החג הזה לא לנו

אם הצלחנו לדלג מעל חגיגות הסילבסטר שמתרחשות באותה העת, אין צורך לפצות אותנו בחג אחר.

יוסף ארנפלד , ה' בטבת תש"פ

נובי גוד
נובי גוד
צילום: בני עקיבא מחוז שרון שומרון

דומה כי כור ההיתוך הישראלי עובר תהליך של רגרסיה. אם בשנים הראשונות של מדינת ישראל ניסו ראשיה, שריה ויועציה ליצור מודל ישראלי אחיד ולגרום לעולים החדשים להשיל מעליהם את מנהגי בית אבא, הרי שבשנים האחרונות מתרחשת תופעה הפוכה. לא רק שהעולים החדשים והישנים חוזרים אל המקורות שכמעט הלכו לאיבוד, אלא החברה הישראלית כולה בוחרת להתחבר מחדש אל שורשי כלל האומה.

כיום נדמה שישנם יותר אשכנזים שחוגגים את חג האמונה - המימונה המרוקאית, מאשר המרוקאים עצמם. אין כמעט פוליטיקאי או איש ציבור שמרשה לעצמו להחמיץ השתתפות בחגיגה המקומית. כך גם הולך ומחלחל אל הקונצנזוס הישראלי חג הסיגד האתיופי, יום של צום, טהרה והתחדשות, ובמרכזו טקס חידוש הברית בין עם ישראל לקב"ה שנערך בטיילת ארמון הנציב.

לעומת זאת, בשנים האחרונות מתנהל קמפיין מסיבי בכלי התקשורת המגזריים להחדרת הנובי גוד (שנה חדשה) - חגם של יוצאי ברית המועצות לשעבר, אל תוך לוח השנה. בניגוד לשניים הקודמים, שהם חגים יהודיים-דתיים לכל דבר, הרי שהנובי גוד הוא חג אזרחי, שמטרתו לציין את תחילתה של השנה הלועזית.

אז אומנם לא מדובר בחג נוצרי רחמנא ליצלן, אבל נשגב מבינתי להבין מה לנו ולו. אם כל אחד ייבא את החגים האזרחיים מארץ מולדתו, לוח השנה לא יעמוד בעומס. אם הצלחנו לדלג מעל חגיגות הסילבסטר שמתרחשות באותה העת, אין צורך לפצות אותנו בחג אחר.