דברים שיש להם שיעור

מומחים מנתחים את תוצאות סקר 'מסקר' ל'בשבע' ורשת אמי"ת על לימוד התורה במגזר הדתי-לאומי

יוסף ארנפלד , ה' בטבת תש"פ

"המודעות ללימוד גמרא והלכה עלתה בדור האחרון". אילוסטרציה
"המודעות ללימוד גמרא והלכה עלתה בדור האחרון". אילוסטרציה
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

23 אחוזים מכלל הגברים בציונות הדתית משתתפים בתדירות כלשהי בלימוד הדף היומי, כך עולה מסקר שבחן את אופי לימוד התורה במגזר הדתי, שערכה חברת 'מסקר' ל'בשבע' ורשת אמי"ת. עוד עולה מהסקר כי 18 אחוזים משתתפים בלימוד ההלכה היומית, ויותר משליש במגזר – 36 אחוזים, מקפידים על שניים מקרא ואחד תרגום. לעומת זאת, כ-42 אחוזים מהנשאלים לא משתתפים באף אחת מתוכניות הלימוד היומיות שהוצגו בתשובות.

בקרב הנשים שיעור הלומדות במסלול קבוע נמוכים משמעותית משל הגברים, ועומד על אחוזים בודדים. החריג הוא לימוד ההלכה היומית, שם ציינו 13 אחוזים מהנשים כי הן שותפות בלימוד זה. בפילוח על פי גיל, הפער הבולט ביותר הוא בלימוד הדף היומי: בכל אחת מקבוצות הצעירים (30-18) והבוגרים (50-30), כ-20 אחוזים לומדים דף יומי. בקבוצת בני ה-50 ומעלה האחוז כפול: כ-40 אחוזים שותפים ללימוד דף יומי. הסקר נערך בקרב 600 נשאלים מגיל 18 ומעלה.

"בסך הכול מדובר באחוז גבוה ומשמח", מברך הרב הראל שפירא, מנהל פורטל הדף היומי, על אחוז לומדי הדף היומי במגזר. "אני מסתכל על עצמי כבוגר ישיבה. איתי במחזור היו כ-60 תלמידים, הלוואי שרבע מהם היו לומדים דף יומי. זה הרבה פחות. לכאורה הדף היומי היה אמור להיות הדגל של הציונות הדתית, שהייתה צריכה לשאת אותו בגאון, אך הוא נתפס בציבוריות כנישה חרדית יחסית. במקור זה נועד לבעלי בתים, לכן דווקא הציבור הדתי שעובד לפרנסתו במקצועות חול, אמור לקפוץ על המציאה ולקבוע באמצעותו עיתים לתורה".

בקרב לומדי הדף היומי במגזר, קרוב למחצית מסיימים כעת את הש"ס: 25.7 אחוזים צפויים לסיים את הש"ס בפעם הראשונה, 21.5 אחוזים מסיימים כעת את הש"ס ולא בפעם הראשונה. 5.6 אחוזים סיימו את הש"ס בעבר אבל לא כעת, ואילו 47.2 אחוזים אינם מסיימים כעת ואף לא סיימו בעבר. "זה מאוד משמח ומראה את הכמות הגדולה של הלומדים שהצטרפו לסבב הנוכחי", מתפעל הרב שפירא. נתון מרשים נוסף הוא מידת ההקפדה על הלימוד היומי. שם ישנו רוב של כ-70 אחוזים של מתמידים: 27.6 אחוזים השיבו שאינם מפסידים לימוד יומי אף פעם, 46.7 אחוזים מפסידים רק לעיתים רחוקות. רק כרבע מהלומדים בסקר, 25.7 אחוזים, מפסידים לימוד לעיתים קרובות. "קשה מאוד להתמיד, לפעמים מפסידים, אבל כולם עדיין משייכים את עצמם למסגרת. זה היתרון העצום של הדף היומי", מסביר הרב שפירא.

במקום הראשון: פרשת השבוע

הסקר גם בדק לאילו תחומי לימוד הלומדים מקדישים את זמנם, ללא תלות במסלול כלשהו. מתברר שפרשת השבוע היא התחום הפופולרי ביותר, ולאחריה גמרא והלכה. כמו כן, למעט לימוד גמרא והלכה, אין הבדלים משמעותיים בתחומי הלימוד בין גברים לנשים. 60.5 אחוזים מהגברים לומדים פרשת שבוע - לעומת 56 אחוזים אצל הנשים, 52.3 אחוזים לומדים גמרא או משנה (12.3 אחוזים אצל הנשים), 49.7 אחוזים הלכה (34.3 אחוזים אצל הנשים), 42.6 אחוזים אמונה (47.3 אחוזים אצל הנשים), 29.9 אחוזים תנ"ך (31.7 אחוזים אצל הנשים), ו-16.4 אחוזים חסידות (20.5 אחוזים אצל הנשים).

"אין ספק שהלימוד השבועי בפרשת השבוע מעניין את כולם. זאת אחת הסיבות להצלחה הגדולה של השיעורים של סיון רהב-מאיר", מציין הרב אליהו בלום, ראש סיירת גמרא וממובילי קהילת תורת חיים ברשת אמי"ת, לשעבר ראש ישיבת ההסדר בנהריה. "העיסוק בפרשה מחבר הרבה מאוד אנשים. סביב פרשיות השבוע ומעגל השנה, אנחנו כל הזמן מתחברים לתורה. אלו בהחלט נתונים מעודדים".

לגבי העיסוק הנרחב יחסית גם בגמרא והלכה, מסביר הרב בלום כי מדובר בתחומים שהיו מרכזיים מאז ומעולם בעם היהודי. "הנתונים לא מספיק גבוהים, אבל בהחלט מכובדים. המודעות לדף היומי ולתורה שבעל פה עלתה בדור האחרון, ועל זה צריך לברך. עולם ההלכה והתורה שבעל פה מאוד מחברים את האדם למציאות שבתוכה הוא חי". כך גם לגבי הנתונים של לימודי אמונה, שהלכו והתרחבו בדורות האחרונים. "אדם רוצה להבין את מקומו בעולם של הקב"ה. אנשים היום שואלים שאלות, מה שפעם פחות שאלו. האמונה תופסת היום מקום מאוד מרכזי, כי היא עוסקת בשאלות המהותיות של החיים ומחברת את האדם לעצמו ולמקומו בחברה".

כראש ישיבת הסדר לשעבר, הוא לא רואה כישלון בכך שרק 52.3 אחוזים מהגברים ממשיכים ללמוד גמרא. הוא מזכיר שלא כל בני הציונות הדתית הם בוגרי ישיבות. "ברור לי שאנשים מחפשים חיבורים. בדור שלנו המילה הכי רלוונטית בקישור שלנו לקב"ה היא חיבור. חלק מהאנשים לא מרגישים מספיק מחוברים לגמרא. למרות כל מה שנעשה בלימוד הדף היומי, כמו הביאור של הרב שטיינזלץ, שוטנשטיין, שהם מהפיכות עצומות, עדיין יש מה לקדם ולשפר. המרשם הוא 'חנוך לנער על פי דרכו' - לחבר את הנער בגיל צעיר בצורה שהלימוד ידבר אליו והוא עושה זאת מתוך רצון ואהבת התורה, וכמובן מבין שהתורה היא תורת חיים".

ללמוד גם עם אמא

לימוד גמרא לנשים הוא סוגיה שהולכת וצוברת תאוצה בשנים האחרונות, בעיקר בחינוך הציוני-דתי. מתברר שהמגמה זוכה לתמיכה לא רק אצל הנשים. הסקר בדק עמדות שונות בנושא. מתברר כי הקביעה שיש לאפשר למי שמעוניינת בכך ללמוד גמרא, זכתה לתמיכה רחבה יחסית בקרב הגברים בכל תת הפלגים במגזר: 83.3 אחוזים מהליברלים, 75.1 אחוזים בציונות הדתית הקלאסית ו-52.2 אחוזים בציונות הדתית התורנית. לעומת זאת, האמירה שיש לעודד בנות ללמוד גמרא זוכה לתמיכה נמוכה יותר בעיקר בקרב הפלגים השמרניים: לעומת 73.4 אחוזים מהליברלים, רק 45.3 אחוזים מהציונות הדתית הקלאסית ו-32.6 אחוזים מהגברים התורניים תמכו באמירה זו.

בקרב ציבור הנשים הנתונים קצת יותר גבוהים, אך לא בהרבה: במענה לשאלה האם יש לאפשר לתלמידות ללמוד גמרא נרשמו יותר מ-75 אחוזי הסכמה בקרב נשים ליברליות וציוניות דתיות קלאסיות. במגזר התורני תמכו כ-65 אחוזים מהנשים. עם ההיגד שיש לעודד תלמידות ללמוד גמרא, מזדהות 68.1 אחוזים מהליברליות, 57.7 אחוזים מהציוניות-דתיות הקלאסיות ואילו אצל הנשים התורניות רק 44.4 אחוזים.

הנתונים הללו לא מפתיעים את ד"ר מירב טובול-כהנא, שמלמדת גמרא והלכה במדרשה בבר אילן ובבתי המדרש של 'דרישה ישראל', אבל הם קצת מאכזבים מבחינתה. "זה פחות או יותר משקף את המצב שאנחנו נמצאים בו היום, עם יותר פתיחות ללימוד הגמרא אצל הנשים. אומנם יש בזה התחלה של משהו משמח, אבל הייתי רוצה להנכיח את הגמרא הרבה יותר בלימוד של הבנות. באולפנות שמזוהות יותר כשמרניות לא רואים לימודי גמרא, ובעיניי זו החמצה. אנחנו נוטים לייחס את לימוד הגמרא לאזורים הליברליים יותר, ואז אם מישהי בוחרת ללמוד גמרא, בציבור השמרני יותר היא מסומנת כליברלית. בסוף זה מעגל שמזין את עצמו, וצריך לשבור אותו. הגיע הזמן לשבור את הסטיגמה שגורמת עוול לעולם הרוח הנשי".

טובול-כהנא עצמה למדה ולומדת גמרא, ואף סיימה את הש"ס לפני שלוש שנים. "התחלתי עם כולם לפני שני מחזורים, אבל בדרך התחתנתי והיו לידות, כך שבסוף הלימוד שלי השתרע על פני 11 שנים", היא מחייכת. "באירוע הסיום שערכתי, הנשים לא היו סגורות מה בדיוק סיימתי. אחת הנשים שאלה אותי אם סיימתי ש"ס משניות. אבל זה הולך ונהיה יותר בתודעה. השנה יש לי שתי תלמידות שמסיימות ש"ס גמרא, אחת עם בעלה ואחת בת 22 שהתחילה בגיל 15".

לשיטתה, ראוי להשקיע קצת יותר בלימוד הגמרא אצל הנשים. "הבנות מגיעות לזה היום יחסית מאוחר ואז יש המון תסכול, כי הן צריכות לעבור כל כך הרבה מכשולים ואין להן מספיק כלים. בסוף, אם אישה לא מכירה את הלב הפועם של התורה, שדרכה מתגלה הקול האלוקי, זה פשוט הפסד מאוד גדול. אחר כך באה השאלה איך מתמסרים ללימוד כזה. גם לגבר ההתמסרות ללימוד הדף היומי היא לא פשוטה. בשביל אישה, כשזה נמצא במקביל להקמת משפחה, לימוד מקצוע ופרנסה, זה עוד יותר לא פשוט ומצריך משמעת עצמית והבנה שמדובר בריצה במסלול ארוך".

שאלה נוספת בסקר מתייחסת ללימוד משותף של הורים וילדים. מתברר כי לא מדובר בתופעה נפוצה במיוחד. רק 35.3 אחוזים מהגברים לומדים עם ילדיהם לעיתים קרובות או באופן קבוע, ואילו אצל הנשים הנתונים נמוכים מעט יותר: 27.9 אחוזים. דווקא הנתונים הללו מצליחים להפתיע את ד"ר כהנא. "מסביבי אני מכירה אנשים ונשים שלומדים עם ילדיהם באופן קבוע. יותר אבות שלומדים, אבל בהחלט גם אימהות. אצלנו בבית יש לי לימוד קבוע עם הילדים וגם לבעלי. יש בציבור הכללה של לימוד עם אבות, כי חובת החינוך הרשמית מוגדרת כתפקיד של האבא. אבל במציאות שלנו יש יתרון ללימוד גם עם האמא, כי צורת הלימוד איתה יותר רכה ונעימה. כדאי שהבת תלמד עם האמא, כדי שתפנים שעולם הלימוד לא שייך רק לגברים. בסוף זאת תפיסה שלמה בעבודת ה' לאיזו דרך אנחנו מכוונים את הבנות שלנו".

גמרא – מגיל צעיר

גם את אבי רט, המנהל החינוכי של התלמוד הישראלי, הנתונים על לימוד הורים וילדים מצליחים להפתיע, אבל דווקא לטובה. "חשבתי שזה הרבה פחות", הוא מודה. לדבריו, גורמים אחדים הובילו למצב הנוכחי, חלקם תלויים בהורים, חלקם בילדים ומעל הכול המציאות הטכנולוגית שהתקדמה. "בניגוד לגלות, שבה הקהילה וההורים לקחו אחריות חינוכית על הילד שלהם, מאז הקמת המדינה ההורים הסירו אחריות והעבירו אותה למדינה, כי יש מערכת חינוך, מורים מיומנים ומבחני בגרות". סיבה נוספת היא שההורים עסוקים. "תרבות העבודה השתנתה, אנשים כבר לא חוזרים הביתה בארבע אחר הצהריים אלא לפעמים בשמונה או בתשע בערב. הילדים כבר עייפים או ישנים, וגם ההורים מותשים, בלי כוחות נפש ובלי כלים".

ועדיין, ההתפתחות הטכנולוגית היא הגורם המרכזי שאיתו צריך להתמודד. "עד לא מזמן המבוגר שאב את הסמכות שלו כלפי הילד מכך שהוא היה יותר מבוגר, אך גם מקור הידע", מסביר רט, "במציאות של היום, ההורה הוא כבר לא מקור הידע. עם הטלפון החכם והמחשב, הילד מגיע לידע הרבה יותר נרחב ומהיר מאשר ההורה. גם הפרש הגילים שהיה פעם מקור הסמכות, הפך לרועץ. הרבה פעמים הילד מרגיש שההורה לא רלוונטי לחיים שלו. ההורה לא מבין את האינסטגרם, הווטסאפ וכל החיים שהילד נמצא בהם. כך שהילד כבר לא יוזם קשר עם האבא, אלא צריך שימשכו אותו".

במהלך הפעילות של התלמוד הישראלי בשנים האחרונות, גילה רט כי לא מעט ילדים נמשכים לפרסים האטרקטיביים, וכמעט מכריחים את ההורה להגיע ללמוד מחשש שיפסידו את הפרס. "להורה תמיד יש עיסוקים אחרים, כך שהילד הוא זה שצריך למשוך אותו להגיע". הוא מדגיש שפרט לפרסים, הלימוד צריך לכלול אתגר משותף עם חומרי לימוד מעניינים בצורה מונגשת ויפה, תוך יצירת הסברה לחשיבות הלימוד וכמובן מסגרת לימוד קבועה. "כדאי לנצל את הגילים שבהם הילדים עוד נמצאים בבית. הורים רבים מסתכלים לאחור ומצטערים שלא היו יותר זמן עם הילדים. צריך לתת להם מוטיבציה ללמוד יחד סביב גורם מזמן".

האחוזים הנמוכים של לימוד משותף להורים וילדים מכאיבים גם בעיני רב אליהו בלום. "אם אנחנו רוצים לחנך ילדים ללימוד תורה, צריך סביבה תומכת ומחזקת", הוא מסביר, "הסביבה התומכת והמחזקת מתחילה מהבית. אם ילד רואה שההורים מעוניינים בכך שילמד, הסיכויים שילמד מתוך רצון ויפתח את הלימוד בהמשך גדולים הרבה יותר. יחד עם זאת, גם במשפחה שמאוד תומכת וההורים לומדים בעצמם, עולם הלימוד שלהם קצת מנותק מעולמו של הילד וצריך תיקון מהיר לכך. אין דבר יותר משמעותי לילד מאשר התחושה שאביו ואמו שותפים ומתקדמים איתו בלימוד התורה. זו הערובה לאהבת תורה בהמשך. ההורים צריכים להבין שהתפקיד שלהם בתחום הוא הכרחי, ולא רק להשליך את האחריות על המורים והמלמדים. ההבנה הזאת יכולה להביא לשינוי מבורך".

אז מתי בעצם אמורים להתחיל את לימוד הגמרא? תוצאות הסקר מחזקות באופן יחסי את המצב הקיים היום. 55.8 אחוזים סוברים שנכון להתחיל ללמד גמרא בכיתות ד'-ו', ואילו 21.4 אחוזים גורסים שנכון לחכות קצת, לכיתות ז'-ט'. אחוז דומה היו שמחים דווקא להתחיל מוקדם יותר, בכיתות א'-ג'. "זה הגיוני בסך הכול", קובע הרב בלום. "אומנם המשנה אומרת 'בן חמש עשרה לתלמוד', אבל במציאות שלנו, כדי שאנשים יוכלו להכיר את התורה בעומק שלה, צריך ליצור תשתית רחבה בגיל מוקדם יותר. כיתות ד'-ו' זה בהחלט גיל מוצלח".

לשיטתו, ההיכרות עם עולם הגמרא היא היכרות עם שפה, לכן כדאי להתחיל לרכוש אותה מוקדם יותר. "כמו בכל שפה, ככל שנפגשים איתה בגיל יותר צעיר, יותר קל לעכל אותה. אומנם גמרא היא גם צורת חשיבה והעמקה, לכן לא צריך להכביד על התלמידים בגיל מאוד צעיר. כדאי ליצור מפגש מתוך רצון, זה יכול להוות בסיס טוב להמשך".