון בנושא "מצווה ועושה". הלילה אני זו שסיפרתי לה, בלי להתכוון, סיפור לילה טוב. כדאי שאלך לישון, כדי שאקום מחר מוקדם בבוקר ואכין לה סנדוויץ'.