ואל תגידו שהכל נורמלי אצלנו - הערות

ממעבדת האח הגדול ועד מפלגת טרימבובלר, מהכאפה של האפיפיור ועד טרלולי הסכמי אוסלו, מסמוטריץ' ועד כחלון. עוד הערות טרם שבוע טוב.

שמעון כהן , ז' בטבת תש"פ

שבוע טוב
שבוע טוב
צילום: ISTOCK

עונה נוספת? אתם נורמאלים?

כל כך הרבה כתבו ודיווחו על המצוקות הפסיכיאטריות המתלוות לזה, על הכדורים והתרופות שהמשתתפים נוטלים, על הליהוק שכל תכליתו לעורר מדנים ויצרים שיילהטו וילהיטו בתוך מקום קטן וסגור.

כל כך הרבה ראיינו בתקשורת את הניצולים מהחוויה הבלתי אנושית הזו, ואלה סיפרו על המשברים, הדיכאונות והבורות שאליהם הם נפלו אחרי כן, על היאוש והמחשבות האבדניות שהתעוררו אחר כך, ואף על פי כן ולמרות הכול נפתחה השבוע עונה חדשה של מעבדת הניסויים בבני אדם המכונה 'בית האח הגדול'. תגידו, אתם רציניים? באמת? אנשים באמת מתנדבים להיכנס למאורה הזו? באמת יש אנשים שגם צופים בזה? מסתבר שתמיד יש הפתעות, ולא כולן לטובה.

אבל אז הגיעה הידיעה שהפיסה את דעתי. שמעתי שדובר 'שוברים שתיקה' נכנס לכלוב האנושי הזה והכל התחוור והסתדר לי. זה אולי מוזר ומשונה, אבל יש אנשים שניסויים בבני אדם הם חלק מהתחביב שלהם. נראה לי שאנשים כמו החבר'ה של 'שוברים שתיקה' הם בהחלט מהסוג הזה.

אנשים שהגיוני וסביר היה בעיניהם לערוך את הניסוי המוטרף של הבאת מחבלים מחו"ל לישראל, ציודם בנשק, אימונם במתקנים מערביים משוכללים, הענקת סמכויות מופרכות ושטחים אסטרטגיים, מתן חופש הסתה והלהטת הרוחות, ובמקביל לכבול את ידיהם של הישראלים בסעיפי חוקים שיחייבו אותם לראות במחבלים החמושים פרטנרים מכובדים ולעצום את עיניהם מלראות הברחות נשק ומנהיגי טרור, ובנוסף לכל לצפות לתוצאה טובה של אהבה אחווה שלום ורעות, לאנשים כאלה מה זה כבר ניסוי כמו 'האח הגדול'.

מדינה נורמאלית

הנה לכם ידיעה שפורסמה כאן באתר ערוץ 7 (על ידי דלית הלוי) ואיכשהו ברחה מתחת לרדאר. רגע לפני שאתם קוראים כדאי לקחת נשימה ארוכה ולנסות להאמין בכל זאת שאנחנו מדינה נורמטיבית:

חוסיין א-שייח, האחראי מטעם הרש"פ על התיאום האזרחי והביטחוני עם ישראל, דיווח על פגישה שקיים עם שר האוצר, משה כחלון, ובמהלכה הוא הבהיר שהרשות תמשיך ותעביר משכורות למחבלים ובני משפחותיהם "בכל מחיר", כלשונו.

הבנתם את הסיפור: נציג פלשתיני מגיע לפגישה עם שר ישראלי (מן הסתם בירושלים) ומודיע לו שהוא מתכוון להמשיך ולעודד טרור וטרוריסטים שביצעו ועוד יבצעו (חלילה) פיגועים נגד ישראל, כלומר רצחו ואולי עוד ירצחו יהודים. האיש סיים את דבריו, לחץ (מן הסתם) את ידיו של השר הישראלי שאולי אפילו חייך בנימוס, יצא מהחדר כלעומת שבא, ומשם המשיך למשרדו, ביתו ואנשיו ברמאללה.

רק העיוותים שעיוותו את תפיסותינו הבריאות כחלק מהסכמי אוסלו הופכים סיטואציה כזו לאפשרית. תארו לכם שהאחראי על הכספים באלקעידה היה מגיע לבית הלבן, פוגש את נשיא ארה"ב או מישהו משריו ומודיע לו שהוא ימשיך לממן טרוריסטים. מה להערכתכם היה קורה לאותו טיפוס ובתוך כמה זמן? או במילים אחרות, מה הסיכוי שהאיש היה יוצא מהחדר על רגליו ובחתיכה אחת?

איך קרה ששר במדינת ישראל, מדינה שמגדירה את עצמה סבירה, שומע ממישהו שבכוונתו להמשיך לממן ולעודד טרור נגד ארצו שלו, נגד בני עמו, ולא נעשה כלום למישהו הזה, רק כי בשם חלום מופרך על שלום משונה שמישהו חלם בתחילת שנות התשעים של המאה הקודמת, הוגדר המישהו הזה כ-VIP על איזה נייר הזוי.

ותודה לבג"ץ

לקראת הדיון שקיים הרמטכ"ל בשאלת שילובן של חיילות במערך הטנקיסטים של צה"ל צוטט השבוע גורם בכיר בצבא שסיפר שאמנם הוכרז שהפיילוט בו הוקמו צוותי טנקיסטיות זכה להצלחה, אבל מסתבר שהעסק קצת יותר מורכב.

הבכיר סיפר ל'ידיעות אחרונות' שהתברר ששילובן של הבנות כטנקיסטיות נתקל בקשיים מנטאליים ובקשיים פיזיים. קשה לחיילת, הסביר אותו בכיר עלום, לטעון את פגזי הטנק שמשקלם 20 או 27 קילוגרם. ניתן לשער שאת הנתון הזה אפשר היה לנחש אותו גם בלי להיות בכיר בצה"ל, אבל העיתון הוצרך דווקא לדבריו של הבכיר לשם כך. (אגב, שריונרים מכירים גם את האתגר לטעינה מהירה ככל הניתן של פגזי הטנק. כלומר, גם אם הצליחה טנקיסטית לטעון פגז, המשימה לא מסתכמת בכך. היא צריכה לעשות זאת בקצב מהיר כדי לייצר קצב אש שיותאם לשדה קרב)

אבל גם הדבר הברור הזה לא גרם לבג"ץ להגיד 'תשמעו חבר'ה וחברות, זה נחמד שאתם עותרים ועוד יותר נחמד שאתם עותרים דווקא אלינו, אבל זה לא התחום שלנו. תפנו לצה"ל. הוא אמור להיות מומחה'. בג"ץ דווקא החליט לחייב את הרמטכ"ל לדון בסוגיה ולהשיב, וכך מצא את עצמו הרמטכ"ל מתפנה מענייני חמאס, חיזבאללה, איראן, חימוש, אימונים, תיאומי כוחות ושאר עניינים שמעסיקים אותו בכל רגע נתון, ומקיים דיון על ענייני טנקיסטיות ופמיניסטיות. ותודה לבג"צ שהביאונו עד הלום.

ותודה לבג"ץ - 2

אגב, אם כבר בג"צ מסדר עניינים ברוח זו אז אולי אעתור גם אני בעניין חשוב לא פחות: אני דורש להיות חלק בלתי נפרד מנבחרת ישראל בכדורסל. אין כל קשר לכך שגובהי לא עולה על מטר ושייבה, שעצמותיי שחוקות, שאחרי ריצה מקצה המגרש ועד קצהו אני זקוק לריקון תכולתה של מיימיה לקרבי ושכף ידו הממוצעת של שחקן יכולה לגרוף אותי באבחה אחת אל מחוץ לתחומי המגרש. כל זה ממש לא מעניין.

את עניין הגובה יואילו בהנהלת הנבחרת לפתור עם הורדת גובה הסלים במטר, את עניין העצמות אפשר לפתור עם הפסקות תכופות יותר של המשחק. מעתה לא רבעים של עשר דקות אלא עשרה משחקונים של ארבע דקות, על מנת שאעמוד בקצב, ולגבי הצורך בריענון תוך כדי ריצה אני מאמין שניתן לפתור את הבעיה עם הצבת עמדות שתיה לאורכו ולרוחבו של המגרש. עם גודלם ועצמתם של שחקנים עתירי גובה אתמודד כשבתקנון הליגה ייקבע שאסור לשמור עלי ממרחק של מטר ועשרים ומטה.

בקיצור, אני קורא לכבודכם, שופטי בג"צ, לאכוף סוף סוף את השוויוניות על ראשי נבחרת ישראל ולמגר אפלייה. ורק אל תתחילו לי עם הסיפור המעיק הזה של הרצון לנצח במשחק. זה ממש לא מעניין. ערך השוויון חשוב מערך הניצחון.

הכס הכעוס

ראיתם את האפיפיור מתעצבן? היה משהו משעשע בהחלט לראות את מי שצויר ותואר כקשיש חביב, שוחר אהבה ושלום עולמי, זה שדואג לילדים העניים והגלמודים בכל מקום על פני הגלובוס, יוצא מהכלים כשאחת ממאמינותיו תופסת לו מעט חזק מדי את היד והוא מצידו מאבד בלמים, תופס קריזה זמנית, גוער בה, נוזף בה, לא מסתפק בכך וגם נותן לה כמה מכות על היד.

מסתבר שגם האיש שאמור היה להיות מופת להפניית הלחי השנייה, מעדיף לפעמים להעיף סטירה ולא להתייפייף. מה שמעניין הוא שאיכשהו הדיווחים בתקשורת על התקרית הסתכמו בכך שהאפיפיור כעס ונזף או לכל היותר יצא משלוותו. העדיפו שם ללטף את התקרית בחיוך משועשע ולא לציין שבקריזתו כי רבה האיש פשוט נתן מכות לאישה. אני לא רוצה לחשוב איך היו נשמעים כל המלטפים הללו אם רב היה נלכד בעדשת המצלמה כשהוא מכה אדם, ועל אחת כמה וכמה אישה.

לבטי בצלאל

אז מה יעשה עכשיו בצלאל סמוטריץ'? שאלה לא פשוטה. בהנחה שהוא באמת מאמין שחבירת 'עצמה' ל'בית היהודי' לא תעבור את אחוז החסימה, לכאורה הדרך סלולה לחבירה ל'ימין החדש' של בנט ושקד כפי שרבים ממליצים לו בחום. אבל האם זה הצעד הנכון? ממש לא בטוח.

בהנחה (שהולכת ומתבססת) ש'הימין החדש' צולח את אימת אחוז החסימה (כזכור, בנט שר ביטחון, זהות לא מתחרה, מאוכזבי סער עשויים להצטרף ואיתם גם מאוכזבי בקשת החסינות), לכאורה מקומו של סמוטריץ', אם יצטרף לעגלת הימין החדש, מובטח, אבל אולי דווקא משום כך האחריות מחייבת אותו לעשות בדיוק את ההיפך. אולי נכון לו לצרף את קולותיה של מפלגתו דווקא ל'עצמת-הבית' כדי להבטיח את כניסתם לכנסת הבאה ולוודא שלא יאבדו שוב מנדטי ימין.

אבל לחבור ל'עצמת הבית'? אחרי הכול? האם ניתן להתכחש לממד האישי? נכון, כולם מדברים על כלל ישראל ואחריות ציבורית ושאר ירקות, אבל עדיין מדובר בבני אדם. מהלך החתימה החשאית בין הרב פרץ לבן גביר ערער לא מעט את היכולת לעבוד יחד כסיעה אחת. זה לא עניין של כבוד והיעלבויות אלא של חוסר אמון, ובהיעדר אמון בסיסי ניתן לכל היותר לייצר בלוק טכני, אך בוודאי לא משהו שעושה קולות של איחוד ציוני דתי שעליו מדברים כולם (ועדיין לא עושים כלום בעניין).

אז מה יעשה בצלאל? אני ממש לא מקנא בו. בהחלט ניתן להבין את הנימה המעט מיואשת שבה העלה ב'בשבע' גם את האפשרות שפשוט יפרוש לו לביתו, אבל האם פרישה כזו תועיל לאומה ולמולדת? שוב, ממש לא בטוח.

שאלה תמימה

האם יכול להיות שרשם המפלגות נקט בצעד המפתיע ואישר את מפלגתה של לריסה טרימבובלר-עמיר, רק כדי לייצר עוד רסיס מפלגה שכמה אלפי קולות תומכיה יכרסמו בגוש הימין?

להערות ולהארות שלכם: cshimon2@gmail.com

לעוד כמה הערות קודמות:

פסיכיאטרים בשמאל, עתיד בימין

שיעור בפוליטיקה ישראלית

בלי מילה פוליטיקה

המידע המוסתר והאיש האמיץ

הלוחמים שהופקרו והראיס המסכסך