תרומת 'בצלם' לתביעה בהאג נגד ישראל

דיווח: הבסיס המשפטי שעליו מבקשת התובעת בבית הדין בהאג לעתור נגד ישראל מתבסס על פעילות של ארגוני שמאל ובראשם 'בצלם'.

ערוץ 7 , כ"ו בכסלו תש"פ

בצלם
בצלם
צילום: לוגו

הצהרת תובעת בית הדין הבינ"ל הפלילי בהאג, פאטו בנסודה, כי בכוונתה לשקול תביעה של קציני צה"ל על פשעי מלחמה, מבוססת על שתי הנחות: א. ישראל מבצעת פשעי מלחמה; ב. אי אפשר לתת אמון במערכת המשפט של ישראל שתטפל בנושא.

על פי דיווח בעיתון 'ישראל היום', שתי הנחות אלו שאומצו על ידיה, הן פרי עמל קמפיין בינלאומי נרחב המנוהל על ידי רשת של ארגונים ועמותות בישראל (ובראשם עמותת בצלם), וברשות הפלשתינית, הממומנים באמצעות תרומות ממדינות אירופה. כך למשל, בהסכם מענק של בצלם עם ממשלת הולנד על סך 250 אלף יורו מופיע סעיף העוסק "בבית המשפט העליון ונישול קהילות", המתאר פעילות המתוכננת "למחצית השנייה של 2018", ובמסגרתה בצלם, "יפיק דו"ח על תפקידו של ביהמ"ש העליון בנישול קהילות פלשתיניות".

כפי שנאמר שם: "בצלם מתייחס לבית המשפט העליון כאל המכניזם המרכזי המאפשר את הכיבוש המתמשך ואת הפרת זכויות האדם על ידי מתן לגיטימציה חוקית למדיניותה של ישראל".

העיתון מדווח עוד כי 'בצלם' קיבל בשנת 2019 מענק על סך 87 אלף שקלים מארגון דיאקוניה השבדי לטובת "בחינת פסקי דין של בתי המשפט בנוגע לפגיעה בזכויות אדם של פלשתינים" וב־2018 קיבל 70 אלף שקלים לפרויקט "פסיקת בג"ץ בנוגע להריסות בתים".

בבדיקה שערך ארגון NGO MONITOR עולה כי בחלק מהמקרים מגדירות המדינות המממנות כי המימון ניתן במפורש לפעולה מול בית הדין הבינלאומי בהאג. ארגון מרכזי כזה הוא אדאמיר, שהתפרסם לאחרונה בזכות מעורבות שניים מעובדיו ברצח רנה שנרב. הארגון קיבל בשנת 2018 בין 120 ל־150 אלף דולר מממשלת שווייץ, כאשר בין היתר פעילותו כללה התחייבות ל״המשך טיפול בהגשה לבית הדין הפלילי הבינלאומי, והגשת דו"ח חדש״.

ארגון משמעותי נוסף במאמץ הוא למשל אל־דמיר הפועל מעזה. הארגון זכה למענק בסך 450 אלף יורו מהאיחוד האירופי לשנים 2016-2019, וכן למענק של 3.9 מיליון פרנק שוויצרי מממשלת שווייץ לשנים 2019-2018. בחוזה המימון עם ממשלת שווייץ, אל־דמיר מתבקש "להגיש מידע ודו"חות לבית הדין הפלילי הבינלאומי על הפרות זכויות אדם שבוצעו על ידי כוחות הכיבוש הישראליים".

תגובת ארגון "בצלם":

מערכת המשפט של ישראל היא אחד ממנגנוני הכיבוש. להבדיל, לו הייתה מערכת המשפט בישראל ממלאת את תפקידה בשירות הצדק וההגנה על זכויות האדם -- במקום להוות מנגנון מרכזי בהכשרת הכיבוש -- ייתכן והמציאות כאן הייתה שונה בתכלית.

"בניגוד לטון של שאלתך, המאמצים שלנו אינם 'לתקוף', אלא לחשוף את האמת, כפי שהעובדות והנתונים שאנו מפרסמים מזה שנים מבססים באופן נחרץ. והאמת היא שמאחר וישראל איננה מקיימת חקירות אמת אלא מתחזקת מנגנון טיוח, הרי שממילא "עקרון המשלימות" אינו מגן עליה שכן אין על מה להגן. היועמ"ש אביחי מנדלבליט, בפרט בכובעו כפצ"ר לשעבר, בוודאי מבין זאת היטב.

טוב יעשו ישראלים אם ישאלו את עצמם מי מיטיב לפרש את החוק הבינלאומי. לדוגמא, בצלם קרא לחיילים שלא לציית לפקודות הבלתי חוקיות בעליל לירות אש חיה על מפגינים פלסטינים בעזה. בתגובה, שרים בממשלה קראו לפתוח בחקירה נגד בצלם בה בשעה שהוראות הפתיחה באש - אותן פקודות בלתי חוקיות בעליל -- שבו וניתנו שבוע אחר שבוע, במחיר דמים מזעזע של מאות הרוגים ואלפי פצועים פלסטינים בעזה. כעת, קובעת התובעת של בית הדין הפלילי הבינלאומי כי עניין זה יכול שייחקר על ידיה. האם לא מוטב היה לתת את הדעת לקריאת בצלם, כבר בראשית הדרך?

בצלם שב ומבהיר כי האחריות להפרת החוק הבינלאומי ולביצוע פשעי מלחמה ע"י ישראל היא בראש ובראשונה של הדרג המדיני והצבאי הבכירים. כל ניסיון לגלגל אחריות זו למטה ע"י שרים פחדניים הינו ניסיון להסחת דעת והתחמקות מאחריות.

ולסיום, עצה משפטית בגובה העיניים: מי שאינו מעונין לעמוד לדין על פשעי מלחמה, מוטב שיימנע מביצוע פשעים כאלו. לא להעביר אוכלוסיה של המדינה הכובשת אל השטח הכבוש, לא להפציץ בתים על יושביהם, לא לירות במפגינים לא חמושים, לא להרוס בתים ולגרש תושבים. לא לבצע פשעים.