יחפש להביא את הקהל המסורתי המזרחי. אריה דרעי
יחפש להביא את הקהל המסורתי המזרחי. אריה דרעיצילום: כאן 11

סיפור בחירות מועד ג' הוא המחויבות להצבעה, כלומר עד כמה קיימת ודאות שתשוב ותצביע למה שבחרת בפעם הקודמת, או בפועל - היכולת להעביר קולות בין הגושים. אחת מקבוצות המפתח לעניין זה היא קבוצת המסורתיים. מקובל לראות בקבוצת המסורתיים את המזרחיים, אולם באחרונה החלה להתגבש גם מסורתיות אשכנזית.

קהילת הדתיים על הרצף גיבשה זהות. הסוציולוג פרופ' ניסים לאון כינה את החרדיות הספרדית "חרדיות רכה". על רקע זה אני מבקש לכנות את המסורתיות המזרחית "מסורתיות קשיחה", מהמקום שבו הציבור מבקש לשמר את המסורתיות שלו. היא לא על הרצף, היא מסורתיות מלכתחילה. לעומתה, המסורתיות האשכנזית היא מסורתיות רכה. היא התפתחה בעקבות תהליכים חברתיים והיא מאוד "נושמת", מסורתיות בדיעבד. קבוצות אלו הופכות שתי דמויות - שר הפנים אריה דרעי ושר הביטחון נפתלי בנט - לשחקני מפתח בבחירות הקרובות.

נפתח בשר דרעי. כאשר מפלגת גשר של ח"כ אורלי לוי-אבקסיס התמודדה באופן עצמאי היא זכתה לכ-75 אלף קולות. קולות אלו הם קודם כול קולות חברתיים, ואחר כך קולות מזרחיים. איפה הם חונים היום? לא ברור. נוסיף כבונוס: מפלגת הבית היהודי ומפלגת האיחוד הלאומי הן מפלגות אשכנזיות בזהותן, וממש לא משנה כמה מזרחים יש בהן בפועל. רק באחרונה המועצה הציבורית של הבית היהודי בחרה רק חמישה מזרחים וארבעה נציגים מהפריפריה. מה יעשו הקולות של המזרחים הסרוגים? ימשיכו להצביע לציונות הדתית, יחפשו הכרעה במקום אחר או שיוותרו על הצבעה? לא ברור.

נמשיך בשר בנט. אין ספק שהמחנה הסרוג על כל גווניו רחוק היה ממיצוי הפוטנציאל האלקטורלי שלו. כאשר מרכיב הזהות הדתית מוחלש, ההצבעה מחוץ למחנה אינה נתפסת כפריקת עול וכחציית גבול בלתי אפשרי. המסורתיים בדיעבד – המסורתיים האשכנזים, ייתכן שהם חונים אלקטורלית בישראל ביתנו ובכחול לבן, מתוקף החיפוש אחר שינוי באופן כללי או אחר מנהיגות ימנית בפרט.

גם דרעי וגם בנט לא יוכלו לפנות לקהלים חדשים בלי מאמץ, הצהרות בלבד לא יספיקו. ההד העצום שעשה תשדיר הסליחות של ש"ס לא נשכח. כוחו היה בפתיחת השערים לקהל, כאשר אף אחד לא עמד בכניסה ובדק האם הוא רשאי להיכנס או לא. נכון יהיה בשבילם לעשות עוד מאותו הדבר, והרבה. לתת לכך במה רק בקמפיין זה לא מספיק. נכון יהיה בשבילם לקיים מפגשים בשטח, לפתוח מטות במקומות פחות צפויים, ואולי בעיקר להשקיע בעבודת השטח, תוך שימור הבייס המורכב של ש"ס.

לשר בנט המשימה אולי יותר פשוטה, וגם כאן לא הכול שאלה של קמפיין. תפקיד שר הביטחון מעניק לו בולטות ביטחונית. החלק המורכב בשבילו הוא להראות את השינוי מימי הציונות הדתית המאוחדת: גיוס בנות לצה"ל, הסדרת השבת הישראלית, שאלות גיור ועוד. בנט צריך להציג עמדות פורצות דרך, ולא עמדות שמרצות גם את אשת ההלכה מלכה פיוטרקובסקי וגם את הרב דרוקמן. וכן, גם הרכב רשימה קצת יותר מייצג יעזור לו להשיג את הקהל המסורתי.

הכותב הוא יועץ אסטרטגי, מלמד באוניברסיטת בר אילן ובמכללה האקדמית ספיר