היי איש אמיץ!
מה שלומך?
איך אתה מרגיש?
אני חש את כאבך.
אני מאמין שאתה די שבור, או יותר נכון שבור לגמרי!
בבת אחת התנפצו לך החיים לרסיסים. אתה בוודאי עדיין תוהה האם ההחלטה הייתה נכונה? האם זה שווה את הנזק? האם יש לך סיכוי לשרוד בחוץ? להתחיל את החיים מאפס? או אולי אתה בכלל טועה טעות קשה! אולי אתה פוגע באיש אמת יקר המציאות? אולי אתה אדם חשוך שעומד להיבלע בתוך מקור הרוע העולמי שהצליח להערים עליך ולנתק אותך מהטוב הנצחי שהובטח לך? אולי המנהיג שהתנתקת ממנו יכול לפגוע בך? האם הוא קורא את מחשבותיך? אולי הוא עדיין שולט בך? אולי אתה אשם בכל! כפי שכבר אמרו לך פעם אחרי פעם שכל החסרונות שאתה רואה בקהילה או במנהיג הם חסרונות שלך?
ומה יקרה הלאה? איך יגיבו אנשים בחוץ? יש סיכוי שמישהו יבין אותי באמת? שמישהו יכיל אותי ויסתכל עלי בעיניים אוהבות ולא בצורה שיפוטית? אולי אני פשוט אדם שרוט? איך נכנסתי בכלל לסיטואציה כזו? יש לי חסכים מהילדות? אני תלותי ? חסום רגשית ? סתם אדם דפוק? אולי כל זה מגיע לי?
אבל בכל זאת... היו רגעים יפים במקום הזה! רגעים של אושר, אהבה, ובעיקר משמעות!! הכל היה מלא משמעות, כל רגע גשמי או רוחני היה מלא בתוכן. הרגשת בפסגת האנושות. החזקת את השמים בידך...כמו טייס קרב פילחת את השמים ו...עכשיו מה? לחיות את המציאות סתם ככה? לקום לעבוד לישון....חיים חסרי משמעות! חיים משעממים וחסרי טעם. חיים אפורים נטולי חיות....אין לך עניין בחיים כאלה...
נכון, היו גם רגעים קשים בקהילה הזו, ואפילו רגעים קשים מאוד! דיכאונות, סבל נפשי ופיזי, בדידות וניכור ומעל לכל השפלות...כן ככל הנראה השפלות היו תחביב מקובל מאוד בקהילה שלך...סוג של ספורט יומי....התחושה שלך בוודאי הייתה קשה מאוד ויחד עם זאת הרגשת סוג של טהרה מיוחדת...הרי ההשפלה היא תיקון מעולה לאגו המסריח שלך ...כך נאמר לך שוב ושוב....ובכלל אדם כמוך שמחפש את האמת לא נבהל מקצת ביקורת...או הרבה ביקורת...או השפלות מזעזעות בפהרסיה לעיניי כל הקבוצה...
אתה מסתכל אחורה ומגלה אור וחושך משמשים בערבוביה! כל כך קשה....זה הקושי הגדול להפריד בין החיבוק לסטירה בין גילויי החיבה להשפלה...כל כך קשה....וזה בוודאי לא נותן לך מנוח...
ואולי אתה טועה.... וכדאי לך לחזור מהר לחיק הקהילה שהייתה לך כמו רחם, שהגן עליך מהעולם בחוץ, מהמבול ששוטף את הכל? אתה זוכר? כמה פעמים הסבירו לך שאין עולם אמיתי בחוץ? כולם בחושך! באשליה! בטמטום ! ורק אתה זכית להצטרף לקהילה היחידה שעוד אוחזת באמת...ועכשיו אתה בחוץ...חשוף...ללא הגנה של הקהילה.
לרגע אתה מוותר ורוצה לחזור...ורגע אחר אתה שומע קול פנימי שאומר בשום אופן לא!!!
יתכן מאוד שאתה שואל את עצמך :"מי אני?"
הרי בקהילה שהיית בה אין אני. לאט ובעדינות פירקו לך את הזהות האישית וקיבלת זהות קולקטיבית. אין "אני" יש "אנחנו"...למדת להתעלם מהרגשות שלך, מהרצונות שלך, מהתחביבים שלך...השתדלת לכוון את רצונך לרצון המנהיג, הרי זה הרצון האמיתי והטהור...הרצון האישי שלך נגוע , ולכן לא רלוונטי.
כל פעם שהתנגשת בקיר נפשי או רוחני של המנהיג הבנת שאתה זה שצריך להשתנות...אולי איבדת את האמון בעצמך, בהרגשות שלך, בהבנות שלך על העולם והחיים.
יתכן ויצא לך לעשות פעולות שאתה מתבייש בהם כמו לשקר במצבים מסויימים כדי להגן על המנהיג או הקהילה...אולי אתה כועס על עצמך איך הגעת לשפל המדרגה! איך לא הבנת? איך נתת לו להשתלט לך על החיים? אווףףף....איך הגעתי למצב הזה? מה היה חסר לי בחיים?
אני רוצה לשאול אותך:
האם כשהצטרפת לקהילה ניתקת בהדרגה קשר עם הורים? אחים? חברים מהעבר? ...אם התשובה היא כן אז בוודאי תחושת הבדידות שלך איומה ובלתי נסבלת...
אז מה אני רוצה ממך באמת?
אני רק רוצה שתדע שיש מישהו שממש מבין אותך.
אני רוצה שתדע שכל מה שכתבתי לך עבר עלי בעצמי.
אני רוצה שתדע שלמרות כל הקושי והבלבול קיבלת את חייך במתנה!
אני רוצה שתדע שאתה לא אשם! מישהו ניצל באכזריות יוצאת דופן את טוב ליבך, את העדינות המיוחדת שלך,את הרצון שלך לחיים של משמעות!
אני רוצה שתצליח לסלוח לעצמך על הכול!
אני רוצה שתבין שעצם היציאה שלך מהכת מעידה על כוחות נפש עצומים שיש בך שבוודאי ישרתו אותך בבניית החיים שלך מחדש.
אני רוצה שתדע שמישהו כבר עשה את המסלול הקשה הזה, עבר בתחנות הללו, חש את התחושות הללו והצליח להשתקם ואף לצמוח.
אני רוצה שאנשים בחוץ יביטו עליך בהערכה ולא בצורה שיפוטית.
אני מציע לך לנוע קדימה ולהשתדל לא לשקוע בעבר.
אני רוצה לספר לך שהתקופה שלך בכת אינה חסרת משמעות כפי שנראה ממבט ראשון. ההתמודדויות שעברת שם בנו בך יכולות שאין לאנשים אחרים. אתה תגלה זאת עם הזמן...נסה להסתכל על התקופה ההיא כסדנא ממושכת שבסופו של דבר תצמיח אותך לגבהים אמיתיים שאתה באמת ראוי להם!
עד כאן איש אמיץ!
מקווה מאוד שעזרתי במשהו...
בהערכה רבה!
תמיר חן
(המכתב נכתב בלשון זכר מטעמי נוחות בלבד ומיועד לנשים וגברים כאחד)