ד"ר מאיר סיידלר
ד"ר מאיר סיידלרצילום: עצמי

בשנים האחרונות הוחדרו לשיח הציבורי בישראל – בסיוע מסיבי של התקשורת ובמימון נדיב של "הקרן החדשה לישראל" וגורמים נוספים מחו"ל – מספר מושגים חדשים.

מושגים אלה נועדו לחנך מחדש את אזרחי ישראל ולהדיר מהשיח הציבורי את כל מי שאינו תומך בהשקפות העומדות בבסיסם. להלן נעמוד על שני מושגים כאלה ועל השינויים החברתיים והתודעתיים שתנועות הלהט"ב מנסות לחולל באמצעותם: "המשפחה החדשה" ו"הזכות להורות".

המודל של המשפחה הגרעינית הקלאסית – אבא, אמא, ילדים – הוא מודל כמעט בלעדי בכל התרבויות האנושיות, בכל הזמנים. גם במשפחות פוליגמיות, כמו באסלאם למשל, כל ילד קשור לאביו ולאמו הביולוגיים. סוציולוגים, אנתרופולוגים ופסיכולוגים ניסו להתחקות על סוד הצלחתו של המבנה המשפחתי הקלאסי, מעבר לקשר הביולוגי. האנתרופולוג האמריקאי ג'ורג' פיטר מורדוק (1897 – 1985) טען שהצלחת המשפחה הגרעינית נובעת מכך שהיא, ורק היא, מסוגלת לספק ארבע פונקציות: ביטחון כלכלי, סיפוק מיני, ילודה וסוציאליזציה תקינה (= חיברות: היכולת של הילדים להשתלב בחברה).

תפיסתו של מורדוק ספגה ביקורת מהסוציולוג טלקוט פרסונס (1902 – 1979). פרסונס צמצם את הפונקציות הניתנות לסיפוק רק על ידי המשפחה הגרעינית לשתים: סוציאליזציה ועיצוב אישיותו של הילד. טענת פרסונס נבעה מהשינויים הכלכליים והחברתיים שהתחוללו בחברות המערביות לאחר מלחמת העולם השנייה וכן מהשינוי במעמד האישה שבהדרגה אפשרו מצב בו נשים התפרנסו בכוחות עצמן (ביטחון כלכלי) ויחסי מין מחוץ לנשואים (ובהמשך גם הבאת ילדים מחוץ לנשואים) נהיו מקובלים יותר.

"המשפחה החדשה" (אבא ואבא או אמא ואמא) מבית מדרשה של תנועת הלהט"ב מבקשת לפרוץ את המחסום האחרון אותו הציב פרסונס: הצורך באבא ואמא עבור סוציאליזציה תקינה ועיצוב אישיותו של הילד. לפי התורה הלהט"בית ילד/ה לא זקוק/ה כלל לשתי דמויות הוריות משני המינים. לשם קידום תפיסה זו המציאה תנועת הלהט"ב זכות חדשה שעוד לפני כעשור אף אחד לא שמע עליה: הזכות להורות. ביטוי זה הושאל "מהאמנה הבינלאומית לזכויות אנשים עם מוגבלויות" עליה חתמה מדינת ישראל בשנת 2012.

סעיף 23 באמנה זו קובע שגם לזוג (אישה וגבר) בעל מוגבלות שכלית או גופנית יש "זכות להורות", והמדינה אינה רשאית למנוע מזוג שכזה להתחתן ולהוליד ילדים. אין באמנה כל אזכור של זוגות חד מיניים. להכרזה על זוג חד-מיני כעל משפחה לכל דבר ועניין שיש לה "זכות להורות" אין תקדים בתרבות האנושית. באמצעות המושג "זכות להורות" תנועת הלהט"ב מנסה להעלים את העובדה הפשוטה שכל אדם על פני הגלובוס נולד ממפגש של זרע (של אבא ביולוגי) וביצית (של אמא ביולוגית). אין שני אבות. בשום מקום. שום מכבסת מלים לא תשנה זאת.

לעומת זאת יש מציאות של גבר המנהל אורח חיים חד מיני ומבצע את הדבר הבא: הוא מוסר את זרעו למכון בו מופרית ממנו ביצית של אישה כלשהי ומושתלת ברחם של פונדקאית. בתהליך לא טבעי זה הכרוך בהחפצה חמורה של הפונדקאית המשמשת – כמעט תמיד בשל מצוקה כלכלית – רחם בתשלום לכל דורש, נולד ילד/ה. ילד זה נמסר בחזרה לאביו הביולוגי, המבקש לגדלו עם חברו החד מיני שאין לו כל קשר ביולוגי לילד ולכן הוא אינו אביו. לילד זה יש אבא מזוהה ואמא ביצית אלמונית.

"הזכות להורות" לזוגות חד-מיניים – חידוש שכאמור אין כדוגמתו בכל ההיסטוריה האנושית – באה על חשבון זכותו של כל ילד לגדול במשפחה עם אבא ואמא - דמויות הוריות משני המינים. אף כי בפועל יש ילדים הגדלים במשפחות חד-הוריות עקב גירושין, פטירה וכדו', מצב זה שונה מהותית מהשלילה המכוונת, ביודעין וב"גאווה", של דמות הורית גברית או נשית מילד.

בניגוד לכל ניסיון אנושי, הלהט"בים מנסים לשכנע אותנו שילד הגדל עם שני "אבות" לא יחפש את אמו הביולוגית, וילד הגדל עם שתי "אימהות" לא יחפש את אביו הביולוגי שממנו ירש תכונות גופניות ונפשיות. זה פשוט לא יעניין אותו.

הניסיון האנושי מלמד שילדים ואף אנשים מבוגרים שנבצר מהם להכיר את הוריהם הביולוגיים מחפשים אותם במשך כל החיים. אין ספור סרטים ושידורי טלוויזיה (ביניהם התוכנית "אבודים") הם עדות חיה לכך. שום אוטוסוגסטיה לא תוכל לשנות זאת.

הטור נכתב לקראת השקת החוברת ''משפחה - בחירה טובה''. להורדה לחצו כאן