בחג החנוכה נרשמו ניסים רבים בעקבותיהם אנחנו חוגגים עד עצם היום הזה: החלשים ניצחו את הגיבורים, המעטים גברו על הרבים.
אבל התנאי הבסיסי להחלת הניסים עבר לנומתחת לרדאר מבלי שנשים לב: האחדות המלאה שאפיינה את החשמונאים. יהודה המכבי זועק מי לה' אלי – וכולם מתייצבים תחת הדגל.
הדברים מקבלים משמעות כפולה ומכופלת על רקע העימותים הבלתי פוסקים במפלגות הציונות הדתית. נתחים נרחבים מתוכה ברחו זה מזמן לליכוד ואפילו לכחול-לבן. החרד"לים שביניהם העניקו קולם בבחירות האחרונות ליהדות התורה ולש"ס, אבל שם ממשיכים להתקוטט כאילו אין אתמול ואין מחר.
ארבע מפלגות מרכיבות את ספינת הדגל של הציונות הדתית והן אינן מצליחות להגיע להסכמה על כלום, לא ביניהן ואף לא בינן לבין עצמן. שלושה שבועות להגשת הרשימות והבוקה ומבולקה שולטת בכל. האחדות רחוקה מהם והלאה.
כמה נכוחים דברי חז"ל לפיהם אין בעל הנס מכיר בניסו. מאז אביגדור ליברמן פרש מגוש הימין אין 61 מנדטים למחנה הלאומי. בלוק הימין מקווה ומאמין בכל ליבו ומאודו שהפעם, הפעם הזו, נגד כל הסיכויים, יתרחש הנס ואנשי המחנה הלאומי שרותקו בסבב הקודם לכורסתם בסלון, הפעם ייצאו לקלפיות ויעניקו את היתרון המיוחל. הם מקווים שביום הפקודה המעטים יהפכו לרבים. רק שלא ברור כיצד כל זה קורה בשעה שהפלגנות בספינה הדתית מעולם לא רשמה שיאים שליליים יותר.
בואו ספרו לי אלו הבדלים אידיאולוגיים עמוקים קיימים בין הרב רפי פרץ לבצלאל סמוטריץ', בין סמוטריץ' לנפתלי בנט, בין בנט למוטי יוגב, בין יוגב לאיתמר בן גביר. אם איש הימין יועז הנדל מצליח באופן מושלם ליישר קו עם אשת השמאל יעל גרמן בכחול-לבן וצחי הנגבי הפרגמט משתלב יפה בליכוד עם דודי אמסלם הניצי, מדוע במפלגת הציונות הדתית כל תזוזה בכסא הופכת לפער אידיאולוגי בלתי ניתן לגישור.
איך יכול להיות שהרב רפי פרץ, מנהיגה של המפד"ל המיתולוגית, לא מצליח להגיע להבנות עם הקולגה באיחוד הלאומי סביב הנושאים הבסיסיים העומדים על סדר היום. איך הגיעה הציונות הדתית למצב שבו החלטה כל כך קריטית כמיזוג רשימות עם עוצמה יהודית מתקבלת ללא תיאום עם כלל מרכיביה, אף לא בתוככי הבית שלה.
איך יכול להיות שמפלגת הימין החדש שספגה מפלה כל כך צורבת בסבב א' כשלא עברה את אחוז החסימה על חודם של 1400 קולם ומוטטה את גוש הימין שלא הצליח להתאושש עד עצם היום הזה – מרהיבה עוז בנפשה ומודיעה על התמודדות עצמאית ובחסות סקרי דעת קהל שכולנו זוכרים מידת אמינותן בקלפיות.
הגיע הזמן לשנות מסלול מחדש. מפלגת העבודה רשמה לעצמה בטאבו את נוהל עריפת ראשיה. מפלגת הציונות הדתית אינה כזו. היא לא היתה שם ואין שום סיבה שהיא תתדרדר למקום המסוכן הזה ושוב תעמיד בסכנה את גוש הימין. על הנהגת הציונות הדתית להניף את דגל האחדות ויפה שעה אחת קודם.