ראובן, חדווה והספר החדש
ראובן, חדווה והספר החדשצילום: טב"ס

'הקבצן הקטן מדאראבאן' (הוצאת 'מיטב ארגמן') הוא ספר ילדים חדש ומרגש מספר את סיפורה של שואת יהודי רומניה, בגטו דורוהוי.

זאב ויפה יוקלר, הוריהם של איש העסקים העפולאי, סגן ראש העיר לשעבר, ראובן יוקלר, ואחותו חדווה, אשת חינוך ותיקה ומוערכת, תושבת רעננה, חוו את מוראות השואה בדורוהוי. ראובן נזכר בכאב וגעגוע באמו הציירת, הפסלת המוכשרת ואביו זאב , איש העמל והעבודה, איש הכפיים, התורם הנדיב, שהיה ילד קטן, יתום מאב, משוטט בכפרים, פושט ידיו לנדבה, הקבצן שסירב להיכנע לרעב, וכשלא נתנו הכפריים הרומניים שאריות מזון, היה מתגנב לדירי החזירים, גונב את קליפות תפוחי האדמה שהושלכו לחזירים, מבריחם לאמו שהפכה אותם למעדן מלכים בגטו דורוהוי.

חדווה מדגישה את האהבה הגדולה ששררה בבית ההורים, את האמנות המיוחדת של האם, המספרים את סיפור התקומה של יפה וזאב, מימי הסופה והסער.

"אימא יפה ציירה פרחים, נופים, שמיי תכלת ומי ים רוגעים, את הסערה העצומה, את הכאב והייסורים, את לילות האימה, את מבט השוטרים הרומנים, את הרוח הרעה של ימי הסופה והסער שמרה עמוק פנימה בליבה". יפה ואישה האהוב זאב יוקלר שמרו על היומן האישי המצהיב בו העלה זאב על הכתב את קורותיו כילד בגטו דורוהוי, את הכפור, הרעב, העוני, מות האב וגבורת שני אחיו ואחותו.

את סיפורם המשפחתי כינסו לספר הילדים ''הקבצן הקטן מדאראבאן ", למען הדורות הבאים במשפחה ומחוצה לה. את הספר כתב המחנך, הסופר, המשורר והפובליציסט עמנואל בן סבו.

זהו סיפור על שני ילדים קטנים, ראובן וחדווה, המגלים יום אחד ציור שונה מפרחים ושמיים תכולים על הכן, כשאימא מציירת וצובעת בדממה. התוצאה, ציור ילד קטן, לבוש בגדים מרופטים, עם לחיים כחולות מכפור מקפיא וידו פשוטה לקבלת נדבה.

הילד הפיקח והעירני ראובן נדהם לגלות דרך אמו הציירת, כי מדובר בלא פחות מאשר אביו, איש העמל, הנדבן, הגיבור, החזק, זאב, כפי שנראה היה כילד בגטו דורוהוי.

''אבא שלי זאב היה איש עסקים ידוע, איש שפתח את ליבו וכיסו לכל, תרם לבית הכנסת ברעננה, לקהילת יוצאי רומניה, תרם ביד נדיבה ובלב חפץ לפונים אליו, לאנשים פרטיים, לעמותות חסד, כולם ידעו שאבא שלי נדיב גדול ומאיר פנים'', מספר ראובן ומוסיף: ''בלילות הוא היה מתגנב מגדר הגטו דורוהוי עם עוד מספר קבצנים קטנים כמותו, גופו הקטן רועד מפחד שמא השוטרים הרומנים יתפסו אותו ויירו בו למוות".

"אחד הסיפורים המזעזעים שאבא סיפר לי באחת משעות הרצון שלו, כשהסכים לדבר על הימים הקשים והחשוכים האלה, היה כשפעם אחת, אף אחד מהכפריים לא נתן לו שאריות מזון להביא למשפחה לאכול, כדי לא לגווע ברעב, אבא סירב לחזור לגטו בידיים ריקות, אבא שלי התגנב לחצר אחורית של חוואי רומני, נכנס בשקט לדיר החזירים, אסף את המזון שהחוואים זרקו לחזירים וחזר מאושר לגטו עם קליפות תפוחי האדמה''. מספר בהתרגשות ראובן יוקלר במשרדו המטופח במתחם העסקים בניהולו.

האחות חדווה מספרת על משפחה חמה ומלוכדת: "על אף הימים הקשים שחוו הורינו, הבית היה בית שכולו אהבה, הורים עוטפים, מגוננים ומעניקים הכל מכל כל ,בחיוך ובשמחה. האהבה בין הוריי הייתה משהו מיוחד. אימי יפה, זכרה לברכה, הייתה אומנית רב תחומית מציור ועד פיסול, בכישרון מיוחד, באופן מעורר התפעלות מוראות השואה ומכאוביה לא באו לידי ביטוי באופן מופגן ביצירותיה, את מקומם תפסו האופטימיות, החיבוק העוטף, והשמחה, חדוות החיים, על אף שאימא גדלה יתומה מאם, שנספתה בשל הרעב במחנה העבודה", אומרת חדווה ומסיימת: "אבי זאב, זכרו לברכה, היה אדם נעים הליכות, איש שיחה מרתק, מעורה בענייני השעה חביב, אהוב ונאהב".

ראובן יוקלר מתייחס לספר הילדים החדש: "הספר מרגש אותי מאוד מאוד. זהו סיפורם של הוריי זאב ויפה אך יותר מכל, יד ושם, הנצחה מרגשת שכתובה באומנות ובמקצועיות, של תקופה חשוכה בהיסטוריה האנושית בכלל ושל העם היהודי בפרט. ההורים הגיבורים שלנו שקמו מאפר, ניערו את אבק השואה והקימו משפחה לתפארת בארץ ישראל".

המחנך והסופר עמנואל בן סבו, העומד מאחורי כתיבת הספר מוסיף: ''סיפורם של יפה וזאב יוקלר הוא סיפורה של תקופה, סיפורו של העם היהודי השב למולדתו. מנער מעליו את האבק והאפר, זוכר, כואב ומקים מדינה, חברים, משפחה מפוארת, ממשיך את שרשרת הדורות של עם הנצח. אני מודה למשפחת יוקלר ובראשם לראובן, והאחות חדווה על הזכות שגלגלו לידי בחשיפת סיפורה העוצמתי של משפחתם בימי השואה, סיפור חשוב מאוד ומשמעותי בחינוך ועיצוב זהותו של הדור הצעיר כחלק מהזהות הישראלית''.