עדי ארבל
עדי ארבלצילום: מירי שמעונוביץ

התחלה/ לפני 40 שנה, נולד וגדל בחולון, הבכור מתוך שלושה אחים. "גדלתי בבית של בנים. כל אחד הלך לכיוון שלו".

אבא/ מרדכי (75), שימש כמנהל חשבונות בתעשייה האווירית כמעט ארבעה עשורים. כיום בגמלאות. "אבא נולד בלוב ועלה לארץ בגיל ארבע הישר לבירייה. אדם יסודי, עוזר לנו עד היום בכל ענייני ביורוקרטיה. הילדים אצלו הם לפני הכול והחינוך תמיד היה במקום הראשון. אבא לימד אותנו לקחת אחריות אישית כדי להתפתח ולהתקדם".

אמא/ מרים (65), במקצועה מנהלת חשבונות. "עבדה בתיאטרון הבימה, במקווה ישראל וכיום עובדת באוניברסיטת בר אילן. אמא נולדה באיראן ועלתה ארצה בגיל ארבע - היישר לשכונת התקווה. אמא תמיד עבדה, אבל מצד שני תמיד הייתה מסורה לבית. לא נתנה לנו אפילו לפנות כלים. גדלנו כמו נסיכים. אמא מבשלת בחסד, אין ביקור שלא יוצאים ממנה עם קופסאות עמוסות במטעמים".

מסורת/ גדל בבית מסורתי. "היינו עושים קידוש ואחר כך צופים בטלוויזיה. למחרת בבוקר היינו הולכים לבית הכנסת עם דוד שלי אבל אז ממשיכים לקאנטרי בחולון. חצי מהכיתה שלי הגיעו מבתים מסורתיים".

מתחבר/ "בסופו של דבר כשאתה הולך לגן דתי ולבית ספר דתי ומקבל חינוך דתי אתה רואה את עצמך דתי. בגיל שמונה אני זוכר נסיעה עם ההורים שלי בשבת, שם הודעתי להם שאני לא רוצה יותר לנסוע בשבת. אומנם זה לא קרה בבת אחת, המשכתי עוד שנים ללכת למשחקי כדורגל בשבת, אבל עם הזמן הבית הפך לדתי. אפשר לומר שאני הצלחה של החינוך המכיל והמקבל של החמ"ד של אז".

צועד לסניף/ "גדלנו בסביבה מאוד לא שיפוטית. כל אחד צמח לכיוונים אחרים. היה לי מאוד נעים לגדול שם". בכיתה ו' התחיל ללכת לבני עקיבא. "כבר הייתי מספיק גדול כדי לצעוד את כל הדרך עד לסניף שהיה יחסית רחוק מהבית. לא הייתי הולך באופן קבוע, אבל כשהלכתי נהניתי. את המושג סעודה שלישית לדוגמה פגשתי שם לראשונה בחיי".

מחונן/ "תמיד אהבתי ללמוד. הייתי תלמיד טוב מאוד, תמיד מכין שיעורי בית. ההורים שלי שידרו לנו שהחינוך במקום הראשון ואם תלמד תוכל להשיג מה שתרצה בחיים. תעשה את המקסימום שלך ותצליח". לאחר שאובחן כמחונן הצטרף ללימודי העשרה למחוננים. "היינו שמונה תלמידים ונהנינו מהלימוד והאתגר".

לגבעת שמואל/ בכיתה ז' למד במכינה בגבעת שמואל ובקיץ עבר עם משפחתו מחולון לגבעת שמואל. "הייתי בן 13 כשעברנו, ואם בחולון הייתי מהתלמידים המצטיינים בכיתה פתאום הפכתי להיות לא מהמובילים. אבל זו לא הייתה חוויה מאיימת אלא חוויה מצמיחה. גם הסביבה הייתה שונה ממה שהכרתי, סביבה יותר דתית-לאומית. פתאום אני פותח את הבוקר בלימוד גמרא".

סניף גב"ש/ "השתתפתי בפעילויות, במסעות, בשבתות ארגון. הדבר היחיד שהיה לי קשה איתו היה הכחול-לבן בשבת. זה פשוט היה נראה לי כמו משהו שלא שייך לשבת. הפעולות מבחינתי היו מאוד מעשירות ומלמדות. שם שמעתי לראשונה על שמירת נגיעה מבנות. הסניף הכניס אותי סופית למיינסטרים הדתי-לאומי".

תיכון/ אמי"ת דתי-טכנולוגי בר אילן. "מהתחלה ידעתי שאני הולך לשם כי רציתי את המצוינות בלימודים. הייתה לי בתיכון חוויה מאוד טובה, ציונים טובים. הקמנו את מגמת המחשבים הראשונה, מה שאפשר לי לשרת אחר כך בצבא כמתכנת".

לימוד לשמה/ לאחר שהתקבל לממר"ם, מרכז המחשבים ומערכות המידע באגף התקשוב בצה"ל, ונותרו כמה חודשים עד לגיוסו החליט לנצל את הזמן הפנוי וללכת ללמוד במכינת קשת ברמת הגולן. "זו הייתה חוויה מעצבת. פעם ראשונה בחיי שלמדתי מבחירה. הרגשתי את שעון החול שמתקתק והבנתי שאני על זמן מוגבל, אז מהיום הראשון נכנסתי לבית המדרש ופשוט ישבתי ולמדתי. ניצלתי כל רגע שם".

הצבא/ השירות החל בקורס של חצי שנה. "זה היה מאוד אינטנסיבי. הייתי חייל טוב. יצאתי גם לקצונה, אבל מהר מאוד הבנתי שאני פחות רוצה לפקד על אנשים ויותר להוביל תהליכי חשיבה ולמידה ויצאתי לתפקיד טכנולוגי. השירות בצבא נתן לי כלים אדירים כדי להתקדם באזרחות". עם שחרורו מהצבא התקבל כמתכנת בחברת אלביט. "נתתי עבודה וידעו להעריך את זה". שלוש וחצי שנים עבד שם.

ההתפכחות/ עד לגירוש מגוש קטיף הגדיר את עצמו כ"ימני כורסא", אבל אז חל המפנה. "עד להתנתקות פעם בכמה שנים הייתי הולך לבחירות, מצביע ימין וחוזר לענייניי, ובהתנתקות בתור איש ימין שמאמין בדמוקרטיה לא הבנתי איך ראש ממשלה נבחר עושה משהו הפוך בדיוק ממה שהוא עצמו אמר וזאת בלי ללכת לבחירות. התחלתי להיות פעיל בתא כתום ולהצטרף למאבק".

המאבק/ "באותם ימים גיליתי כמה השפעה יש למי שבוחר להיות אקטיביסטי ולשחק את המשחק הפוליטי. כמה אפשר וצריך להשפיע על השיח, על המדיניות".

כותב סאטירה/ כחלק מהתובנות פנה בתקופת ההתנתקות לעיתונאי והסאטיריקן מאיר עוזיאל. "שלחתי לו מדור סאטירי שכתבתי כדי שהוא יעשה משהו כזה. הוא חזר אליי בשיחת טלפון של שתי דקות שהייתה בשבילי מכוננת. הוא אמר: 'לך בכוחך זה. אני עושה את שלי, אתה תעשה את שלך', וזה נתן לי הרבה כוח לפעול ולכתוב".

הזמן הכתום/ כמה חודשים לפני ביצוע תוכנית ההתנתקות שלח ברחבי הרשת מדור סאטירי ימני בועט שכתב. "רועי שרון, שהיה עורך nrg יהדות, פנה אליי שאפרסם אצלו. קראתי למדור 'הזמן הכתום'. רועי נתן לי את הבמה לבטא מחשבות ואמירות. בהתחלה פרסמתי את זה בשם עט. עד לאותו שלב בחיי היה לי ברור שאני ממשיך לגדול בתוך עולם ההייטק. לשמחתי היו תגובות טובות והמשכתי לכתוב".

המכון/ באותם ימים קם המכון לאסטרטגיה ציונית בידי ישראל הראל כחלופה ימנית למכון הישראלי לדמוקרטיה. "התקבלתי לתוכנית מנהיגות צעירה. היו שם שמות של יוצאי ההתנתקות כמו חילי טרופר, רונן שובל, ארז תדמור, רן ברץ, אבישי עברי ועוד. התוכנית הזאת שינתה לי את תפיסת העולם. פתאום אתה מבין איך מה שאתה רואה בתקשורת זה רק הקצף שעל פני המים ואילו תהליכי עומק קורים בחברה הישראלית".

תופס מנהיגות/ בתחילת שנת 2007, כשנה וחצי אחרי ההתנתקות, התבקש על ידי ישראל הראל לרכז את התוכנית למנהיגות צעירה, "ומאז ממש התמסרתי לפעילות המכון. ישראל נתן לי מרחב לקדם נושאים. זכיתי ללוות את חוק הלאום מהיום הראשון, חוק שקובע שישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי. בשנת 2011 הוא הוגש על ידי אבי דיכטר ואושר בכנסת בשנת 2018".

הלקונה/ "מדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית, ובמשך שנים לימדו אותנו שחוקי יסוד הם מעין חוקה, אבל היו בה רק חוקי יסוד שמסבירים את המשמעות של מדינה דמוקרטית ולא חוק יסוד אחד שמסביר מהי מדינה יהודית. בגלל החסר הזה בחוק בג"ץ, ארגוני שמאל ומדינות זרות יכלו לנצל את הלקונה החוקתית הזאת ולקדם אג'נדה של ישראל כמדינה דו לאומית ולשחוק את מאפייניה הלאומיים".

התיקון/ "היה לנו צוות חשיבה. הצעתי לישראל הראל לקחת מהצעת החוקה של המכון לאסטרטגיה ציונית את הסעיפים הנוגעים במדינה יהודית לאומית ולהכניס אותם לחוק אחד שיעגן את האופי היהודי של המדינה ויחשוף את הפנים של השמאל האנטי-ציוני ערבי שתומך בפתרון שתי מדינות, אבל לא לשני עמים. לקח לנו כמעט עשור להעביר את חוק הלאום, אבל בזכות הרבה שותפים לדרך זה התממש".

גאווה/ "לא הרבה אנשים יכולים לומר שהם זכו לקדם חוק במדינת ישראל, ובטח חוק יסוד שיש לו הרבה השפעה. החוק חושף את האשליה שיש פתרון של שתי מדינות שמונח על השולחן, כי בעצם אין לנו פרטנר לא רק בגלל הפלשתינים כמו ערביי ישראל שלא מוכנים לקבל קיום של מדינה יהודית".

להשפיע/ "יחד עם רבים וטובים המכון לאסטרטגיה ציונית תורם בקביעת מדיניות המבוססת על עקרונות ציוניים ולאומיים. עשינו הרבה דברים, כולל המהפיכה של לימודי האזרחות וחשיפת מימון זר לארגוני שמאל קיצוני בישראל, הכשרנו מורי דרך מנוסים כדי שיוכלו להעביר סיורים בירושלים מנקודת מבט לאומית ועוד".

הפורום/ לפני שנה וחצי עזב את המכון לאסטרטגיה ציונית בהדרגה לטובת הפורום לחברה האזרחית. "אחד הדברים שהבנתי במכון הוא הכוח שיש לארגונים אזרחיים להשפיע על סדר היום הציבורי, ולכן כשהוקם הפורום לחברה אזרחית גויסתי להקים את קהילת היזמים".

כוח ביחד/ "מטרת הפורום לחברה האזרחית לעזור לארגונים אחרים לעשות עבודה יעילה יותר ולקדם סדר יום ציוני. הפורום מציע הכשרות ותהליכי ייעוץ, מקדם שיתופי פעולה ומעניק פלטפורמות שעוזרות להם לחסוך משאבים ולהשפיע יותר. המטרה שלנו היא לעזור לכל יזם חברתי באשר הוא. בשנה האחרונה אנחנו פועלים בתוך פורום קהלת".

להשפיע/ אנחנו עובדים עם יותר מ-1,200 יזמים וכ-200 ארגונים, כמו למשל ארגון 'שומרים על הנצח' שפועל למנוע שוד עתיקות, סוכנות הידיעות תצפית, היישוב היהודי בחברון ועוד. הגידול המתמיד של הפורום מלמד שאני נותן לכל אותם ארגונים משהו שהם צריכים. ההצלחה שלהם היא הצלחה שלנו. הפורום מאפשר להם להגדיל את ההשפעה שלהם, להכיר זה את זה וליצור שיתופי פעולה מעניינים".

אם זה לא היה המסלול/ "כתיבת סאטירה, לאו דווקא פוליטית".

ובמגרש הביתי:

בוקר טוב/ קם מאוחר, משתדל לא לפני שמונה וחצי, "גם כי אני אוהב לישון וגם כי אני הולך לישון מאוחר אחרי שאני מנקה את השולחן מכל מטלות היום. היום שלי מורכב מהרבה פגישות עם יזמים חברתיים במשרד ומחוצה לו. בין הפגישות מתכנן את ההכשרות העתידיות שנעביר במסגרת הפורום. יוצא מהמשרד בדרך כלל באזור השעה שבע וחצי ומשם יוצא לבלות או לשחק כדורגל. חוזר הביתה בסביבות חצות, יושב לעבוד שעתיים-שלוש בלי שאף אחד מפריע לי והולך לישון".

פלייליסט/ נהנה להאזין לרשת ג', 88 FM וגלגלצ. "הכי מיינסטרים שיש. מה ששמים לי אני מרוצה".

השבת שלי/ אוהב מאוד את השבתות בירושלים. "מבחינתי השבת מתחילה כבר ביום שישי עם יקיצה טבעית, הכנות לשבת ומשחק כדורגל. את שאר השבת אני מקדיש בעיקר לחברים ולקריאה".

דמות מופת/ סבא יהודה ז"ל, שהוא קרוי על שמו עדי-יהודה. "סבא עלה לארץ בשנת 1949 מלוב כדי להקים מחדש את ביריה היהודית, ויישב את הארץ בזמן שגידל עם סבתא מרי ז"ל 11 ילדים לתפארת מדינת ישראל".

מפחיד אותי/ "והעיקר לא לפחד כלל".

משאלה/ "שנזכה להפוך את מדינת ישראל למקום הכי טוב בעולם לכל יהודי".

כשאהיה גדול/ "אני כבר חי את החלום. רק שלא ייגמר לעולם".

לתגובות: [email protected]