לא מרגישים בבית

מול מחלוקות פנימיות, קושי להגיע להסכם עם האיחוד הלאומי ומשבר אמון במרכז המפלגה, קהל המצביעים של הבית היהודי עשוי לאבד עניין.

ניצן קידר , ה' בטבת תש"פ

ייאלצו לשמש כחותמת גומי להרכב הרשימה. מרכז הבית היהודי
ייאלצו לשמש כחותמת גומי להרכב הרשימה. מרכז הבית היהודי
צילום: גילי יערי, פלאש 90

בכירי הבית היהודי נדהמו השבוע לגלות בתקשורת את הסמליל, הלוגו של המפלגה, לקראת הבחירות הבאות. מדובר היה בסקיצה בלתי גמורה, שנראתה פחות או יותר כך: באותיות קידוש לבנה "הבית היהודי המאוחד", ובקטן מאוד שמות המפלגה: הבית היהודי ועוצמה יהודית. המפלגה נאלצה להגיב, להוציא הודעה מסודרת וגם להפנים שמדובר בנזק למי שקוראים לאחדות ואז מוציאים דבר כזה.

גורמים בבית היהודי לא אהבו את מהלך הפרסום. הם באמת לא התכוונו לשחרר את הלוגו. מאין הוא יצא? אפשר רק לשער. הסיפור הזה אולי קטן ונקודתי, אך הוא מעיד על התדמית הבעייתית של המפלגה.

השבוע הוציאה מפלגת הבית היהודי הזמנה למרכז המפלגה כדי לאשר את הרשימה לכנסת הבאה. התאריך - יום לפני מועד סגירת הרשימות. במפלגה מסבירים את המועד באילוצים טכניים שונים. כמה חברי מרכז שעמם שוחחנו השבוע חושבים שהצעד נועד באופן חד וברור להכריח אותם להצביע בעד הרשימה, שהרי אם לא יאשרו את המהלך לא תהיה רשימה.

בכלל, המצב במרכז הבית היהודי אינו פשוט. סוגיית החיבור עם האיחוד הלאומי תקועה, המפלגה הולכת והופכת מזוהה עם ההסכם שעשתה עם עוצמה יהודית, ולא מעט קולות פנימיים מאוד לא אוהבים את המתרחש, בלשון המעטה.

למובילי המהלכים בבית היהודי יש עוד בעיה, שהם חושבים שפתרו אך ייתכן מאוד שתתעורר שוב. ח"כ מוטי יוגב, מי שזכה במקום הראשון בפריימריז הקודמים, מחזיק בכוח משמעותי בתוך המרכז. גורם בכיר במפלגה טען השבוע כי בינו ובין הרב פרץ הושגו הסכמות ברורות שיאפשרו את תמיכתו במהלכים שכבר נעשו. אלא שבמקביל – ואת זאת לא מסתירים בבית היהודי – מתנהלים מגעים להצבת אישה במקום הרביעי ברשימה המאוחדת. אם האיחוד הלאומי יימצא ברשימה כזאת, יוגב יידחף לפחות מקום אחד אחורה - למקום החמישי. ועוד לא דיברנו על השריונים שעומדים לרשות יו"ר הבית היהודי, שבסביבתו של הרב רפי פרץ הקפידו לשמור היטב.

בעוד בסביבתו של יו"ר המפלגה בטוחים שיוגב נמצא בכיסם ושוקלים מהלך שעלול להזיז אותו אחורה, כדאי להם לבדוק שהם לא פוגעים באדם שעלול לסכל את הרוב במרכז. איש לא אמר שהוא יעשה זאת, אבל נראה שבבית היהודי צריכים לקחת את כל האפשרויות בחשבון.

למיינסטרים מתחיל להימאס

ההתכתשויות הפומביות לא מוסיפות לאף אחד מהצדדים. בבית היהודי מנסים להטיל את האשמה לכיוון האיחוד הלאומי, כשבמקביל איתמר בן גביר נכנס לעימות חזיתי מיותר מול סמוטריץ'. בבית היהודי צריכים לזכור שבן גביר, בראייה של רבים בציבור הדתי-לאומי, הוא מעתה בשר מבשרם, והתבטאויות שלו נתפסות עכשיו כחלק מהאג'נדה של המפלגה. ייאמר לזכותו של בן גביר שהוא מתנהל באופן הכי נכון למפלגתו עוצמה יהודית. לגבי החיבור כולו? נראה שכדאי לשני הצדדים להיות מתואמים יותר.

כאמור, בבית היהודי מנסים להפיל את האחריות לקיפאון המגעים על האיחוד הלאומי, אבל עושים זאת בשקט, מתחת לפני השטח. אחד הסיפורים המעניינים הוא שאנשי הבית היהודי מצלצלים ומנסים לפנות לאנשי האיחוד הלאומי, ולא זוכים למענה. זה נכון לגמרי. נראה שמנוי וגמור עם הנהגת האיחוד הלאומי שלא לפעול על פי לחצים או תרגילים. "כשנקבל הצעה שמתכתבת עם מה שצריך לקרות כדי שהמפלגה תשרוד, נענה בשמחה", אומרים באיחוד הלאומי.

בבית היהודי אומרים בתגובה שלדעתם שינויים בהסכם (מיקומים טובים יותר לאיחוד הלאומי, חלוקת תפקידים שונה) יביאו את האיחוד הלאומי. בזאת הם רומזים, לנוכח הטענות על ביצור מעמדו של הרב רפי פרץ, שגם אצל סמוטריץ' כל העניין הוא כיסאולוגיה ותו לא.

כרגע כל צד רוצה לקבע את המודל שלו להרכבת הרשימה ולא מוכן להתפשר, כי המרחק הפעם גדול באמת. פריימריז, כמו שכולם מבינים, כבר לא ייערכו. ביום ראשון יישארו תשעה ימים להגשת הרשימות. גם אפשרות הסקר הגדול בציונות הדתית, כפי שהציע סמוטריץ', הולכת ומתרחקת מקוצר הזמן. נראה גם שמיותר הפעם לערב רבנים, זה לא לכבודם להתעסק בגנון הדתי-לאומי. קשה להיזכר בתקופות שזבולון המר המנוח או זבולון אורלב יבדל"א הלכו לבקש את עזרת הרבנים כדי לסדר רשימה לכנסת. עם זאת, אחת ההצעות שעלו השבוע על השולחן מצד הבית היהודי היא שבתיווכו של הרב חיים דרוקמן יתכנסו כמה נציגים שאינם חברי מפלגה או מקורבי היו"רים, מעין נציגים חיצוניים של המפלגות, שידונו יחד עמו כיצד להגיע להסכם שיניח את דעתם של כל הצדדים.

מהצד, בינתיים, עומד הציבור הפחות מעורב - המצביעים הפוטנציאליים. הם מסתכלים בעיניים כלות איך הציונות הדתית מתפצלת ומתחברת בכל מיני בלוקים טכניים. הליברלים שבהם כנראה כבר יצביעו באופן מובהק לימין החדש, אולי גם לליכוד. הציבור שבאמצע, בין הליברל לחרד"ל, פלג האוכלוסייה הגדול ביותר בציונות הדתית, הוא זה שצריך לגרום למפלגה המאוחדת כאבי ראש, כי דווקא הוא עלול למאוס במצב. במקרה הטוב הוא ינסה למצוא את המפלגה שהיא מבחינתו הרע במיעוטו. במקרה הרע, הוא פשוט לא ילך להצביע, בבחירות שבהן כל קול הוא קריטי ועתיד הימין כולו תלוי בהצבעה.

תשעה ימים ברוטו מיום ראשון. שעון החול אוזל במהירות, ובינתיים הסקרים לא מיטיבים עם מפלגת הציונות הדתית, גם במקרה שהאיחוד הלאומי מצטרפת בקונסטלציה הנוכחית. גורם בכיר בבית היהודי מעריך שכל זה ייגמר בריצה משותפת עם סמוטריץ' ואפילו עם הימין החדש. אלא שגם הוא מבין שאחרי המאסה ציבורית, ויכוחים על כיסאות, כיבודים ותפקידים, לצאת לבחירות עם שבעה מנדטים ועם פיצול לרסיסי מפלגות רגע אחרי הבחירות, זה לא המצב האידיאלי.

בנט מחפש שפן

גם בימין החדש, בינתיים, מחפשים חיבורים. דיונים רציניים התקיימו עם פורשי זהות שהקימו בעצמם מפלגה חדשה, ונבחנות אפשרויות נוספות. שקד מנסה לקדם באופן רציני חבירה לסמוטריץ' בצורה כזו או אחרת, אבל לפי שעה נפתלי בנט אינו מוכן לכך. הכול, כמובן, כפוף לשינויים ולמצב של המפלגה בסקרים.

בנט יכול הפעם לברוא את עצמו מחדש. הבעיה המרכזית היא ששבוע וחצי לפני סגירת הרשימות לא נראה שהוא יביא בשורה. מתן כהנא התגלה כאיש חרוץ ורהוט, אבל הוא עדיין לא מוכר מספיק כדי למשוך קולות. בשלב הזה היה צפוי שבנט יציג לפחות עוד שניים או שלושה מועמדים אטרקטיביים ומוכרים ציבורית. בפעם שעברה היו אלה אלונה ברקת, קרולין גליק, עמיחי שיקלי ואלישיב רייכנר, אנשים מוכרים לחילוניים ודתיים. זה לא ממש עבד, לפחות לא כמו שציפה בנט.

אגב, במקום החמישי בסיבוב א' של הבחירות הציב בנט את שולי מועלם-רפאלי שנפגעה ממנו לא פעם, למרות שהייתה זו שבזכותה יכלו בנט ושקד להתפצל מהבית היהודי ולקבל מימון מפלגות. אולי בניסיון לפנות למיינסטרים המגזרי, מקומה ברשימה יישקל הפעם מחדש.

בינתיים בנט עוד לא שלף שפנים מהכובע. המצב בסקרים מציב אותו במקום שבו יצטרך לשקול את הדבר שהוא הכי פחות מעוניין בו – חיבור למפלגה אחת עם הבית היהודי המאוחד, או איך שלא יקראו למפלגת הציונות הדתית. בין בנט לשר הרב רפי פרץ יש קו פתוח בנושא אפשרות של ריצה משותפת למקסום הכוח. בנט אומנם רואה בכך את האופציה הגרועה ביותר, אבל גם אותה הוא לא פוסל. ההיסטוריה, גם הוא יודע, לא תסלח למי שלקח את קולות הציונות הדתית ולא עבר פעמיים את אחוז החסימה.

אבל אולי כדאי לכל הצדדים לשמוע משפט אחד שאמר השבוע פרץ, אבל לא הרב רפי פרץ אלא הח"כ עמיר פרץ, יו"ר העבודה-גשר. "לא עושים איחודים מתוך תחושת הישרדות, אלא מתוך ערכים ואידיאולוגיה", אמר מי שמפלגתו נמצאת גם היא בצרות וכביכול נזקקת לאיחודים כדי לחזור לימיה היפים. ייתכן שמה שעמיר פרץ, איש שמאל מובהק, הבין אחרי שלוש מערכות בחירות, בימין בכלל ובציונות הדתית בפרט עדיין לא הפנימו.

לתגובות: nitsankeidar@gmail.com