להציל את הימין

סקרים הם רק סקרים, אבל אסור לעצום את העיניים. בלי צעד דרסטי מיידי האגף שמימין לליכוד, הציונות הדתית הפוליטית, עשוי להימחק. דעה

עוזי ברוך , ב' בטבת תש"פ | עודכן: 15:50

מנהיגי מפלגות הימין
מנהיגי מפלגות הימין
TPS

אסור להאמין לסקרים, אבל אסור גם להתעלם מהם. ודאי אסור להתעלם מהם כאשר הם מעידים שהמצב קשה ומחייב חשיבה מחדש על האסטרטגיה הפוליטית. מי שמתעלם היום לא יוכל לומר מחר "לא ידעתי".

סקר חדשות 12 מאמש, וגם הסקרים שקדמו לו, נושא בחובו מסקנה אחת ברורה מאוד. שני הגופים הפוליטיים המסתמנים מימין לליכוד, במחוזות הציונות הדתית הפוליטית והימין האידיאולוגי, נמצאים בסכנת הכחדה, פשוטו כמשמעו.

נתחיל מאיחוד מפלגות הימין: הסקר שאל על רשימה בהשתתפות הבית היהודי, האיחוד הלאומי ועוצמה יהודית, למרות שלמעשה היא עדיין לא קיימת. מתברר שיחד עם סמוטריץ' כל ה"גוש" הזה שווה 4 מנדטים. כלומר מתנדנד חזק על אחוז החסימה.

נעבור לימין החדש: כאן צריך להשתמש בניסיון שיש לנו עם המפלגה, לא גדול מדי אבל קיים. בזמן הגשת הרשימות בבחירות אפריל 2019, 47 יום בלבד לפני הבחירות, עמדה הימין החדש בסקרים על ממוצע 8 מנדטים. איך זה נגמר בסוף כולם יודעים. המשמעות היא שחמשת המנדטים שהימין החדש מקבלת היום בסקר, משמעותם לבחירות היא גם מתחת לאחוז החסימה.

בקיצור: המצב קשה, אפילו קשה מאוד. הסיכוי ששתי המפלגות הללו יעברו את אחוז החסימה הוא אפסי. הסיכוי ששתי המפלגות הללו תישארנה מתחת לאחוז החסימה הוא עצום.

במצב הזה עומדות בפני האגף הימני רק שלוש אפשרויות:

האפשרות הראשונה, הכי טובה בנסיבות הקיימות, היא איחוד כוחות מלא תוך יצירת מנגנון לקביעת הרשימה שיתבסס על הפופולריות בציבור אבל לא יאפשר הטיה על ידי גורמים מאורגנים. המנגנון היחיד האפשרי כרגע, בטווח הזמן הקצר מאוד שנותר עד להגשת הרשימות (שבועיים ויומיים בסך הכל) הוא סקר ענק שייערך על ידי מכון סקרים ויבחן את הפופולריות של כל אחד מהמנהיגים, חברי הכנסת והמועמדים ברשימות. תוצאות הסקר, שייערך באופן שיאפשר את זה, יהיו אלו שירכיבו רשימה אחת מאוחדת של כל הכוחות שמימין לליכוד. זה לא פשוט אבל אפשרי. זה לא מושלם, אבל זה יעניק איזה שהוא סיכוי לשרידותם של כל הגופים הפוליטיים בימין הקשה גם אחרי צונאמי בחירות 2020 המתרגש עלינו.

נכון, בסקר כזה אף אחד מהמנהיגים לא יהיה בטוח במקומו, לא בנט ולא הרב פרץ, לא בן גביר ולא סמוטריץ', לכן צריך יהיה גדלות נפש רבה מצד המנהיגים של כל הגופים הפוליטיים הללו כדי להסכים למהלך. אבל מאחר שהאופציה השניה היא סיכוי למחיקה מוחלטת, אז אולי יש מקום לצפות שגדלות הנפש למהלך אכן תימצא. המהלך הזה דורש גם מהרב פרץ ומבן גביר לוותר על ההסכם שהם חתמו ביניהם, אולם לנוכח העובדה שההסכם הזה לא הביא אותם בינתיים להתייצבות ברורה מעל אחוז החסימה - לא בטוח שזה אכן ויתור כל כך נורא.

האפשרות השניה, היא חלופה פחות טובה, צריך להודות, אבל יתכן שלא יהיה מנוס ממנה. אם מהלך הסקר לא יקרום עור וגידים, יתכן שהפתרון שימנע את מחיקת האגף הזה כולו הוא חלוקת הקלפים מחדש, חבירה של האיחוד הלאומי בראשותו של סמוטריץ' דווקא לימין החדש.

ההנחה עד כה היתה תמיד שחבירה כזו תפגע משמעותית בימין החדש בגלל התדמית הקיצונית, אולי סהרורית אפילו, של סמוטריץ'. אולם, מי שקרא את המאמרים האחרונים על שר התחבורה בעיתון "הארץ", ומי שרואה את ההתנהלות של סמוטריץ' בחודשים האחרונים, מבין שהחשש הזה, שבודאי היה מוצדק בשעתו, הוא במידה רבה נחלת העבר.

סמוטריץ' של היום עשוי בהחלט להיות האלמנט שיבטיח שלפחות אחת משתי המפלגות שמימין לליכוד, חיבור של הימין החדש והאיחוד הלאומי, תעבור את אחוז החסימה. ומה יהיה על הרב פרץ ובן גביר? יהיה מה שהם רצו שיהיה. מי שחותם על הסכמי התמודדות משותפת כאשר אין לו יכולת לייצר רשימה שעוברת את אחוז החסימה, לא ישאר לו אלא להלין על עצמו.

האפשרות השלישית היא התרסקות מפוארת, כפי שכבר תיארנו למעלה. הבעיה היא שההתרסקות הזו לא תהיה רק התרסקות של הציונות הדתית הפוליטית. עם זה יתכן שעוד אפשר לחיות. ההתרסקות הזו עשויה להיות סופו של שלטון הימין ועליית השמאל לשלטון, כאשר המפלגה הימנית ביותר בכנסת תהיה הליכוד. אנחנו בכלל מתחילים להבין מה המשמעות של מציאות כזו? בכלל לא בטוח.

עד כאן שלוש האפשרויות אף אחת מהן לא מושלמת. אף אחת מהן לא מבטיחה, אגב, את ניצחון הימין בבחירות הקרובות. אבל בבחירה בין רע לנורא חייבים להפעיל את ההיגיון, ולא להיכנע לשאיפות אישיות ומשאלות לב שיובילו את כולנו לאבדון.