המדף היומי - סיפור לילדים

"היי, כרמל, את יכולה לעזור לי למצוא דף ירוק שאיבדתי?" שאלתי את אחותי הגדולה. "נראה לי שזה באזור של שולחן הכתיבה שלי".

אסתי רמתי , י"ב בטבת תש"פ

המדף היומי
המדף היומי
איור: עדי דוד

כרמל עמדה בפתח החדר, הציצה פנימה והרימה זוג גבות. "חחחחחה", היא אמרה ופרצה בצחוק. "בוא נסכם שקודם נמצא את שולחן הכתיבה, טוב? אני לא מבינה איך אתה חי בתוך הבלגן המחריד הזה, באמת. זה פשוט נורא!"

"בסדר, בסדר", אמרתי, "מה אני יכול לעשות? את הרי יודעת שאחרי שאמא ביקשה ממני פעם או פעמיים לסדר ולא זכרתי לעשות את זה היא זרקה את כל העסק עליי ואמרה שזה באחריותי".

"פעם או פעמיים?! שלוש מאות או ארבע מאות, אולי! היא לא הפסיקה לבקש ממך!" אמרה כרמל. "בכל אופן, למה אתה לא מסדר קצת? אתה בטח לא מוצא עוד הרבה דברים, לא רק את הדף הזה". היא צדקה, כמובן.

"אבל איך? איך אני אסדר את כל זה?" אמרתי לה בייאוש, ובעטתי גרב מלוכלכת אל מתחת למיטה. כרמל משכה בכתפיה. "מצטערת, רועי. אל תחשוב לרגע שאני אסדר במקומך..."

החלטתי ללכת להתייעץ עם אבא (כבר הבנתם, אולי, שעם אמא לא היה שייך לדבר) אבל לא מצאתי אותו בשום מקום. זה היה קצת מוזר, כי אחרי שאבא חוזר מהעבודה שלו כמתכנת, הוא בדרך כלל מתיישב עם עיתון וקפה. הוא תמיד אומר שהוא עייף בערב ואין לו כוח לצאת לשום מקום.

"איפה אבא?" שאלתי את אמא, אבל לפני שהיא הספיקה לענות הדלת נפתחה ואבא נכנס. הוא היה נראה מאוד מרוצה מעצמו.

"היי אבא! איפה היית?" שאלתי, "רציתי להתייעץ איתך לגבי משהו".

"בבקשה! מה קרה?" הוא שאל, ואני הסברתי לו על צרת החדר המבולגן. אבא שתק לרגע, ואז הוא הביט בי בחיוך סודי. "תכף נדבר על החדר שלך", הוא אמר, "אבל עדיין לא עניתי לך על השאלה. אתה באמת רוצה לשמוע איפה הייתי? לא תאמין. הייתי בשיעור הדף היומי!"

"וואלה!" התפלאתי, "אבל תמיד אמרת שזה נורא קשה וארוך ואין לך סיכוי כי לא למדת בישיבה ואתה נורא עסוק ועייף בערב..."

"נכון", אמר אבא, "הכול נכון. זה מה שאמרתי. אבל בשבוע שעבר פגשתי את חיים, הגנן של הבניין. מכיר אותו? אדם קצת מבוגר...?" הנהנתי בראשי. "בכל אופן", המשיך אבא, "אני קצת מיודד איתו, והוא הזמין אותי לסיום הש"ס שהוא חגג! באמת התפלאתי. הרי הוא לא נראה איזה תלמיד חכם גדול! אבל הלכתי בשמחה, וכששמעתי את כל האנשים שם מספרים כמה זה נפלא ללמוד את הדף היומי, חשבתי לעצמי - אם חיים, שמבוגר ממני בעשרים שנה ועובד כל יום קשה בשמש, יכול לסיים את הש"ס, אולי גם אני יכול? אז הצטרפתי לשיעור בבית הכנסת".

"אבל אבא, הש"ס ענקי! איך תצליח לסיים אותו???" שאלתי, והתבוננתי בשורת הכרכים הגדולים שעמדו בספרייה.

"פשוט מאוד - לאט לאט. כל יום דף. לגמור את כל הש"ס בבת אחת זה בלתי אפשרי, אבל ללמוד כל יום דף, זה אפשרי ועוד איך", אמר אבא. "וגם לסדר את החדר שלך זה כנראה אפשרי, בדיוק באותה שיטה! אתה מצטרף אליי במשימה יומית?"

כך, בזמן שאבא הולך ולומד את הדף היומי שלו, אני מסדר את המדף היומי שלי. החדר עדיין רחוק מלהיות מושלם, אבל אני מקווה שהוא יהיה מסודר הרבה לפני שאבא יגמור את הש"ס...