ד"ר ציפי ריין
ד"ר ציפי רייןצילום: עטרת גרסטל

על נושא האליטיסטיות בקבלה לישיבות ואולפנות מסוימים במגזר ועל המחירים והרווחים שקיימים בכך, ניתן לכתוב מאמר בפני עצמו. בשורות הבאות אתייחס אליכם, ההורים, כמי שמתמודדים עם ההשלכות של קבלה או אי־קבלה לבתי ספר כאלה.

אני אוהבת לעשות הבחנה בין דברים שנתונים לשליטתי לדברים שאינם נתונים לשליטתי. לגבי הדברים שאינם בשליטה אני מאמינה מאוד בהרפיה אל נוכח הקב"ה ובנתינת אמון מלא בו, שיוביל לדרך הנכונה. אם נתרגם את הדברים למתרחש כרגע בחייכם, נשמע שאין ביכולתכם לשלוט בהחלטה אם בתכם תתקבל לאולפנה האליטיסטית שאליה היא מעוניינת להתקבל, אך ביכולכם לבחור אם תבטחו ותרפו ותאמינו בבחירה שה' יבחר עבור בתכם.

הדבר דורש אמון בכך שאם לא תתקבל – הרי זה בדיוק המסלול הנכון שהותווה עבורה, והקב"ה מדייק את דרכה בעולם. התוצאה של מחשבה שכזו הינה הורים מחוזקים, העומדים מול בִּתם עם המון אמון שהיא תהיה בסדר ושהיא בדרך הנכונה. זהו הבדל תהומי מהורים שמגיעים לבתם בלי אמון כזה ועשויים לבטא ייאוש ושברון לב שעלולים להפיל את הבת יותר. כדאי לבוא אל בתכם עם עמדה מחוזקת כזו, למרות שהיא כלל לא פשוטה להשגה.

זהו גם מודל לחיקוי עבורה, איך לקבל בשורות דחייה גם בהמשך חייה, כגון בקבלה לעבודה נחשקת, או דחייה מבחור שהיא מעוניינת לצאת איתו. אם תצליחו להעביר לה את השדר הזה, תוציאו לעולם בחורה מחוזקת גם באמונה בקב"ה וגם באמונה בכוחותיה בעולם, ובכך תשיגו בדיוק את ההפך ממה שהורים רבים חוששים מפניו בעת דחייה – שהתשובה השלילית תפגע בביטחונה העצמי של הבת. אם תצליחו להעביר לה מסר של אמונה ואמון בעצמה ובניהולו של הקב"ה את העולם, בעצם הצלחתם לייצר בה חיסון וחוסן.

יחד עם זאת, חשוב לנהל עם הבת שיח שמשדר לא רק חוזק ואמון, אלא גם אמפתיה והבנה של הכאב. האמפתיה הזו לא סותרת את האמון ביכולותיה, אלא בדיוק להפך, מאפשרת ראייה של הקושי ושל ההתמודדות שיש בנסיבות של אי־קבלה, ולא מתעלמת מקשיים אלו. הורים רבים שאני פוגשת נבהלים מעצב ומכאב נפשי, ומנסים להשטיח את הכאב בביטויים כגון "לא נורא", "יהיה בסדר" או "אל תיקחי ללב". ביטויים כגון אלו בעצם מבטאים חשש של ההורים מהתמודדות עם רגשותיה של בתם, וגם משדרים חולשה אל מול הכאב שבנפש. לעומת זאת, הורה אמפתי שנוכח עם הילד שנדחה, עם הכאב שכרוך בכך, ואומר משפטים כגון "זה אכן ממש מכאיב לקבל דחייה, אני ממש מבין את הבכי והעצב שלך", משדר עוצמה, כי אינו חושש להתמודד עם הרגשות שנלווים לדחייה. כמו כן הוא משדר לבתו יציבות ותמיכה שיאפשרו לה להרים את עצמה ולאסוף את כוחותיה כדי לבטוח בעצמה על אף הקושי.

באופן כללי החיים של כולנו הם מסע, וכשזוכרים שאי־קבלה לאולפנה נחשקת הינה רק נקודת ציון אחת לאורך המסע הזה, אזי מטרתנו כהורים היא להוביל את ילדינו מחוזקים יותר מנקודת ציון הזו להמשך מסע חייהם. התכווננות כזו יכולה לסייע לכם כהורים להפיק את המרב להמשך דרכה של בתכם בעולם גם מנקודות קשות שמתרחשות בחייה.

ד"ר ציפי ריין

פסיכולוגית, מטפלת זוגית, משפחתית ומינית, מנהלת המרכז למשפחה במכללת אורות ישראל