בלי מילה פוליטיקה - הערות

די. נמאס מפוליטיקה. יהיה לנו מזה המון בשבועות הבאים. אז הנה לכם על תרבות, אמנות, יופי ויהודים ובלי פוליטיקה. הערות טרם שבוע טוב

שמעון כהן , ט"ז בכסלו תש"פ

הבדלה
הבדלה
צילום: ISTOCK

אנטישמיות שכזו

אמנם ככל הנראה בדיבר ה-11 של יהודי ארה"ב נכתב 'שנא תשנא את דונלד טראמפ בכל לבבך ובכל מאודך', ובכל זאת, אני עדיין לא מצליח להבין מה אנטישמי בטענה שלו שיש יהודים טובים בארה"ב שלא מספיק אוהבים את ישראל? מה אנטישמי פה? זה לא אמור להיות הפוך, שמי שקורא לאהוב את ישראל מתנגד לאנטישמיות? ובעיקר לא הבנתי, איך התקשורת שלנו קנתה את ההבל הזה והפכה אותו לאמת צרופה.

רציני לגמרי

האמינו לי, אין לי כל כוונה להיות ציני, ובכל זאת קשה לי להאמין שבלי ציוץ של מחאה התקיימה השבוע תחרות מלכת היופי העולמית.

זה כמובן קרה תחת הכינוי 'מיס יוניברס', כלומר 'גברת תבל', משמע שכולנו אמורים לקוד אפיים ארצה לכבודה של מנהיגת העולם החדשה. צרכני החדשות לא יכלו להימלט מדיווחי האירוע הזה שחדר לכל המהדורות משל היה פרוץ מלחמת עולם שלישית או חתימה על הסכם שלום גלובלי.

נשימתה של התקשורת הבינלאומית נעתקה בהמתנה להכרזה על הזוכה ומגישי המהדורות חייכו בשביעות רצון ואושר אין קץ, ועל מה? על החפצת הנשים הגדולה בתבל, ואף לא אחת מפעילות מעמד הנשים בעולם כולו לא מצאה לנכון למחות נגד שוק הבשר הזה. ומחר הזוכה וסגניותיה תהיינה מרואיינות מבוקשות בכל אולפן נחשב סביב הגלובוס. לא יאומן.

ננה בננה

ניתן לשער שכזה דבר עוד אף פעם לא היה. איש אחד אכל בננה והעולם נסער ונזעק. מבזקי חדשות הרעישו עולמות כי דיוויד דטונה, אמן מניו יורק, נכנס לגלריה במיאמי, תלש מהקיר בננה שהודבקה לשם במסקנטייפ והוגדרה כיצירה אמנותית, קילף אותה, אכל וקבע לעיני ההמון פעור הפה שהבננה הייתה די טעימה.

אני משער שכולכם שמעתם על אכילתה של יצירת האמנות המופתית הזו, יצירתו של האמן האיטלקי מאוריציו קטלן, שמחירה נקבע על לא פחות מ-120 אלף דולר, ובעברית תקנית כחצי מיליון שקלים(!). בניגוד להמומים ולנסערים, אותי הידיעה הזו דווקא די שימחה ולא בהכרח מאהבת בננות.

ההחלטה לתלות בננה על הקיר ולתמחר אותה כיצירת אמנות במחירים שכאלה היא עוד אגרוף נוסף בבטנה של האמנות החלולה של העידן הפוסטמודרניסטי. שוב מוכיחים להם, לאמנים אניני הטעם, שאם עבורכם אין טוב ורע, אין יפה ומכוער, אין אמנותי ולא אמנותי כי הכול מותר והכל אמנות, אז גם בננה יכולה להיות אמנות ואפילו אמנות יקרה, ומי יעז להתווכח עם האמן.

האגרוף הזה מגיע קצת יותר משנה אחרי אגרוף קודם שהוכנס לבטנו של עולם האמנות, עם מכירתה במכירה פומבית של היצירה 'ילדה עם בלון' של אמן אלמוני בשם בנקסי. כזכור, ברגע בו נמכרה היצירה במיליון וארבעים אלף לירות שטרלניג היא החלה לנוע לעבר מגרסה שהחלה להפוך אותה לאסופת גזירות נייר.

האירוע הזה חובר לתופעות אמנותיות כמו הצבת בקבוק על שולחן, כיסא ולצידו הגדרתו המילונית, לוח עץ שחור ובפינתו ריבוע אדום ושאר המצאות שאם החלטנו שהכול אמנות איש לא יוכל לזלזל בשאר הרוח התרבותי והנשגב הגלום בהן.

הבדיחות האמנותיות הללו חשובות מאין כמותן, בעיקר משום שהן חושפות את התהום שבה שרוי עולם האמנות העכשווית. הבעיה היא שלפי מה שנראה, ולפי צקצוקי המצלמות סביב היצירות המשונות הללו, מסתבר שעולם האמנות מתייחס לעצמו בכזו רצינות תהומית עד שהוא ממש לא מבין שיש כאן בדיחה על חשבונו.

אגב, הבננה שנאכלה, מסתבר, אינה בננת האמנות הראשונה. קדמו לה באותה גלריה במיאמי שתי בננות שנמכרו קודם לכן, למרבה הטמטום והאהבלות של האנינים. אחת הבננות נמכרה ב-120 אלף דולר והשנייה ב-150 אלף דולר. עכשיו תפתחו את המקרר, תראו את הפירות והירקות שלכם, תעצמו עיניים, תחליטו שכל אלה הן יצירות אמנות ותראו איזה עשירים אתם.

כי מדרום יבוא הטוב

בשבוע שעבר ציינה תנועת בני עקיבא את שבת הארגון והארץ געשה ב'צ'יקיקיקוקוקו' וב'אבולהבולבהבולהיה' מסורתיים לצד 'הבה נפיץ את האור הגדול'. סתאאאם, בלי ה'הבה נפיץ', כמובן.

שבת הארגון של בני עקיבא חלה בין שבת הארגון של 'אריאל' שהתקיימה בשבוע שלפני כן, לבין שבת הארגון של 'עזרא' שהתקיימה בשבת שאחרי כן, כלומר השבת. וכמיטב המסורת מדובר בימים סוערים וגועשים, ימי התנצחויות ומאבקים בין חניכי התנועות בשאלות כמו מי התנועה הטובה ביותר? למי המורל הכי קולני? איפה המדריכים הכי קולים? ומי החניכים הכי צרודים?

אז זהו, שמסתבר שאפשר גם אחרת. קחו למשל את מה שקרה בנתיבות ביום שישי לפני שבת הארגון הבניעקיבאית שם. כשחניכי סניף בני עקיבא המקומי הגיעו בשעת בוקר מוקדמת לסניף שלהם הם גילו שמישהו תלה שם שלט גדול ובכתב יד כתוב בו: 'בני עקיבא, בהצלחה בהופעות. סומכים עליכם. אריאל בנים'. וסמלי שתי התנועות מעטרים את הכתובת שבשלט.

אריאל, בני עקיבא, עזרא, ובכלל נוער, אתם בכיוון הנכון. סומכים עליכם!

בשבח הנורמאליות

היינו בהופעה של שולי רנד המספר את סיפור חייו מרגע לידתו והלאה, ומתבל בשירים משלו ומשל אחרים. קטונתי מלהביע דעה על יכולותיו המרתקות של האיש בסיפור במשחק ובשיר. האיש הרי היה כבר על כל במה נחשבת ובכל תפקיד נחשק, אז לא את דעתי שלי הוא צריך כדי לדעת שהיה נהדר, מרגש, מצחיק, כן וכובש.

(מרשים גם השילוב בין מגזרים שונים על הבמה עם הנגנים שמגיעים מכל מגזר, בקהל המעורב גם הוא מנציגי כל המגזרים, ובשירים שנארגים בהופעה ומגיעים מכל פאה מוסיקאלית, משלום חנוך ועד עדי רן, מענבל פרלמוטר ועד בכלל)

רציתי רק להעיר על המקום בו התקיימה ההופעה – מערת צדקיהו הצמודה לשער שכם. המקום הקסום הזה נותן לכל הופעה שבו (והיינו כבר בכמה וכמה שכאלה) עוצמה שאין במקום אחר, לא בברכת הסולטן ולא באמפים הפזורים ברחבי ארצנו. יש שם משהו אחר, ייחודי, מסתורי ונדיר. אבל יש שם גם משהו נוסף:

זה לא משנה אם אתם מגיעים למערה לטובת הופעה של מתי כספי, דיוויד ברוזה, שלום חנוך או שולי רנד (כולם ואחרים בלבל הזה כבר היו וכנראה עוד יהיו שם), יש חשיבות מיוחדת לעצם ההגעה של מאות להופעה במקום שמשווע לנוכחות יהודית-ישראלית נורמאלית וטבעית, ללא חשש ומורא וללא מגמות הפגנתיות כאלה ואחרות. סתם, ישראלים שחיים את חייהם הטבעיים והנורמאליים בארצם, וכמו שהם הולכים להופעה בתיאטרון או במתנ"ס השכונתי כך הם מגיעים לשער שכם בנוחות ובנינוחות, לא חוששים מכלום, נהנים מהופעה וחוזרים הביתה.

הפעילות המשותפת של המשרד לירושלים והחברה לפיתוח המקומית הופכת סוף סוף את מזרח ירושלים לחלק טבעי ונורמאלי של העיר. זה קורה צעד אחר צעד, ואחד הצעדים הוא גם ללכת לראות הופעות וליהנות.

אז תהיו נורמאליים, בואו למערה.

צדק אצל צדקיהו

ועוד הערונת קטנה בעקבות ההופעה במערה ובעקבות אירועים עתירי מגזר סרוג כדוגמת אלה: מישהו חייב להורות לנשות הבובו'ס ושאר מגדלי הענק התלויים על ראשיהן תחת ההגדרה כיסוי ראש, להתמקם מאחור. אני יודע שזה נשמע כמו הדרת נשים ומתחבר מיד להושבת נשים מאחור באוטובוסים, אבל זו ממש לא הכוונה. זה פשוט מסתיר.

מה הם אומרים לנו בעצם?

תגידו, כשמפרסמים אומרים שהמוצר שלהם הוא נפלא פי מיליון "מהמתחרה שנבדק", הם סומכים על זה שאנחנו אידיוטים מושלמים, נכון? הם משוכנעים שאנחנו לא מבינים שכדי להגיע לתוצאות הנוחות להם הם בחרו מול איזה מתחרה לבדוק ואת שאר המתחרים השאירו מחוץ לתחרות. האם אנחנו אמורים להיעלב מהפרסומות האלו?

בשקט בשקט

מתחת לרדאר התקשורתי חתמו השבוע ברוב פאר והדר נציגי ממשלת גרמניה והאיחוד האירופי על הסכם לפיו 59 מיליון יורו יועברו לאונר"א, הארגון מנציח הפליטות, השנאה וההסתה נגד ישראל, זה שארה"ב הפסיקה לממן ולתקצב אותו.

האירוע התקיים בבית הספר לבנות 'אונר"א ירושלים' שבמזרח ירושלים, כך שמסתבר שגם הרדאר של השלטון הישראלי פספס אותו.

כך מתנהלים הדברים בלי שנתייחס ובלי שנזעק ובלי שנמחה או שפשוט נמנע אותם כמדינה ריבונית, כי אנחנו עסוקים מדי בימים האלה בדבר ההוא שהחלטנו שהפעם לא נכתוב עליו, גם לא מילה אחת – פוליטיקה.

ותודה למאור צמח שעדכן על מה שלא עדכנו כל האחרים.

להערות ולהארות שלכם: cshimon2@gmail.com

לעוד כמה הערות קודמות:

המידע המוסתר והאיש האמיץ

הלוחמים שהופקרו והראיס המסכסך

סיפורי מקדש וקרבנות אפלים

תובנות מטרידות כשברקע אזעקות

כך חושבים הרודפים