בני ציפר
בני ציפרצילום: יוני קמפינסקי

בני ציפר, חברם הקרוב של בני הזוג נתניהו, הגיב בשיחה עם ינון מגל ובן כספית לדבריה של סילבי, שעבדה במעון ראש הממשלה עד לפני שלושה שבועות, וסיפרה על הקושי בעבודה תחת הגברת נתניהו.

"שמעתי את כל הסיפורים האלה. מה שמצחיק בכל העניין זה שהיא ניהלה יומן. איזה אדם נורמאלי בא למקום עבודה ומנהל יומן".

בן: אז היא לא נורמלית?

"חס וחלילה. כל אדם הוא נורמלי עד שאתה הולך איתו לפסיכיאטר".

בן: עם שרה הלכת?

"לא. אתה בא לעבוד אתה לא מנהל יומן של מה שאתה עושה אלא אם יש לך כוונה יום אחד להשתמש ביומן. זה בדיוק מסגיר את כל הסיפור. אנשים הולכים, חלקם מכוונות טובות, כשבראש יש להם מחשבות שיום אחד הם יעשו מזה איזשהו הון. כבר מכירים את הסיפורים האלה על שרה נתניהו 20 שנה, אז למה את הולכת לעבוד שם?"

ינון: לא שמעת מה היא אמרה? שהיא לא ידעה שהיא הולכת לעבוד שם אך היא הייתה צריכה את הפרנסה. אני באמת האחרון שיש לו אינטרס לפגוע בבנימין נתניהו או בשרה. צריך גם לומר את האמת. בסוף מדובר באנשים מישראל השנייה, הכי חלשים בחברה שכל פעם מתלוננים את אותן התלונות. בעיני יש כאן בעיה של אמת ומוסר. תהיה ישר עם עצמך ותאמר שיכול להיות שיש כאן בעיה.

"אני לא מכיר אותה, יכול להיות שהכל אמת ובאמת יש משהו לא תקין. אביא מנגד טיעון אחר: אני מכיר המון עובדים ועובדות בבית ראש הממשלה שממש מוכנים לנשק את עפר רגליה של שרה נתניהו, שהיא דואגת להם ולמשפחות שלהם אבל הם אף פעם לא הולכים לתקשורת כי הם פוחדים".

ינון: אני מוכן להרים את הכפפה. תביא עובד ואני אשמח לראיין אותו.

"שאלתי הרבה עובדים שהולכים אליה. כשיש לה יום הולדת או כשיש להם יום הולדת היא מביאה להם מתנות..."

ינון: אחרי כל מה שיצא אנחנו לא יכולים להגיד לעצמנו שיש כאן בעיה?

"לא...יש בעיה אבל הבעיה היא לא של שרה נתניהו".

בן: יש שתולים. היא חיה בפחד. אם היא בכזה גיהינום למה היא לא עוברת לקיסריה?

"אני הייתי עד למשהו כזה. הייתי באחד האירועים ושרה נתניהו הלכה לשירותים של האורחים, ראתה שנורא מלוכלך שם, ביקשה שינקו ואחת העובדות ענתה לה 'תנקי בעצמך'".

ינון: מה?

"כן".

בן: למה היא לא תובעת את העובדות? אתה יודע שסילבי בכלל לא הגישה תביעה. אני בעסק הזה משנות ה-90 ויצא לי לפגוש משהו כמו 100 סילבי. ואני לא זורק סתם מספר.

"אל תשכח שהיו גם כאלה שפגשת והכל התברר כשקר".

בן: לי לא התברר דבר כזה. רוב רובן של הנשים והעובדים שפגשתי הנושא בכלל לא להגיע לבית המשפט.

"למה להגיע לבתי משפט בכלל?".

בן: אני שואל אותך. אתה לא חושב שהמציאות שמתואר על ידי יותר ויותר עובדים... הרי שרה הסתערה עם עיפרון שלוף על המנכ"ל הקודם במשרד ראש הממשלה. יום אחד גם אתה תשב מולי ותאמר לי 'אני לא יודע מה עבר לי בראש באותם שנים'. עשרות אומרים היום שהם לא יכולים להביט לעצמם במראה. זה יקרה גם לך.

"אני אומר שיש כאן פסיכוזה שהמדינה מלאה בה".

ינון: בני באמת. הכל שקר? הכל עלילות? סלח לי זה לא רציני בעיני. זה לא רמה. לומר על מישהי כזו...

"אני לא מאשים אותה. אני מאשים את המערכת ששלחה אותה למקום הזה".

בן: שירה רבן היא חרדית קיצונית שבאה לעבוד כדי שבעלה יוכל ללכת ללמוד בקולג'. היא רוצה חיבוק תקשורתי? היא בכלל יודעת מה זה תקשורת?

"יש הרבה מאוד אנשים שלא מרוצים ממקום עבודתם, מפטרים מהם והדברים האלה..."

ינון: קצת פרופורציה. אי אפשר לנהל כל דבר בשיחה בלה לה לנד. אגיד לך משהו. הדיל שלי עם ארץ ישראל, הקדוש ברוך הוא וראש הממשלה או לא לכפות על מעשים שהם לא בסדר נגד העובדות הכי חלשות בחברה. הדיל שלך הוא אחר.

"האישה הזאת יכולה ללכת לבית המשפט ואם יהיה צדק בדבריה היא תזכה".

בן: ציפר, אתה מתעלם מכך ששלושה כבר זכו.

"בסדר, אז מה. זה חלק מהפסיכוזה נגד שרה נתניהו ונגד ביבי".

ינון: אני בפסיכוזה נגד שרה נתניהו?

"ברגע שהדבר הזה הופך לאייטם. זה לא אמור להיות אייטם".

ינון: נראה לך סביר שבחורה שעובדת בשירות המדינה, בבית של ראש הממשלה מקבלת יחס כזה? זה אייטם בעיני. אני לא רוצה שעובדים בשירות המדינה יקבלו יחס כזה משפיל. אלו האנשים הכי חלשים בחברה.

"בשביל זה יש את בית המשפט שיקבע".

בן: וכשאומרים לך שהעובדים כבר נצחו בבית המשפט אתה מתעלם מזה.

"גם לשרה נתניהו יש זכויות".

ינון: לא מדובר במישהי שאין לה זכויות. יש לה הרבה זכויות ואנחנו לא מדברים על זה.

"זה נורא קל ללכת לדרמה, אני הולך לכיוון אחר".

ינון: אני קורא להיות ישרים עם עצמנו.