ממלאים את החלל-ביקורת מופע ילדים

הצגת הילדים החדשה של 'אנדרדוס' לוקחת הפעם את הקהל הצעיר אל מחוץ לשמי כדור הארץ, ומצליחה למלא בכבוד את החלל של מופע ילדים לחנוכה

עפרה לקס , י"ד בכסלו תש"פ

הפכו כבר למסורת מגזרית. הרפתקה בחלל
הפכו כבר למסורת מגזרית. הרפתקה בחלל
צילום: דוד שטיין

על הבמה עומד צ'יפ, סייר־חלל. הוא נחוש לשוט בין כוכבים, אבל עוד יותר נחוש להיות גיבור כמו המיתוס שלו, סילון, אסטרונאוט אמיץ וגיבור שהלך לאיבוד בחלל. צ'יפ מתחיל את המסע שלו יחד עם הרובוט רובו־שרגא ובעזרת לירוי, סוג של הולוגרמה משוכללת שיש לה גלגלים (כלומר סגווי על הבמה. לא להאמין). שלושתם ממריאים לחלל, ובדיוק כשהכול מתחיל להיראות לצ'יפ די משעמם, נקלטים בחללית אותות מצוקה והוא מחליט לעקוב אחריהם, בעיקר כדי להיות גיבור. החללית לא ממש עומדת במשימה – היא מתפרקת והעלילה מסתבכת, עד ההתרה הנפלאה.

צ'יפ מתחיל את הדרך כשהוא חושב רק על עצמו ובטוח ש"לבד" זה הכי הכי. את המסע הזה הוא מסיים כאדם אחר. הוא לא רק לומד שיחד זה הרבה יותר שלם, אלא אפילו מלמד זכות על סילון, שמתגלה כטיפוס לא צפוי. בדרך הם נתקלים ב"עזרנים" – חייזרים חמודים שמתים לעזור, ולובשים תלבושות מגוחכות ומצחיקות שרק האנדרדוסים יכולים לחלום עליהן, והאמת, שגם להעז וללבוש אותן.

'אנדרדוס' עושים זאת שוב: הם מעלים הצגה ברמת גימור מאוד גבוהה, הכוללת עלילה טובה, משחק אמין, תלבושות מושקעות, תפאורת וידאו ותפאורה "רגילה", שירים וריקודים שלא מביישים תיאטראות רפרטואריים, והעיקר – הכתיבה. טקסט שיודע למתוח את הקהל הצעיר וגם להצחיק אותו, ובה בעת לקרוץ למבוגרים כדי שיחזיקו ראש ולא יגששו את דרכם אל הסלולרי המושתק.

דווקא בחנוכה, אולי בגלל שבעת ימי החופשה, ואולי בגלל שהוא חג של חורף שמצריך מקום סגור לבילוי, התחיל פסטיבל שירי הילדים את דרכו. מאז ועד היום עבר הפסטיבל, שהיה בראשית דרכו תחרות שירים יצירתית, מטמורפוזה, והפך לאט לאט להפקה מושקעת ויקרה שעמלים עליה חודשים ארוכים מראש בכתיבת תוכן, בעריכת אודישנים ובעיצוב תפאורה ותלבושות. הפסטיגל הוריש לתרבות הישראלית שירים משמעותיים שמלווים אותו עד היום, ובבתים רבים בישראל המופע הוא בגדר בילוי חובה, ואם לא הוא, אז מתחריו שמופקים לפי אותם קודים. במובן הזה קשה לומר ש'אנדרדוס' נותנים פייט לפסטיגל, כי מדובר בהפקה הרבה יותר צנועה. ובכל זאת, נראה שהם העפילו לפסגה לא נמוכה בכלל – מופע חנוכה שהוא קודם כול מקצועי, אך גם מציע חלופה טובה מאוד לתכנים. שיר הפרחה לא נצפה בסביבה.

הצבת אלטרנטיבה תרבותית היא צעד חשוב, וראוי שתתבצע באיכות גבוהה. אין כבוד גדול בהצגה עלובה ולא מושקעת. העניין וההנאה בהצגה כזו לעולם יהיו פחותים. בנוסף, סטנדרטים מקצועיים מוכיחים לילדים כי מחזמר עם מסר שאף עומד בגדרי הצניעות אינו חייב להיות דל, לא בתוכן ולא בביצוע, ומי שחולם לעסוק במקצוע, יכול להישאר בתוך השטח המותר ולהביא תוצאה מרשימה בלי צורך למתוח גבולות.

דבר אחד הרביעייה לא עשתה בהצגות הילדים שלה: הם לא פרצו את גדרי המגזר. אין הכוונה לתוספת הצגות בחנוכה, כי אז השטח רווי, וחוץ מזה, בלו"ז שלהם אין מקום להכניס סיכה, כלומר חוד של סביבון. אבל השאלה היא איך הם ייתפסו מחוץ למגזר. האם יוכלו להיות סיפור הצלחה גם בציבור הכללי? בהצגה של השנה יש כמה בדיחות פנימיות של דוסים, אבל אחרי התאמות קלות, זה בהחלט יכול להיות יעד. אם זה יקרה, אזי אחרי הבשורה הרעננה של מוזיקה ישראלית-יהודית, שמושמעת היום בכל בית, יבואו גם הצגות שיש בהן מסר יהודי-ישראלי שווה לכל נפש. אה, וכן – גם מצחיק.