1
הפיצוץ שחל בשבועיים האחרונים בין האיחוד הלאומי לבית היהודי (ושותפתו החדשה עוצמה יהודית) משך אליו את מלוא תשומת הלב, וקצת הסיח את הדעת מפיצול אחר - שאומנם כבר התרגלנו אליו, אבל הוא מסוכן לא פחות.
כוונתי להחלטה של נפתלי בנט, מיד עם היוודע תוצאות הבחירות האחרונות, לפרוש מהמסגרת המאוחדת של ימינה ולחדש את הפעילות הנפרדת של הימין החדש. בטווח המיידי הפיצול הזה אכן הוכיח את עצמו בגדול מבחינתו של בנט. מהמקום הרביעי ברשימת ימינה הוא הצליח באמצעות הפיצול להחזיר לידיו את השליטה בימין החדש. עם הקלפים המעטים שבידו, שלושה ח"כים בלבד, הוא שיחק היטב מול נתניהו ואילץ אותו למסור לידיו את תיק הביטחון.
תנופת ההצלחה הזאת דחקה מהתודעה את הכישלון הצורב של מפלגת הימין החדש בסבב הבחירות הראשון בחודש ניסן – אותו כישלון שמנע הקמת ממשלת ימין יציבה כבר באביב, ושבגללו נקלענו למשבר פוליטי מתמשך ולמערכת בחירות שלישית.
השאלה המציקה היא מה מבטיח לבנט שהפעם הימין החדש תעבור את אחוז החסימה? מניין שואב שר הביטחון את הביטחון שהוא לא עלול להיכשל ולהוריד שוב לטמיון כארבעה מנדטים קריטיים של הגוש הלאומי-דתי?
2
עם פרישתו מהמסגרת המאוחדת של ימינה, בנט הרגיע את החוששים מהתרסקות נוספת בהצהרה שבכוונתו לחבור לכוחות נוספים לקראת הבחירות. פחות משבועיים לפני הגשת הרשימות, הכוחות הנוספים הללו טרם התגלו. אומנם בנט זכה שוב באיילת שקד, שהחליטה להצטרף אליו לאחר שבבית היהודי דאגו לחסום את דרכה בחזרה למפלגה. אבל בכך הוא רק שיחזר את מה שכבר היה בידו ולא הספיק לו בבחירות הראשונות.
יש אומנם כמה סיבות ליתר אופטימיות לגבי התוצאות. אפשר לקוות שהימין החדש יקלוט אליו חלק מהקולות שבסבב הראשון הצביעו לפייגלין או לכחלון. אולי יצביעו לו גם כמה אלפי ליכודניקים שנותרו בימין אבל לא מסוגלים להצביע לנתניהו לאחר ההחלטה על הגשת כתבי האישום.
מצד שני, המצב בסקרים הפעם רחוק מלהיות מזהיר, ובנט בדרך כלל מקבל בקלפי פחות מאשר בסקרים. בסבב הבחירות הראשון, ערב פסח, הימין החדש התחיל את הקמפיין עם תוצאה באזור הדו-ספרתי, וסיים מתחת לאחוז החסימה. אז כמה בטוח יכול בנט להרגיש כעת, כשהסקרים נותנים לו חמישה או שישה מנדטים? אומנם נתניהו אולי כבר הפיק לקחים ולא יתאמץ לשתות מבנט מנדטים, אבל תופעת הנהירה אל המפלגות הגדולות מתרחשת מאליה באופן טבעי, כתוצאה מהמרוץ הצמוד ביניהן.
3
לא רק לבנט, כמובן, אורבת הסכנה שלא יעבור את אחוז החסימה. גם שלוש המפלגות שרצו בסיבוב הראשון תחת השם איחוד מפלגות הימין נמצאות בסכנה דומה. גם אם יצליחו הרב פרץ ובן גביר ליישר את ההדורים עם סמוטריץ' ולרוץ ברשימה משותפת, אף אחד לא מבטיח שהיא תצליח לשחזר את ההישג הדחוק שלה מהבחירות שהיו בניסן האחרון, שבהן עברה את אחוז החסימה ב-20 אלף קולות בלבד. סמוטריץ' מבטא בגלוי את דעתו שבלי איחוד מלא ובחירות דמוקרטיות לרשימה, משולש המפלגות שהרכיב את איחוד מפלגות הימין לא יעבור את אחוז החסימה.
החשש שאחת מהרשימות לא תעבור את אחוז החסימה או אפילו חלילה שתיהן, הוא הגורם שהביא להקמת רשימת ימינה בסיבוב הבחירות השני שהתקיים באלול. האיחוד הזה הוסיף למפלגות הציונות הדתית שני מנדטים לעומת הסיבוב הראשון. לכאורה הצעד המתבקש כדי להבטיח שלא תהיה התרסקות נוספת הוא לשחזר שוב את רשימת ימינה, כשהפעם איתמר בן גביר מקבל את המקום החמישי, במקום את המקום השמיני, שאותו סירב לקבל בפעם הקודמת ולכן פתח במרוץ עצמאי שבזבז שני מנדטים.
4
התומכים בריצה מפוצלת של המפלגות שמימין לליכוד טוענים שרק בדרך הזאת, בהנחה שתצלח ושתי הרשימות יעברו את אחוז החסימה, קיים סיכוי שגוש הימין יגיע ל-61 מנדטים. יכול להיות שזה נכון. אבל האם היעד הזה מצדיק נטילת סיכון שאחת מרשימות הציונות הדתית, או חלילה אפילו שתיהן, לא תעבור את אחוז החסימה? לטעמי, התשובה שלילית. המחנה הלאומי חייב קודם כול לשמר את כוחו הנוכחי באופן שמסכל הקמת ממשלת שמאל, ורק אחר כך לנסות להשיג רוב של 61.
היעד של 61 חשוב, אך אינו קריטי. כי גם אם התיקו הקיים יישמר, יש להניח שבפעם הבאה או שליברמן יתגמש ותקום קואליציית ימין, או שכחול לבן תתגמש ותקום ממשלת אחדות. ואם הם יתעקשו לגרור אותנו לסבב בחירות רביעי? גם מכך אין לחשוש. בינתיים הימין בשלטון, נתניהו ראש הממשלה, כתבי האישום נגדו לא מוגשים כי הכנסת מושבתת ואין מי שידון בבקשת החסינות, בנט שר הביטחון, סמוטריץ' שר התחבורה, מירי רגב שרת התרבות, הרב פרץ שר החינוך, אוחנה שר המשפטים – מה רע? אם לגנץ ולפיד יש סבלנות לעוד סבב בחירות, גם לנו יש.
צריך להיות ברור שבמסגרת ניהול הסיכונים, לא שווה לסכן את התיקו הבטוח ולהסתכן בהפסד מתוך ניסיון לנצח. לא בפיצול ננסה להביא ניצחון, אלא בדרכים פחות מסוכנות. למשל בעבודה נכונה יותר של נתניהו על הוצאת בוחריו לקלפי, כפי שהוא אכן מנסה לעשות. גם מעידה של אחת משתי מפלגות השמאל, העבודה או מרצ, יכולה לעשות את העבודה.
5
על בנט, כראש המפלגה הגדולה במחנה, מוטל קודם כול לדאוג שהמפלגה שלו לא תתרסק על אחוז החסימה. לשם כך עליו לקיים את מה שהבטיח ולחבור לכוחות נוספים. זו יכולה להיות חבירה מחודשת של רשימת ימינה כשותפות של ארבע מפלגות, כשהפעם בנט בראש במקום שקד וגם איתמר בן גביר בפנים. ואם בנט לא מסוגל או לא רוצה לאחד את כל המחנה, המינימום שנדרש ממנו הוא לחבור לגורם משמעותי נוסף, כזה שביחד איתו הצלחת מפלגתו תהיה מובטחת.
זה יכול להיות למשל בצלאל סמוטריץ', אם הקרע בינו ובין שותפותיו לשעבר לא יתאחה בימים הקרובים. אם הימין החדש והאיחוד הלאומי יחברו יחד ותיווצר הנהגה משולשת ומגוונת של בנט, שקד וסמוטריץ' – רוב המצביעים למפלגות הציונות הדתית יבואו איתם, ורשימתם תוכל לזכות בשישה או שבעה מנדטים. בנט, שקד וסמוטריץ' הם שלושת הפוליטיקאים המיומנים והאפקטיביים ביותר בציונות הדתית, שאומנם אינם חפים מכישלונות אבל באופן כללי הוכיחו יכולות פוליטיות מצוינות. המשולש הזה היה אמור להרכיב את ההנהגה הפוליטית של הציונות הדתית כבר לפני שנה, אלמלא הפרישה השגויה של בנט ושקד מהבית היהודי. אולי הגיע הזמן להקים עכשיו את השותפות שהייתה אמורה לקום לפני שנה.
6
מהלך כזה יבטיח שלפחות קולות הימין החדש והאיחוד הלאומי לא יירדו לטמיון. החיסרון בתרחיש הזה הוא הסכנה שהקולות שיישארו בשותפות של הבית היהודי ועוצמה יהודית לא יספיקו כדי לעבור את אחוז החסימה. הם יצטרכו לצרף אליהם אנשים וגופים כמו אלי ישי ואנשי מפלגת נעם, שקשה להעריך מה בדיוק כוחם האלקטורלי. רשימה כזאת יכולה לרכז שני מנדטים של עוצמה יהודית, את המעט שיישאר ממצביעי הבית היהודי ומצביעים שנעם ואלי ישי יביאו איתם.
היא תהיה כתובת טבעית למצביעים חרד"לים שלא יכולים לשאת את השותפות עם בנט ושקד, ובפעם הקודמת חלקם הצביעו ליהדות התורה. אם יצליחו לעבור את אחוז החסימה, אולי בזכות זאת מחנה הימין יזכה ל-61 מנדטים. מנגד, הם עלולים כמובן גם להוריד לטימיון שלושה או ארבעה מנדטים. לכן ריכוז מחדש של כל הכוחות ברשימה אחת דוגמת ימינה הוא האופציה המועדפת. אבל אם המחלוקות והמשקעים לא יאפשרו זאת והריצה תהיה מפוצלת, על בנט להבטיח שלכל הפחות רשימתו שלו תעבור את אחוז החסימה.
לתגובות: [email protected]