עניין אישי והפעם עם הרבנית זיוה מאיר

בת 62, תושבת ירושלים. נשואה לרב אליאב מאיר, אמא ל-11 ילדים. מנחת הורים ובעלת המיזם האינטרנטי 'קהילת ההורים של עם אמא מאיר'

רבקי גולדפינגר , כ"ח בכסלו תש"פ | עודכן: 21:53

הרבנית זיוה מאיר
הרבנית זיוה מאיר
צילום: מירי שמעונוביץ

התחלה/ נולדה באנגליה לפני 62 שנים. "ההורים שלי היו שם בשליחות מטעם הסוכנות היהודית". הבכורה מתוך שישה אחים ואחיות. עלתה ארצה עם הוריה כתינוקת בת כמה חודשים.

אבא/ הרב שלמה קוק ז"ל, הלך לעולמו בגיל 41 בתאונת דרכים טראגית. הוא כיהן כרב הצבאי של חטיבת ירושלים, כאב בית דין וכרב העיר רחובות. "אבא היה מטאור, מאוד כריזמטי. למרות העיסוקים הציבוריים אני זוכרת בעיקר את לימוד התורה שלו בלילות. המחשבה שאבא יושב בחדר הסמוך ולומד הרגיעה אותי. הייתה לו אישיות כובשת, והיו בו שאפתנות ורצון להשפיע, לרוץ קדימה ולעשות. מנוע שלא נגמר".

אמא/ יהודית ז"ל, מורה במקצועה בסמינרים למורות ובאוניברסיטת בר אילן. נהרגה אף היא באותה תאונה כשהיא בת 38. "אמא כתבה ספר על סיפורי המעשיות של רבי נחמן בתקופה שאנשים עוד לא ידעו בכלל מה זה ברסלב. היא הייתה יושבת בלילות ומקלידה במכונת הכתיבה. הספר היה מאוד מהפכני לזמנו. הושפעתי מאמא רבות. דמות מאוד מאוזנת ורגועה. משהו מאיר בטוב. האמא הכי טובה בעולם".

לירושלים/ כשהוריה חזרו מהשליחות באנגליה, התגוררה המשפחה לזמן קצר בטבריה. "גרנו אצל סבא הרב רפאל קוק, רב העיר ואחיין של הראי"ה, וסבתא רחל ז"ל. עד שאבא קיבל תפקיד בצבא כרב חטיבת ירושלים ועברנו לשכונת בית וגן הירושלמית, שכונה שקטה מוקפת בשדות ירוקים עם רקפות וכלניות שהלכנו לקטוף. זיכרונות תמימים של ילדות".

באוטובוס/ כשאביה מונה לתפקיד דיין בבית הדין בתל אביב עזבה המשפחה את ירושלים ועברה לגור בשכונת ישמח משה בקריית אונו. "שכונה קטנה ומשפחתית, סוג של חממה". למדה בבית הספר בית יעקב בפתח תקווה. "בכל בוקר נסענו כמה חברות באוטובוס לבית הספר. כל הדרך היינו מפטפטות וצוחקות".

מלחמת ששת הימים/ "אנחנו ישבנו במקלט של הבניין. הכול היה חשוך כי הייתה האפלה. הייתי בת 12 והיה פחד באוויר. אמא אספה את כל הילדים של הבניין במעגל וסיפרה להם את סיפור דוד וגוליית, זו הייתה ההרגשה. איך שפרצה המלחמה אבא, שכבר היה דיין, לבש את המדים ונסע. אני לא אשכח את הפרידה ממנו. יחד עם הרב שלמה גורן הוא זכה להיות ממשחררי הכותל".

לרחובות/ בכיתה ח' עברה המשפחה לרחובות בעקבות מינוי של אביה למשרת רב העיר. שנה אחר כך, בשנת תש"ל, הלכה ללמוד באולפנה בכפר פינס. "מאז שהייתי קטנה אמא שלי חשבה שאולפנה תתאים לי, וזה באמת היה תפור בשבילי. היה לי נפלא שם".

אולפניסטית/ "אני זוכרת את עצמי עם גיטרה ביד כל הזמן. נסחבת עם תיקים גדולים על הגב באוטובוסים מרחובות ועד לאולפנה. זה לקח שעות. גם התנאים בפנימייה היו זוועה. גרנו בצריפונים, בחורף היה קר ממש. השירותים היו בחוץ, אבל היה לנו הווי בין הבנות וכיף גדול. הרבה טוב היה שם".

הרב בהר"ן/ ראש האולפנה באותן שנים היה הרב אברהם בהר"ן ז"ל. "הרב נתן מקום למרץ הנעורים, ליצירתיות ולשירה. הוא בהחלט היה עם מסר חזק של תורה, יראת שמיים ולימוד בשילוב המון מקום לאישיות של כל אחת ואחת. הוא ממש נתן לי את עצמי במתנה. יש לו חלק גדול בבנייה שלי".

נר רביעי/ הטרגדיה המשפחתית ניחתה עליה בנר רביעי של חנוכה תשל"ב. הוריה החליטו לעלות לירושלים והיא ביקשה להצטרף אליהם. "הייתי אמורה לנסוע איתם, אבל קמתי עם עין נפוחה. הרופא המליץ שלא אסע ונשארתי בבית".

התאונה/ ברכב הפיז'ו המשפחתי נסעו הוריה ושלושת אחיה - דן, יוכבד ונחמן הקטן. בדרכם חזרה הביתה, כשהגיעו למחסום הרכבת בכביש חולדה, הדרך הייתה חשוכה ובחציית פסי הרכבת התנגשה בהם חזיתית רכבת דוהרת. הם נהרגו במקום, מלבד יוכבד בת העשר שנפצעה אנושות.

מחכים/ באותו הזמן ממש ציפו להם בבית להדלקת נרות. "הכנתי קערת פופקורן וחיכינו שיחזרו להדלקה חגיגית". כשהזמן עבר החשש החל מנקר בליבה. "עברו שעות והם לא חזרו. לאט לאט התחילו להגיע טלפונים מודאגים ואנשים הגיעו אלינו הביתה. הבנו שקרה משהו נורא אבל לא שיערנו עד כמה".

האובדן/ "למחרת, דוד שלי הרב נחום ז"ל ישב איתי בחדר, הסתכל לי בעיניים וסיפר שהייתה תאונה קשה עם רכבת. הוא שאל אותי אם אני מבינה מה המשמעות של תאונה כזאת, ואז אמר שאולי יש סיכוי שיוכבד ניצלה. ככה בהדרגה הוא חשף אותי לגודל הטרגדיה. כשראיתי את מודעת האבל הענקית בפתח הבית עם השמות של כולם שחור על גבי לבן, התחלתי לקלוט את האסון הכבד".

הנס/ "בפינוי אחרי התאונה כוחות ההצלה כבר הניחו את אחותי יוכבד יחד עם יתר המתים. פתאום הם שמעו קול בכי חלוש והבינו שהיא עדיין בחיים. היא הובהלה לבית חולים במצב אנוש ושם נאבקו על חייה. קמנו מהשבעה ישר לבית החולים. יוכבד עוד לא הייתה בת עשר, מאוד עדינה ושברירית. הבנתי שעכשיו המשימה היא לשקם אותה".

חוזרת לחיים/ "כבת בכורה הייתי בטוחה שהכול מעכשיו על הכתפיים שלי, אבל מהר מאוד הסבירו לי שהמשפחה המורחבת עוטפת אותנו והובהר לי שאני חוזרת ללימודים באולפנה. במשך שנה שלמה הייתי נוסעת לבקר את יוכבד בבית החולים בימי שלישי ושישי. עברנו שנה של שיקום ארוך ומורכב, ובחסדי ה' היא השתקמה והבריאה".

הכול משמיים/ "השם נתן לי מתנה, שאף פעם לא הייתה לי את השאלה 'למה?', למה דווקא ההורים שלי נהרגו, למה האחים שלי. לא היה בי כעס כלפי שמיא. זו גם תוצאה של החינוך לאמונה תמימה שספגנו בבית. מההתחלה היה לי ברור שזה הסרט של החיים שלי וככה נגזר משמיים. כמובן שהכאב והגעגוע היו ועדיין קיימים".

דף חדש/ "בכיתה י"ב רציתי לפתוח דף חדש ונסעתי לאנגליה ללמוד בסמינר לבנות גייטסהד. במבט לאחור זה היה צעד חכם כי זה אִפשר לי לפרוש כנפיים, להתאוורר מהכול, לפגוש בנות מכל העולם ולהרחיב את הדעת". היא למדה שם קרוב לשנתיים.

השידוך/ "במהלך חופשה בארץ, דוד שלי שאל אם אני מעוניינת להכיר דרך שידוך תלמיד שלו מישיבת הכותל, וכך התחתנתי בגיל 19. אנחנו נשואים כבר 45 שנה".

החצי השני/ הרב אליאב מאיר. בנו של אהרון מאיר, מנכ"ל בנק המזרחי לשעבר. נולד בקיבוץ משואות יצחק וגדל בגבעתיים. כיהן כרב המושב גמזו קרוב לשלושה עשורים. "הוא בעל ענווה וצניעות ואמת פנימית. למזלי, יש בו הרבה מחשבה ורגישות לזולת. כי זה בעצם היה החסד הגדול בחיים שלי, שבמצב שאני עדיין לא עיכלתי בכלל מה קרה, התחתנתי עם מי שדאג לכל מחסורי".

הנחת/ 11 ילדים, וביניהם העיתונאי ידידיה מאיר (שנשוי לסיון רהב מאיר) והזמר והמוזיקאי יצחק מאיר. "הנחת שלי היא מכל הילדים כולם. גידול של משפחה ברוכת ילדים מצד אחד זו השקעה אינסופית, זה ממש מפעל חיים עם המון סייעתא דשמיא והמון עמל אבל גם עם המון נחת. כן, גידול ילדים זו משימה מורכבת, מחייבת ודורשת, אבל גם נפלאה ומרגשת".

משימת חיים/ כזוג צעיר קבעו את ביתם ברובע היהודי למשך חמש שנים. "בעלי למד בישיבת הכותל ואני השקעתי בגידול וחינוך הילדים. ראיתי בילדים את משימת חיי. הלכתי ללמוד כל מה שיעזור לי לגדל אותם. השקעתי בזה המון". עם שישה ילדים הם עברו למושב גמזו, שם מונה בעלה לרב המושב. "הרגשתי שזה תפקיד מחייב מבית ומחוץ. הרבה ענייני ציבור והדרכת כלות וכמובן ההשקעה גדולה בבית".

אפשר לתקן/ עם השנים התפתחה בלימודי הנחיית הורים. כשילדיה בגרו החלה להעביר ייעוץ פרטי וסדנאות לנשים על הורות, חינוך ואימהות. אט אט הפכה למנחת הורים מבוקשת בכל המגזרים.

האתגר/ "החינוך בימינו מורכב, ובמיוחד בעידן הטכנולוגי, אבל הוא בהחלט אפשרי. לפעמים אני פוגשת הורים לילדים, בעיקר בגיל הנערות, שקשה להם והם בוחרים להרים ידיים. אני אומרת: אל תתייאשו, יש תקווה. יש סיכוי. אפשר לעלות על נקודות קטנות ולשנות את המצב פלאים".

הורות/ "זו קודם כול עבודה פנימית שלנו ההורים. כי כשהורים משנים בתוכם את היחס לילד הוא בוודאי יקלוט את השדר. אני בעיקר מבקשת לבנות מערכת יחסים בריאה בין ההורים לילדים, כי כאשר הצנרת בריאה אז אפשר להכניס לתוכה את הערכים והמסרים, וכשהיא עכורה מה שלא נכניס יהיה במלחמות ולא יתפוס".

לא ביקורת/ "הורים נותנים בלי סוף ביקורת לילדים וחושבים שככה הם יתקנו אותם, וזה פשוט לא עובד וזה מזיק ומרחיק. במקום להעיר כדאי לנסות להאיר. בדרך כלל כשהילדים מוארים באור של ההורים, אז הצורך לתת ביקורת פתאום מתגמד והחיבור מתעצם".

בית ספר ברשת/ לפני כמה שנים התבקשה להעביר שיעור אינטרנטי שבועי לשליחות חב"ד מכל העולם. "נפגשנו פעם בשבוע ברשת. הן היו שליחות מרוסיה, אנגליה, סרילנקה, שוויץ ועוד. למדנו על אתגרי חינוך ילדים ועל אימהות, וזו הייתה חוויה חוצה יבשות".

אמא מאיר/ מיזם אינטרנטי חדש שהוקם לפני כשנה ובו מנויים מהארץ ומהעולם מקבלים פעם בשבוע סרטון קצר בנושא הורות ומשפחה. "אנחנו לומדים איך להחזיר את הסמכות ההורית, מה עושים כשהילד מתחצף או איך להפוך להורה משמעותי. זה מרגש לראות איך לכולן, אמא מברזיל ואמא מבאר שבע או ירושלים - חשוב להיות האמא הכי טובה שאפשר".

אם זה לא היה המסלול/ "אני לא מעלה על דעתי שזה לא היה המסלול שלי כי זו פשוט אני".

ובמגרש הביתי:

בוקר טוב/ "קמה בשש בבוקר, מתפללת בזמן קסום של שקט כשהעולם רק מתעורר. בשבע בבוקר יש לי חברותא להליכה במסלול קבוע של שעה בטבע בין השדות עם לאה בן ארי, אמו של חנן. אז אני חוזרת הביתה ומתחילה ייעוץ פרטי, סדנאות, הרצאות וצילומים". הולכת לישון בין 11 ל-12 בלילה.

פלייליסט/ "קודם כול הבן שלי, יצחק מאיר, ששר לי ישר לנשמה, וגם נפתלי קמפה, אבל בעיקר נהנית להאזין למוזיקה בלי שירה".

השבת שלי/ "כור הגרעין, מקור הברכה, מקור השמחה, העונג, השלווה, הבסיס להכול".

דמות מופת/ אחות של אמא, נעמי רוטנברג ז"ל. "אחרי האסון היא הייתה בשבילי משענת נפשית ורוחנית. אישה עם המון יופי והדר וכל החיובי והטוב, מקור השראה לחיבור לה'. עד לרגעיה האחרונים האמינה שה' לטובתנו ואוהב אותנו. היא נפטרה בערב יום כיפור האחרון והגעגוע גדול".

מפחיד אותי/ "בעיקר לאבד את קרבת אלוקים. קרבת אלוקים לי טוב. לא לאבד את התחושה שה' אוהב אותנו".

משאלה/ "כמו בחנוכה: ללכת ולהוסיף ולשכלל, ללמוד וללמד. לזכות להיות הולכת ומוסיפה בכל התחומים".

כשאהיה גדולה/ "להמשיך לזכות שהשם יאיר את דרכי הלאה".

להצטרפות לקהילת ההורים של זיווה מאיר במבצע חנוכה לחצו כאן

לתגובות: rivki@besheva.co.il

צפו: 'חברים לצלחת' עם 'אמא מאיר':